הקבוצה של המדינה

מכבי ת"א הפכה יותר מכל קבוצת ספורט אחרת ל"קבוצה של המדינה. רגע לפני הפיינל פור ניצלנו את ההזדמנות כדי לתת מבט בוחן בקבוצת הכדורסל, ולנסות להבין איך התגבש לו המיתוס הצהוב.

בחודש מרץ האחרון, רגע לפני הפיינל פור ופירוק השותפות עם עלית, יצאו חברת נייקי ומכבי ת"א בקמפיין "גיבורי העל", המציג את חברי נבחרת הכדורסל כבעלי כוחות על אנושיים. יש משהו סמלי באימוץ הקו הפרסומי הזה: גיבורי העל הם פנטזיה אמריקאית מובהקת, ואילו מכבי, במובנים רבים, מהווה פנטזיה ישראלית על אמריקה.

מיתוס הצבר

במקור, מכבי היא אגדת ספורט שנולדה לתוך אגדה אחרת בתכלית: מיתוס הצבר הארצישראלי. אלי אשד, מחבר המאמר "המכבים הצהובים", טוען כי אחת מנגזרות מיתוס הצבר האנטי גלותי והלוחם שטופח בימי טרום המדינה, היתה גם יצירת פנטזיה צברית ספורטיבית – כזו שיודעת להבקיע, רצוי את שערם של "אחינו" מארצות ערב.

יחד עם זאת, רצה הגורל ומדינת ישראל הצעירה לא התברכה, בלשון המעטה, בהישגים ספורטיביים ראויים לשמם. על רקע חוסר הכישרון המצער הזה, קל היה למכבי ת"א, מועדון הכדורסל שנוסד ב-1932, לזהור. דברי ימי הקבוצה המופיעים בוויקיפדיה גורסים – אולי תוך ניסיון לייחס את ההילה המאוחרת שנוצרה סביב מכבי לראשית דרכה - כי כבר בימי פלסטינה העליזים "הרבתה מכבי ת"א לקיים משחקים מחוץ לארץ ישראל, ואף זכתה לניצחונות במצרים ובלבנון".

לאחר קום המדינה, מציינת וויקיפדיה, זכתה מכבי באליפות הראשונה של משחקי ליגת הכדורסל הישראלית שהתקיימו ב-1954, וארבע שנים מאוחר יותר היתה לנציגה הישראלית הראשונה במשחקי גביע אירופה לאלופות. מכבי, אם כן, היתה הראשונה לצקת תוכן של ממש אל תוך מיתוס הצבר הספורטאי. בעשותה כך, היא קשרה בין שמה ובין ערכים כראשוניות, חלוציות וצבריות.

התרומה של מזרחי

אולם רק בשנות ה-60 הפכה מכבי ת"א לאימפריית כדורסל. ד"ר חיים קאופמן, המתמחה בהיסטוריה של הספורט, גורס כי הגעתו של טל ברודי לקבוצה ב–1966 סייעה רבות להפיכתה של מכבי לשחקנית הראשית בשדה הכדורסל המקומי. "ברודי", טוען קאופמן, "שינה את פני הכדורסל בארץ. עד אז המשחקים התאפיינו באיטיות ובטקטיקה ירודה. הגעתו החדירה נורמות חדשות למשחק". בזכות הרכש החדש עשתה מכבי ציון דרך תקדימי, עת השתתפה ב-1967 בגמר גביע אירופה למחזיקות גביע. מדובר, לטענת קאופמן, באירוע מכונן בתולדות הקבוצה והספורט הישראלי: "זה היה הישג בקנה מידה עצום. מכבי הפכו לשם דבר לא רק בארץ, אלא גם באירופה".

משם, המשיכו המכבים לצבור תאוצה. אחד הקטליזטורים המשמעותיים בתהליך היה מינויו של עו"ד שמעון מזרחי ליו"ר הקבוצה ב-1970. מזרחי, שבאופן בלתי נתפס מחזיק בתואר זה עד היום, ביצע שני צעדים רבי משמעות בהיסטוריה של הקבוצה. ראשית, הוא יצר חיבור חד משמעי בינה ובין הערוץ הראשון. ברית זו, לדברי ד"ר קאופמן, היתה הגורם הראשון במעלה להפיכתה של מכבי ת"א לקבוצת הכדורסל המרכזית בישראל: "עד לשנות ה-70 שידורי ספורט שבועיים לא היו דבר נורמטיבי. העובדה שהיה ערוץ אחד ששידר אותם מדי יום חמישי יצרה הזדהות טוטאלית עם הקבוצה". שנית, באותם ימים חוזק וקורקע הקשר עם "עלית"- מותג כלישראלי בפני עצמו, שהיתה לנותנת החסות הראשית של הקבוצה והיוותה חלק בהפיכתה של זו למכונה כלכלית עתירת מזומנים.

"אנחנו על המפה"

בשנות ה-60 הונחו, אם כן, היסודות לחיבור האסוציאטיבי בין המדינה ובין "הקבוצה של המדינה". ואולם, תהליך זה של חפיפת זהויות הגיע לשיאו ב-1977, עם נצחונה המפורסם של מכבי על צסק"א מוסקווה וזכייתה בגביע אירופה לאלופות. הצהרתו האלמותית של טל ברודי: "אנחנו על המפה" היא רק דוגמא אחת מתוך שורה של סופרלטיבים תקשורתיים שקשרו במוצהר בין הנארטיב הציוני והמכביסטי. כדוגמה מציין אשד, כי במאמר שפרסם השבועון "העולם הזה" נטען בתוקף כי קיימת הקבלה בין הישגי מבצע אנטבה ובין הישגי "מכבי". ב"ידיעות אחרונות", מוסיף אשד, הצמידו ל"מכבי" את התואר "המהירה בקבוצות היבשת" ותארו, תוך שימוש ברור בתמת דוד וגוליית, את נצחונה של הקבוצה ששחקניה הם נמוכי קומה על "האויבים" הגבוהים והמגושמים.

