כשראיתי את הקהל בהופעה של "כנסיית השכל" הבנתי: זו הלהקה שתאחד את העם

"כנסיית השכל" תמיד הייתה עוף מוזר בנוף המוזיקלי הישראלי וזה תמיד התאים לה. החבורה שהגיעה מהפריפריה אי-שם בתחילת שנות התשעים אל לב מטרופולין תל אביב כדי לנסות לכבוש את הפסגה, לא הייתה מחויבת לשום תכתיב חברתי והייתה אאוטסיידרית במלוא מובן המילה: חברתית אך גם מוזיקלית.

במרוצת השנים, שמה של הלהקה הפך למילה נרדפת לרוקנ'רול עמוק, לעתים דכאוני - אך עדיין כזה שחודר לכל נפש. לא נלאה אתכם בהיסטוריה של הלהקה (בשביל זה יש את ויקיפדיה) אך דרך החתחתים שעברה הלהקה משדרות ואבק הדרכים שהיא נשמה בדרך, הביא אותה ואת שיריה למעמד של נכס צאן ברזל, כמו שאוהבים להגיד בחלונות הגבוהים של המוזיקה הישראלית.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• "יותר מ-1,000 איש עבדו במשך שבועיים על המופע של נועה בפארק"
• קרולינה כפי שעדיין לא שמעתם: תוכנית פסטיבל הגיטרה הבינלאומי
• כן, צריכים להגיע מחופשים: כנס הגיקים של ישראל חוזר

עד שנת 2007, "כנסיית השכל" הייתה להקת אמצע. כזו שכולם יודעים שהיא קיימת, יש לה להיטים ברדיו, אבל מעולם לא זכתה ליהנות מאור הזרקורים. מדי פעם קיבל ההרכב התייחסות בפינה בתוכנית טלוויזיה בערוץ נשכח אך לא יותר מכך. בשנה הזו, השיקה החבורה את אלבומה "אוטוביוגרפיה" - זה שישנה את מסלול הקריירה של חבריה. באלבום עובדו 26 שירים מכל התקופות על ידי עמי רייס, יוצא להקת אלג'יר הזכורה לטובה. חצי שנה מאז ראה אור לראשונה, זכה האלבום במעמד של זהב והכניס את הכנסייה, שעד אז לא ביצעה שינויים מרחיקי לכת בהופעות שלה, כל שכן באלבומיה ובשיריה, ללב הקונצנזוס הישראלי בעוצמה.

בנקודה הזו הבינו חברי הלהקה שהדיכאון שאפיין את השירים שלהם חייב להתחלף במוזיקה מרנינה והופעות בומבסטיות (היי קיסריה!) כדי להגיע לקהל מעריצים רחב יותר. מאז סיבוב ההופעות המצליח של "אוטוביוגרפיה", כנסיית השכל לא מפסיקה להמציא את עצמה מחדש ואחרי ניסוי כלים מוצלח ביולי האחרון ב"בארבי" בתל אביב, החליטו חברי הכנסייה לפתוח בסדרת הופעות חדשה: "כנסיית השכל ונגני הזהב".

יותר מעשור עבר מאז ביקרתי בפעם האחרונה ב"בארבי". הבית של הכנסייה ולהקות ישראליות אחרות תמיד היה מפלט מושלם לחובבי הרוק, גם אם האקוסטיקה בו לא מושלמת. יש ל"בארבי" אווירה מסתורית והשירים של הכנסייה מתכתבים איתה נהדר.

כשעה וחצי לפני תחילת המופע, המקום התמלא בשלל מעריצים, מכל המינים, מכל הסוגים, מכל המגדרים ומכל הדתות. אנשים, נשים וטף. וזו לא הגזמה, קשה לאמוד את טווח גילי המעריצים של הכנסייה. אם עמדת בכניסה של ה"בארבי" לפני ההופעה הזו, הרגשת לרגע שאין ישראל הראשונה, השנייה או השלישית, אם יש כזו. הייתה באוויר תחושה איחוד משפחות, מיזוג גלויות, שאפפה את האולם עוד לפני שהתחיל המופע. ואולי זו סתם רוח החגים ששרתה עליי.

