בשעתיים של להיטים, שלומי שבת לימד את הקהל איך מערבבים בין עצב לשמחה

כבר מעל לחמישה חודשים מדינת ישראל נמצאת במלחמה על הבית. אנחנו עושים כל שביכולתנו בכדי להשאיר את הראש מעל המים, ולנסות לשמור על שגרת חיים תקינה ככל שניתן. יוצאים לסרטים, הצגות, מנקים את הראש. המילה "אסקפיזם" הפכה להיות מאוסה מהרגיל, אבל זה באמת מה שכולם מחפשים - הזדמנות לברוח קצת מהחדשות שהופכות לנו את הבטן בכל פעם מחדש.

הייתי נוכחת בלא מעט אירועים בתקופה האחרונה, אבל דווקא בהופעה של שלומי שבת בהיכל התרבות הצלחתי למצוא את האיזון המושלם בין להיות ברגע ולהבין את המציאות, לבין האפשרות להצליח "לנקות את הראש" וליהנות. אבל עוד בטרם החלה ההופעה ראיתי כיצד הקדיש שבת 134 מושבים באולם לטובת החטופים. הוא דאג להזכיר לכל מי שהגיע לבלות שאנחנו חיים במציאות בלתי נתפסת, שנמצא בתוכנו את הכוח לחגוג - אבל שלא נשכח לרגע שיש כאלה שלפני כחמישה חודשים החיים שלהם התהפכו לחלוטין.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• עקב איומים להפגנות פרו-פלסטיניות: ההופעה בוטלה ברגע האחרון
• רגע לפני טקס האוסקר: זה הסרט שזכה בפרס "הסרט הגרוע ביותר"
• פחד אלוהים ישמור: הזמר אושפז בבית החולים ודחה את ההופעה

הקהל היה מגוון, כי כזהו שבת - כולם מצליחים למצוא את עצמם בתוך המוזיקה שלו בצורה כזו או אחרת. אחרי פתיחה דרמטית עלה שבת עם הלהקה, ושני ילדיו אביהו ומנור שבת, והחל בשיר "תרצי בי". העושר המוזיקלי שהיה על הבמה הורגש והגיע לכל מקום באולם. כולם היו מהופנטים ונסחפו אחריו. בכלל, שבת מאוד אוהב את הקהל שלו ומרגישים את זה. הוא נוהג בו בנדיבות, ומתנהג על הבמה כמו ילד בחנות ממתקים.

שבת, שהודה בפני קהל מאזיניו שלא הופיע כבר מאז השבת ההיא, התרגש מאוד מהמעמד, אבל ההתרגשות לא מנעה ממנו להמשיך למלא את ההיכל בקולו כשהוא ביצע את הלהיט הגדול "ואני שר", ומיד אחריו את "יש לך". "אנחנו שרים ונהנים פה", אמר שבת, "אבל רחוק מכאן יש ישראלים שלא ראו אור יום חמישה חודשים", ביקש להזכיר.

בהמשך ההופעה העלאה לבמה את רותם שרעבי בת ה-19. שרעבי, ששני בני משפחתה נחטפו לעזה, ביצעה יחד איתו את השיר "תנו לגדול בשקט", ואין עין אחת בקהל שנותרה יבשה. אין ספק, אני מאמינה שהילדה המוכשרת הזו עוד תגיע רחוק, וכולי תפילה שמשאלת הלב שלה תתגשם ומשפחתה תשוב הביתה.

בין להיט אחד לאחר, ביקש שבת לעלות לבמה באופן ספונטני את ישראל קטורזה בטענה ש"הוא לא זמר טוב, אבל הוא הכי מצחיק בארץ". אני לא יודעת עד כמה זה היה ספונטני, אבל זה לא באמת מעניין. קטורזה פרגן לשבת מכל הלב, והרגישו את זה. "אתה נראה מדהים, ואני לא אומר את זה סתם. אני לא מאמין שאני איתך על הבמה, ואני אף פעם לא אאמין לזה. זה כבוד גדול להיות איתך על הבמה. באמת. דברים הולכים ובאים, אבל תראה איזה כוח עצום יש לך - בתקופה כזו לאגד כל כך הרבה אנשים ולגרום להם לכמה דקות של אושר - זה לא מובן מאליו", אמר קטורזה.

