הופעת הענק במנורה הוכיחה: בגיל 25 - אושר כהן הוא כיום הזמר המוביל בישראל

מיותר להזכיר שזו אחת התקופות הקשות שעוברות על מדינת ישראל מאז הקמתה. אלו ימים אחרים וכואבים, וגם כשמנסים רגע להתנתק מהמציאות המזעזעת שבה אנו חיים כבר למעלה מחמישה חודשים, היא טופחת לנו בפנים ומזכירה לנו את האמת הקשה. הרי אי-אפשר באמת לברוח.

אמש (שלישי), בהופעה של אושר כהן בהיכל מנורה, קיבלנו עוד כמה תזכורות מטלטלות: החל מהעובדה שכל העובדים ענדו את סמל החטופים הצהוב, דרך הבמה שעוצבה כולה בצורת הסמל עצמו ועד לרגע הזה לפני תחילת המופע, אז הושמע באולם השיר, "אנחנו עוד נחזור לרקוד", שנכתב על הטבח בנובה.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• במלאת 30 למותו הטראגי: נחשפה יצירתו האחרונה של ליאור פרחי
• בצל פיטורי השחקנית שהתבטאה באנטישמיות: נב קמפבל חוזרת ל"צעקה"
• מיליון צפיות ביומיים: שיר האירוויזיון הישראלי מתפוצץ ברשת

אני חייב להודות שעד לפני קצת יותר משנה, עוד בתחילת דרכו של התופעה הקרויה "אושר כהן", הייתי די ספקן לגביו ולא הייתי בטוח כמה זמן תימשך ההצלחה. עכשיו, עם מספר רב של להיטים מאחוריו, השתלטות על ראשי המצעדים ושיתופי פעולה עם כמה מהאמנים המובילים בישראל - אפשר לומר שאושר כהן הוא ממש לא תופעה חולפת. בגיל 25 בלבד, כהן עומד בשורה הראשונה של זמרי הפופ הים-תיכוני בישראל. לא נגזים אם נאמר שהוא כמעט עומד בראשם.

ואם הייתי צריך אישור לטענה שלי, קיבלתי אותה אתמול: עם 11 אלף מעריצים בקהל, במופע ראשון בהיכל מתוך שלוש - שכולם רשמו "סולד-אאוט" מהיר במיוחד - הבנתי עד כמה גדולה התופעה. בזה אחר זה ביצע כהן את להיטי הענק "אהבה", "ככה וככה", "חמישי שישי", "אהובי לב אדום" ועוד. אם היה לכם ספק - האולם כולו צרח את המילים באדיקות שליטרלי הרעידה את ההיכל.

"התגעגעתי ברמות שכואב לי בגוף", אמר כהן בהתרגשות לכל האנשים שבאו לראותו, בהם גם נועה קירל ועומר אדם. ככה, בקטנה. "אתחיל מזה שההופעה מוקדשת לכם מכל הלב, אבל גם לכל אלה שלא יכלו להיות כאן בגלל שהם עסוקים במלחמה. בעזרתם השם שזה ייגמר ושכל החטופים יחזרו הביתה". אמן.

אחד הרגעים המרגשים במופע היה כשכהן ביצע את "תרקדי", אותו שחרר כזכר לטבח במסיבת הנובה, כשהוא לצד נוגה וייס שנחטפה מקיבוץ בארי ושבה לישראל אחרי 50 ימים בשבי. ברגע הזה כל הקהל התרגש יחד, וקשה היה לעצור את הדמעות. בטח גם שבנוסף הוקרנו במסכים שמות הנרצחים.

רגע אחר שנצרב במוחנו היה הדואט שביצע בהפתעה עם הזמרת קרולינה. השניים שרו את "אף אחד לא בא לי", והשילוב הזה (שלא ידענו שאנחנו צריכים, מה שנקרא) הכניס הרבה צבע ועניין למופע והרים את כל הקהל על הרגליים (למרות שבואו, זו לא משימה קשה עבור כהן - שהרים את כולם לאורך ערב שלם).

ידענו שאושר הוא ווקאליסט לא קטן, אבל הביצועים שנתן על הבמה במנורה - כולל הניגון על הפסנתר - הוכיחו לכל מי שפקפק שמדובר למעשה במקצוען אמיתי. הוא ממש לא תופעה חולפת, הוא כאן כדי להישאר עוד שנים ארוכות.

בקטנה: היינו שמחים לראות על הבמה שילוב גדול יותר של נאמברים עם רקדנים, שואו מרשים וגדול יותר כמו שאנחנו אוהבים, קצת יותר החלפת לוקים - וגם אירוח של אמן נוסף לא היה מזיק. אז אולי בפעם הבאה במנורה? או שיש מצב לפארק הירקון? אין לנו ספק שגם זה יגיע.