מרסדס בנד נתנו הופעה מפוצצת אנרגיה שהזכירה שהרוקנ'רול בארץ עדיין חי ובועט

שישי בצהריים, הגשם מטפטף על נמל יפו ומשרה אווירה כמעט קולנועית, כזו שמזמינה פנימה, לתוך הבארבי שמלא כולו בקהל שרעב לרוקנ'רול. מרסדס בנד, להקה שכבר 27 שנה נמצאת על הבמה תוך כדי שהיא מתעקשת להישאר חדה, בועטת ועכשווית, עלתה להופעה שהצליחה להרגיש כשילוב מעניין של נוסטלגיה עם התחלה חדשה.

המופע נפתח עם "גילטי סטלה", שיר הנושא מתוך אלבומה האחרון של הלהקה, אותו היא שחררה באפריל האחרון. כבר מתחילת השיר, היה ברור שהמופע הולך לכיוון גבוה. כל חברי ההרכב עלו לבמה כשהם לבושים בטרנינג אחיד, חבורה שנראית כאילו יצאה מאימון, אבל במקום זה באה לתת שיא של קוליות, שיא של רוקנ'רול בנגיעות Pאנק.

כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:

• כ-60 שנה אחרי שנכתבה: היצירה המרגשת מגיעה לישראל

• "הים" לא תמיד אמין, אבל מציג סרט שהישראלים יצטרכו להתמודד עם המציאות שלו

• כבר זמן רב שלא צפיתם בסדרה כל כך מותחת כמו הסדרה הזו

גל תורן, כריזמטי כתמיד, תפס את הקהל מהרגע הראשון. הוא שר, חייך, פלרטט, העיף מבטים לקהל – והקהל החזיר לו אהבה בלי לחסוך דבר. לצידו עמדו חמישה נגנים מהודקים ומלאי אנרגיה, שכל אחד מהם היה בשיאו והעניק עומק, צבע וחדות לכל שיר. כשהלהקה עברה לבצע את "מלאך", עוצמת השירה שהגיעה מהקהל הרעידה את המועדון הוותיק, כאילו היה מדובר בהמנון הלאומי שהושר רגע לפני תחילת משחק כדורגל.

ההופעה המשיכה להתגלגל כמו רכבת דוהרת: "עד מתי", "דאווינים", "זהות" ועוד להיטים מכל התקופות, חשמליים בדיוק כמו לפני שנים, אולי אפילו יותר. מרסדס בנד נראתה ונשמעה כמו להקה שמסרבת להתבגר במובן הטוב ביותר, כזו שממשיכה לייצר רגעים חדשים עם רפרטואר של חמישה אלבומים שכבר מזמן הפכו לפסקול חיים של דור שלם.

בהמשך המופע, הגיע אחד המרגשים שהיו בו: תורן ביצע את "את ואני", וסיפר עליו שהוא נכתב בתקופה תמימה יותר בחייו, כשהתאהב ברקע מציאות ישראלית סוערת שבה גל פיגועים ורצח ראש ממשלה הלהיטו את המדינה. שילוב של כאוס חיצוני ופרפרים בלב שהפך לשיר אהבה זך ומרגש. "אל תשכחו את הרגעים האלה", אמר, "חשוב להיאחז בטוב". בהמשך הוא ביצע את "חגים", תוך שהוא מונה את חגי ישראל בסדר שלו, שונה מזה שאנו רגילים אליו, עד שהגיע לחג האחרון – שמחת תורה. הוא עצר לרגע, העביר את היד על ראשו כמסמן משהו לקהל. לא היה צריך לומר אף לא מילה אחת כדי לקלוט את המסר.

ואז, הגיע הרגע שבו הבארבי הפך לזירה פרועה של רוקנ'רול טהור. תורן טיפס אל מרפסת המועדון, התקרב אל ההמון, רכן לעברם ולחש בשובבות: "ששששש… תעשו פה רעש". בתוך רגע הקהל, כאילו מישהו לחץ על המתג, התפוצץ בצעקה שחיממה את האוויר, והתגייס כולו ל"תאילנד", שהבעיר את המועדון. משם זה היה מאוד טבעי לגלוש ל"מיכלי" ול"בואי ונביא לך ת'פאנק", שמצליחים להרים את הקהל בכל מצב אפשרי.

כקבוע בהופעות כאלו, הלהקה ירדה מהבמה – אך הקהל הרעב לעוד לא יכול היה שלא לצרוח בדרישה לעוד. החבורה המופלאה חזרה ונתנה את מה שצריך: "פרש בודד" ו"וודו" סיום את המופע, איתו הם נתנו לרבים שמילאו את הבארבי באגרוף בבטן של אנרגיה מתוקה.

כאילו כל זה לא מספיק, החבר'ה עשו זאת פעמיים באותו יום – הופעות צהריים והופעה ערב. כאילו יש להם כוחות אינסופיים שרק מתחזקים מהגשם בחוץ. ברקע יום שישי גדוש, ההופעה של מרסדס בנד בבארבי הייתה תזכורת חדה לכך שבישראל הרוקנ'רול חי, בועט, מלא תחכום, הומור, כאב, אהבה ותשיקה. והקהל ממשיך בשלו בלחבק את הלהקה הוותיקה, שלא עוצרת לרגע.