בהמשך סיפור קטורזה על ביקורו בניר עוז, כשנכח בביתם של משפחת ביבס. "חשבתי על הרוע של האנשים שנכנסו לבית הזה. רוע טהור. הם פשוט מפלצות, והמפלצות שנכנסו לבית הזה לא חשבו בכלל אם הם ימנים, שמאלנים, דתיים, חילונים, אשכנזים, מזרחיים. הם באו פשוט לרצוח אותנו. יש סיסמה שאומרת 'יחד ננצח', אבל אני אומר שקודם ביחד נחייה", פסק קטורזה. אין ספק, הוא לא רק איש מצחיק, הוא גם צודק. "כל מי שינסה לסכסך בינינו - אנחנו לא נותנים לו יותר", קרא לסיום, וירד מהבמה.

שבת נשאר עם המוזיקה הנהדרת שלו, והמשיך עם "אל תלכי רחוק מכאן", המצוין. בכדי להצליח לגעת בכמה שיותר שירים, שזר שבת כמה מחרוזות נפלאות בהופעה שהשאירו טעם של עוד. בהמשך, סיפר על מפגש בינו לבין אימא של חייל שנפצע קשה בעזה. החייל ישב בשורה הראשונה יחד עם אמו, ושבת הקדיש לו את השיר "בוא הביתה", לא לפני שהזמין את ילדיו ("שני השירים הכי יפים שכתבתי בחיים") לקדמת הבמה לבצע אותו. השיר היה מבוצע בהרמוניה נהדרת, ומאוד אהבתי את החיבור המוזיקלי בין שלושתם.

הבית של שבת היא הספרדית, ואם נדייק את זה קצת יותר אז הלדינו והמוזיקה הטורקית, ומרגישים את זה לאורך כל הקריירה הענפה שלו. שבת ביצע את "מלדיטה לונה" הנהדר, ולא שכח לעשות מחווה מתוקה ללהקת "הג'יפסי קינג". בין "חלום צועני", ו"מרגריטה", שהוא אחד השירים הנוסטלגיים האהובים עליי באופן אישי, ממש אפשר היה להרגיש את החדווה של שבת. הוא בתחום הזה כ-40 שנה, אבל עדיין אפשר לראות כיצד העיניים שלו מנצנצות כשהוא שר בספרדית.

הזמר ליאור נרקיס הצטרף גם הוא לחגיגה, והשניים הפתיעו עם ביצוע מחודש ל"שיר לאהבה" של להקת "גאיה". הקהל לא יכול היה להמשיך לשבת על הכיסאות. הרבה זמן לא שמעתי את השיר הזה, והביצוע היה פנטסטי. בהמשך המשיכו השניים את הקו הנוסטלגי וביצעו את הדואט המפורסם שלהם משכבר הימים "לכל אחד יש".

בין להיטי ענק כמו "בראשית עולם", "מחרוזת מתוקים", "היידה", "מחפש", ו"בחוף של טרפטוני", הרגישו שכמו ששבת אוהב את הקהל שלו - הקהל מחזיר לו גם כן אהבה, ובווליום גבוה. בין הידיים המתנופפות באוויר, לזרי הפרחים הענקיים שהביאו לו במהלך ההופעה, אפשר להרגיש גלים של אופטימיות גם בתוך כל החודשים המורכבים שעוברים עלינו. שבת בחר לסיים את המופע עם ביצוע לשיר "אל נבקש", אז כן - יש דברים נסתרים, שאותם לא נבין ולא נדע, אבל דבר אחד אני יודעת: המוזיקה של שבת תישאר כאן לנצח.