האם הפעם שלושת האריות ישאגו? על התקוות של נבחרת אנגליה
בזמן שהליגה האנגלית כבר שנים נחשבת לחזקה ביותר באירופה, הנבחרת שמתבססת על שחקני הפרימייר ליג מקרטעת בבינוניות מאז ומעולם. אבל באנגליה כמו באנגליה בטוחים שגם השנה זה הזמן שלהם לפרוח, אך האם הפעם יש אמת בדבריהם? ניסינו להבין לאן מועדות פניה של הנבחרת המדוברת באירופה
ההיסטוריה לא מרשימה
אומרים שלוח השנה באנגליה מתחלף בכל שנה לאחת משתי אופציות: 1966 או 1945. האנגלים ידועים בהאדרה העצמית שלהם כאדוני המשחק (מישהו אמר ברזיל?), אך בכל מה שנוגע לנבחרת שלהם, קצת צניעות לא תזיק: מאז הזכייה במונדיאל ההוא אי שם בתקופה שהטלוויזיה עוד שידרה בשחור לבן ועד היום, הנבחרת מהאי הבריטי לא העפילה לאף גמר בטורניר גדול.
איטליה מחפשת לחזור לקדמת הבמה
ההווה מבטיח
אם נשאל את האוהד האנגלי הממוצע מה הסיכויים של נבחרתו בטורניר המתקרב, בוודאי נשמע שגם הפעם הטורניר כבר בכיס שלהם: הארי קיין מגיע בכושר מעולה, פיל פודן עשה חיל העונה תחת ידיו של גווארדיולה במנצ'סטר סיטי, ג'ורדן הנדרסון יציב מתמיד במרכז השדה ואפילו ההגנה כבר לא נראית רע כל כך עם ג'ון סטונס, לוק שואו, קייל ווקר והארי מגוויאר, שינסו להשכיח את חסרונו של מגן ליברפול הצעיר טרנט אלכסנדר-ארנולד.
לכאורה אותו אוהד צודק לחלוטין: נבחרת אנגליה מגיעה מזה לא מעט זמן עם סגל הן מאוזן והן כשרוני, כמעט בכל עמדה, עם מומנטום של חצי גמר מונדיאל מ-2018, שחקנים שנמצאים כבר תקופה תחת מאמנים מהטופ העולמי כמו יורגן קלופ ופפ גווארדיולה, ומאמן נבחרת בדמותו של גארת' סאות'גייט שמטמיע בהם מנטליות קשוחה יותר שמתבטאת בניצחונות, גם אם הם לא מגיעים בדרך הכי יפה. על פניו נשמע כמו מתכון לגביע יורו ראשון המונף מעל אוטובוס קומותיים ברחובות לונדון, לא?
הבלגים חולמים על תואר - האם יש להם סיכוי?
מה הלאה?
אלברט אינשטיין אמר כי ההגדרה של אי שפיות היא לעשות את אותה הפעולה שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות. בעוד שנראה כי בנבחרת השכילו להבין זאת ולנסות לעשות דברים בצורה קצת שונה, התקשורת באי הבריטי עדיין עסוקה בפנטזיות וציפיות מוגזמות - כל טורניר זה הטורניר שלהם. כל פעם מחדש הגביע חייב לחזור.
היהירות והלחץ הללו הם גורמים מכריעים בכישלונות נבחרות אנגליה לדורותיהן, אי אפשר לנסות להתכונן מנטלית להבאת גביע הביתה כאשר כל הזמן כולם אומרים לך שזה מה שאתה חייב לעשות. הלחץ הוא פשוט עצום מדי, רק תשאלו את דיוויד בקהאם, פרנק למפארד, וויין רוני ועוד, כוכבי ענק שזכו בגביעי אירופה ואליפויות במדי קבוצותיהם ובנבחרת לא הצליחו לספק את הסחורה כיחידים וכקבוצה.
כל עוד התקשורת האנגלית תמשיך לשדר לשחקנים שבלי גביע הם לא יורדים מהמטוס בהית'רו, התוצאה לא תשתנה ושלושת האריות ימשיכו לשכב בשקט, במקרה הטוב יפלטו יללה חלושה.