שעה וחצי על השעון לאחר פתיחת הדלתות ונגני הזהב עלו לבמה: הזמרת ירדן ג'רפי, בוגרת "כוכב נולד" ו-"הכוכב הבא", אלעד לוי על הכינור ואסף רוט על כלי ההקשה. אחרי אינטרו אלקטרוני קצר, עלו בזה אחר זה חמשת נזירי "כנסיית השכל": הסולן יורם חזן, הבסיסט רן אלמליח, הקלידן והמנהל המוזיקלי עמי רייס, דוד רז על הגיטרה החשמלית ודניאל זייבלט, המתופף הבלתי נדלה. ברקע  נשמע הביט האלקטרוני המקדים של "למאיה יש אקדח" האלמותי. כשחזן פותח את הפה, הקהל מתפוצץ מאושר ושר יחד איתו כמו מקהלת מתפללים מסונכרנת. שיר ועוד שיר, להיט ועוד להיט – בערב הזהב הזה, הכנסייה סיפקה למאמיניה את כל מה שהם רצו עם תוספת של צבע זהוב עמוק.

"כנסיית השכל" אף פעם לא משחקת משחקים עם הקהל. כשחמשת המופלאים עולים אל הבמה, הקהל יודע בדיוק מה הוא יקבל מהם. בין "לילה טוב" ל-"תודה שבאתם", חזן מנפק בקולו המרגש והשבור את הלהיטים הגדולים של הלהקה ואך ורק הם. הכנסייה יודעת שה"בארבי" הוא לא מקום לניסוי כלים או שירים חדשים. בשעה וחצי, כולל הדרן, צריך לתת לקהל את המנה שבשבילה הוא רכש כרטיס ממיטב כספו.

כשדניאל זייבלט התחיל את סולו התופים המשוגע שלו על הדרבוקה לפני "תגידי שטוב" האייקוני, הקהל כבר הגיע לנקודת רתיחה ושיא האקסטזה שלו. הייתי יכול להישבע שהשנדליר המפורסם של ה"בארבי" התנועע בעצבנות מהקפיצות והצרחות באולם ההופעות האינטימי.

החידוש במופע החדש הוא כמובן "נגני הזהב", שמוסיפים נפח וצבע לעיבודים המוכרים. בלטו בנוכחותם ירדן ג'רפי, עם קול עמוק וחצי צרוד ולראשונה קול נשי מלווה לחזן. אסף רוט הקיש על הכלים ונשף בכלי הנשיפה בטירוף שהלהיב את הקהל. אחד השיאים של ההופעה היה הדואט של ג'רפי וחזן לשיר "עינייך החומות" של זוהר ארגוב ז"ל. ברגע הזה הבנתי כמה הכנסייה, אולי לא בכוונה תחילה, מקרבת לבבות. הקהל שהורכב מאשכנזים, ספרדים, דתיים וחילוניים, שר יחד בקיבוץ גלויות מרטיט לב.

"כנסיית השכל" מעולם לא השמיעה קול על המצב הפוליטי. בזמן שאמנים אחרים מנצלים כל במה וכל כלי תקשורת להביע את דעתם (וזה בסדר גמור), חברי הכנסייה מתכנסים בתוך עצמם וכאילו אומרים: "אנחנו מתעסקים אך ורק במוזיקה". הם יודעים לעשות מוזיקה ועוד איך!

אחרי 33 שנה מאז נוסדה בשדרות, "כנסיית השכל" מוכיחה שוב שהיא יודעת להמציא את עצמה מחדש. גם אם לא מדובר בהופעה הכי טובה שלה או בחידוש מרעיש כמו "אוטוביוגרפיה" בקיסריה, המוזיקה שלה עדיין עושה טוב על הלב, מאחדת, מרגשת ומראה בעיקר על דרך ראויה להערכה ולהערצה של להקה שהיא כולה זהב טהור.