אסף אבידן הגיע לארץ, ונתן הופעה תיאטרלית-מוזיקלית מהפנטת וחד-פעמית
עם רגישות גבוהה, יומרה מדויקת ונאמנות מוחלטת לאמת האמנותית שלו, המוזיקאי השיק את אלבומו החדש ונתן לקהל בהיכל התרבות תל אביב מופע שכולו מסע פנימי בנפתולי נפש דואבת וזרם תודעה רחב ומורכב. החיבור עם נגני תזמורת ירושלים מזרח ומערב, שליוותה אותו בניצוחו של מאסטרו תום כהן, יצר סינרגיה עמוקה ונדירה, שהביא לעולם מעטפת דו-כיוונית מושלמת – שיחד עם הפנומנליות של אבידן, הביאה לבמה מופע חובה שנשאר בגוף גם הרבה אחרי הצליל האחרון
אסף אבידן הוא אחד מייצואי התרבות המצליחים ביותר של ישראל בעולם, שכבר לפני שנים רבות הפך לשם דבר ברחבי העולם, בעיקר באירופה. אמש (שני) הוא קיים הופעה מיוחדת בארץ בהיכל התרבות תל אביב, הופעה שהייתה הרבה יותר מאוד מופע מוזיקלי, אלא חוויה תיאטרלית-מוזיקלית מהפנטת וחד-פעמית בתחושה, כזו שנשארת בגוף גם הרבה אחרי הצליל האחרון.
אבידן עלה לבמה בליווי תזמורת מיוחדת של 35 נגנים, שרבים מחבריה חברים גם בתזמורת ירושלים מזרח ומערב, הרכב שנבנה במיוחד לערב הזה, בניצוחו של מאסטרו תום כהן – מי שגם שותף לתזמור אלבומו האחרון של המוזיקאי, "Unfurl". כבר מהדקות הראשונות היה ברור שלא מדובר בעוד מופע של "עיבודים תזמורתיים", אלא ביצירה חיה ונושמת, כזו שמרחיבה את גבולות השירים אל מחוזות חדשים לגמרי.
כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:
כבר בתחילת הערב, אבידן שיתף בכנות שההופעה כמעט ולא התקיימה בעקבות חולי, אך על הבמה לא היה כל זכר לתשישות, לא פיזית ולא נפשית, אלא להפך: הייתה שם נוכחות מלאה שלו, שיתוף עמוק ונתינה בלתי מתפשרת. כריזמה, אבל מהסוג האמיתי: כזו שלא מתאמצת להרשים, אלא פשוט קורית.
המופע שימש חשיפה בימתית לאלבום הטרי של אבידן, אלבום ייחודי לא פחות מהקול יוצא הדופן שלו. הפעם זהו לא רק מסע פנימי בנפתולי נפש דואבת, אלא זרם תודעה רחב ומורכב יותר מוזיקלית. השירים נעים בין סגנונות באלגנטיות כמעט בלתי אפשרית: רגע אחד אבידן יוצר תחושה של סרט מתח משנות ה-50, ולאחר מכן הוא מספק רגע של פופ-רוק עם נגיעות ראפ, חריזה פשוטה למראית עין אך כזו שהיא בעצם מתוחכמת מחשבתית, שמזכירה לפרקים את נגה ארז בגלגולי המילים והמקצבים ואת פרנק סינטרה כאיזון.
אבידן עצמו נדמה כעוצמה של תזמורת שלמה. השיר "I Don't Know When, I Don't Know How, I Don't Know Why" בלט במיוחד, והרגיש כמו הצהרת כוונות: "אני לא מת כל עוד אני ממשיך לחיות". זהו, למעשה, חוט השני שמוביל את המופע כולו – החיים על מורכבויותיהם, דרכם הפתלתלה, והסקרנות האינסופית שמניעה אותם קדימה.
שירים כמו "The Call of the Flow" ו"Unfurl" מהאלבום האחרון ביססו את האווירה המבוקשת, ואבידן לא ויתר גם על להיטי עבר אהובים דוגמת "Different Pulses", "Bang Bang" ו"Over My Head" – שהתקבלו במחיאות כפיים סוערות ובצימאון מורגש מצד הקהל.
אי אפשר להתעלם מהתופעה שנקראת תום כהן. בניצוח מדויק ורגיש, הוא לא רק הוביל את התזמורת המדהימה והזורמת של 35 הנגנים, אלא גם ניצח, במובן מסוים, על הדיאלוג עם אבידן עצמו. הסינרגיה ביניהם הייתה ברורה, עמוקה ונדירה: כהן הכיל, חיבר ועטף, ואבידן נענה באמון מלא. מעטפת דו-כיוונית מושלמת.
תזמורת ירושלים מזרח ומערב הייתה שחקן מרכזי בערב הזה, והוסיפה שכבות של עומק, צבע ורגש. ממש כמו החוק שאבידן עצמו מצהיר עליו, "אני לא מוכן למות בתוך החיים, אלא לחיות אותם בוויטאליות אינסופית עד הסוף", כך היה גם המופע הזה: חי, נועז, רגיש ומדויק. זהו מופע חובה עבור כל מי שאוהב מוזיקה במנעד הרחב ביותר האפשרי, עם רגישות גבוהה, יומרה מדויקת, ונאמנות מוחלטת לאמת האמנותית של מי שעומד על הבמה – ובימינו, יש לכך משמעות כל כך גדולה.
אסף אבידן יופיע ב-16 ביוני באמפי קיסריה.
