חוץ מזה לא צריך כלום: הדג נחש חגגה 30 במופע ענק של פעם בחיים
הלהקה הוותיקה ציינה שלושה עשורים לקריירה בערב מיוחד, יוצא דופן ומלא גרוב שבו הקהל לא הפסיק לזוז. חברי הדג נחש הגיעו לאמפי קיסריה למופע חגיגי ועמוס בלהיטים מכל התקופות, עם שלושה אורחים מפתיעים שסיפקו ביצועים יוצאי דופן
הדג נחש מציינת כבר שלושה עשורים, שנים שבמהלכן מי שהחלה את דרכה אי שם בירושלים ב-1996 בכך שהציעה היפ-הופ בועט ושירי מחאה, הפכה לאחת הלהקות המצליחות והמזוהות ביותר עם המוזיקה הישראלית, שהפכו לחלק בלתי נפרד מפס הקול הישראלי. יותר מ-30 שנים חלפו מאז, ומעמדה של הדג נחש לא התערער אפילו במעט, אלא להפך - הלהקה ממציאה את עצמה מחדש שוב שוב לאורך 30 שנה בלי נפילות, היא ממשיכה להוציא שירים ומוזיקה באופן תמידי, להציף את תחנות הרדיו בלהיטים וגם, איך לא, למלא הופעות.
החבורה הירושלמית הזו התכנסה אמש (שבת) באמפי קיסריה כדי לציין קריירה ארוכה ומלאת שנים, בערב מיוחד במינו שבו הקהל קיבל ביצועים מדויקים ומלאי תשוקה וגרוב. גם אחרי תקופה ארוכה של יצירה והופעות, נדמה שהלהקה נמצאת בשיא כוחה, ולו רק בזכות הערב הזה, שהוכיח שהמוזיקה שלהם ממשיכה לגעת, להפתיע ולבעוט.
כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:
המופע עבר בין התחנות המרכזיות בקריירה של ההרכב הירושלמי האהוב עם רצף של שירים שהפכו כבר מזמן לחלק בלתי נפרד מהפסקול הישראלי. "שירת הסטיקר", "מנגינה", "הנה אני בא", "שיר נחמה", "לא פראיירים", "חליפות" ועוד שירים שקיבלו ביצועים חיים, מלאים בגרוב ובאנרגיה, והוכיחו פעם נוספת שהכוח של הלהקה לא נמצא רק בטקסטים המוכרים שלה, אלא גם באופן שבו היא מצליחה להחזיק קהל שלם על הרגליים. גם אחרי שלושה עשורים, השירים האלה לא נשמע כמו נוסטלגיה, אלא כשהם רלוונטיים מתמיד, ובעיקר ככאלה שעדיין כיף לשמוע בווליום גבוה.
ואז הגיעו האורחים. הראשון לחגוג היה גידי גוב שהביא וחיבר את הקהל למוזיקה הישראלית הישנה ממנה צמחו כולם. הוא עלה לשיר את "ערב אבוד" יחד עם הלהקה, ומיד משם הם המשיכו לשיר את "קליפורניה", ורגע לפני שירד מהבמה סיפק ביצוע מיוחד לשיר "צליל מכוון". אחריו עלתה לבמה לא אחרת מאשר נינט טייב, שהוסיפה והביאה את העוצמה, הרוקנ'רול והנוכחות הבימתית שמזוהה איתה, כשביצעה את השיר "אף אחד", "אחד אחד" וגם הזכירה לקהל את שיתוף הפעולה המוכר והאהוב של הלהקה עם אהובה עוזרי המנוחה, כשביצעה את "צלצולי פעמונים". אחרון להתארח היה רביד פלוטניק, שיצר חיבור טבעי לעולם הראפ הישראלי העכשווי. יחד הם ביצעו את "שיר נחמה", "מלך הראפ של המזרח התיכון", "לזוז", ואפילו שילוב של "גביודבי" עם "קוקוריקו". זה אחר זה הם הצטרפו והעניקו לקהל שלושה רגעים שהפכו את מופע החגיגי למסיבה שמצליחה לחבר בין סגנונות וקולות שונים.
אבל עם כל הכבוד לאורחים, גיבורי הערב היו ששת חברי הדג נחש עצמם. שאנן סטריט, גיא מר, דודוש קלמס, משה אסרף, יאיא כהן אהרונוב ושלומי אלון הוכיחו שוב שהכוח של הלהקה מעולם לא נשען רק על להיט כזה או אחר, אלא על הכימיה ביניהם והמוזיקה. אחרי 30 שנה משותפות, האנרגיה והמוזיקה עדיין נשמעת ממש כמו בהתחלה - משוחררת, עם ראפ מדויק ומלאת גרוב וחצוצרות. והקהל? רוקד כאילו אין מחר, צועק ומשלים את המילים וצורח את הפזמונים.
בסופו של הערב, קשה לחשוב על דרך מתאימה יותר לחגוג 30 שנות פעילות מאשר מופע כזה, גדול, צבעוני, רועש ובעיקר חי. הדג נחש הצליחו לקחת שלושה עשורים של מוזיקה, מחאה, הומור וגרוב, ולהפוך אותם לערב אחד שמרגיש כמו מסיבה אינטימית של להקה וקהל שהלכו יחד דרך ארוכה.
"זמן להתעורר" סגר את הערב, במסיבת טכנו אליה עלו הדור הבא של הלהקה יחד עם טייב וגוב, שרקדו עם הקהל כאילו אין מחר. התחושה שנשארה באוויר הייתה ברורה - אם יש משהו שהדג נחש עדיין לא ממהרים לעשות, זה להיפרד. אמנם 30 שנה כבר מאחוריהם, אבל אין ספק שהם ממשיכים בכל הכוח, לעוד 30 שנות קריירה לפחות.