מה גרם להתגייסות הקולקטיבית למען קבוצת כדורסל פרטית? לטענת ד"ר קאופמן, החיבוק הלאומי נולד מתוך צורך: "באותה התקופה, החברה הישראלית הפכה ליותר שבטית ומפורדת: מפא"י אבדה את ההגמוניה, הליכוד עלה לשלטון. זו היתה אולי התקופה האחרונה שהיינו צריכים סמלים תודעתיים של הציבור כולו, ומכבי סיפקה את הסחורה". להפיכה של מכבי לסמל תודעתי תרמה, לדברי קאופמן, העובדה כי כל שחקניה דאז היו ישראלים או יהודים, לרבות אולסי פרי, שהתגייר. מכבי, מציין קאופמן, מילאה את התפקיד שיועד במקור לנבחרת ישראל – שמצדה, לא הפגינה הישגים ספורטיביים בולטים - ו"נתנה תחושה שהיא משקפת את החברה שלנו".

החזון המונופוליסטי

אולם ימי התום המכביסטיים התחלפו בימים אחרים. נחושה לשמר את מעמדה, החלה הקבוצה למצב את עצמה כשחקנית היחידה בליגת העל המקומית. לשם כך, הפעילה מכבי מהלכים דוגמת רכישת טובי השחקנים של הקבוצות היריבות וקישוט הספסל בנוכחותם, כמו גם הישענות על כוחות זרים ובלתי ישראלים בעליל. יש הטוענים כי את החזון המונופוליסטי סיפק שמעון מזרחי. את היכולת לממשו סיפקה שורה של ספונסרים נלהבים דוגמת אל על, נטוויז'ן-ברק, ונייקי, שהעניקו ל"מכבי" עוצמה כלכלית שאין שניה לה.

מבחינות רבות האסטרטגיה הכוחנית שנקטה מכבי הוכיחה את עצמה, ועל כך יכולות להעיד 46 זכיות באליפות הליגה, 36 זכיות בגביע המדינה, חמש זכיות בגביע היורוליג והסופרליג ועוד כהנה וכהנה הישגים ספורטיביים. עם זאת, משהו במותג מכבי ובערכים שהוא סימל נפגע בשנים שמאז 1977 ללא היכר. בעוד שמכבי מיצבה את עצמה במשך תקופה ארוכה כצברית וכישראלית שבקבוצות, הרי שכיום היא בעיקר קבוצה שיודעת לנצח, ובכל מחיר. הציבור הישראלי לא נשאר אדיש לעובדה הזו ו"שנאת מכבי" הפכה לתופעה מוכרת היטב בשמי הספורט המקומי.

האנטגוניזם כלפי מכבי הוא גם סוג של מותרות: בעידן הרב ערוצי של ימינו לאף קבוצה כבר אין מדינה משל עצמה, ואם מכבי לא מוצאת חן בעיניך, אפשר פשוט ללחוץ על השלט. ד"ר קאופמן מסכם את התהליך בהצהרה כי "המכביזם התל-אביבי כמעט ונעלם. מכבי אינה מייצגת את ישראל כי אין בה כמעט ישראלים. מקבוצת כל אזרחיה מכבי הפכה לקבוצת כל אוהדיה".

מזווית זו, ניתן לבחון את שבירת החסות בת 39 השנים עם עלית, שעליה התבשרנו סופית בשבוע שעבר. המותג עלית, גם כשנבלע בתוך קבוצת שטראוס, היה בעל מרכזיות וייצג משהו מהישראליות השורשית המזוהה גם עם מכבי. החלפתו במותג אלקטרה ממצבת את הקבוצה צעד אחד נוסף הרחק מהערכים המכביסטים המסורתיים.

הסמל הקפיטליסטי האולטימטיבי

אך רגע לפני שאנחנו מבכים את המכבים, רצוי אולי להישיר מבט אל המציאות ולתהות במה שונה מכבי מכל קבוצת ספורט אחרת בתקופתנו. דני צימט, בעליה של חברת "צימט תקשורת שיווקית", דווקא מרוצה ממהלכיה האחרונים של הקבוצה ולא סבור כי חל פיחות במעמדה: "מכבי משמרת את עצמה כמותג כיוון שהפכה לסמל הקפיטליסטי האולטימטיבי. מי שלא משכיל לראות את פני התקופה שבה יהודי טוב כמו גאידמק קונה קבוצה בכסף, אינו מבין את מהות הספורט כיום".

"בהשתלבות של מכבי במשחק הקפיטליסטי", מוסיף צימט, "אין שליליות. מבחינת האוהדים, כל גידול בתקציב הוא מבורך. בעבר חבריי אהדו את הקבוצה בגלל צבריותה. היום הם עדיין אוהדים אותה, למרות שהם יודעים שזו שאלה של עומק ארנק".

בעידן הגלובליזציה, מכבי, אם כן, משחקת את המשחק, ומשחקת אותו היטב. בדומה למרבית קבוצות הספורט בימינו, אולי היא מייצגת פחות את הציבור ויותר את בעלי ההון, אבל בדבר אחד אין ספק - אם מכבי תיקח עוד גביע אירופה, זה לא מה שיפריע לחגיגות בכיכר רבין.

טורים קודמים

מק'יוגה: יוגה
מתג את דרכך לנשיאות: ברק אובאמה
אמץ לך סלב: H&M