אביב גפן נתן ב"נשף רוק" שואו גדול ורגעים בלתי נשכחים, אבל משהו היה חסר

עשרות אלפי בני אדם הגיעו אמש (חמישי) לפארק הירקון כדי לצפות באביב גפן מוציא לפועל בפעם ה-13 את "נשף רוק", מופע הדגל השנתי של אביב גפן. יש כאלו שמגיעים לאירוע בכל שנה, יש כאלו שזו הייתה הפעם השביעית שלהם, ויש בקהל גם את אלה שזו הייתה הפעם הראשונה שלהם במופע יוצא הדופן הזה. אם לשפוט לפי ההתלהבות שבה גפן סחף אותנו לשם, ציפינו לאירוע שישלב רוק, תיאטרליות ותחושת "וואו" של פעם בשנה. קיבלנו מופע מרגש, מושקע, מרובה הפתעות – אבל גם כזה שברגעים מסוימים נשען על העבר יותר משהמריא לעתיד.

גפן פתח את המופע עם "מחר" והמשיך ל"מיליארד טועים", כשמאחוריו חמישה נגנים והוא עצמו יושב ליד פסנתר המעוטר בסמל השלום בולט (ניגודיות כל כך ישראלית לטיל ששוגר על ידי המורדים החות'ים מתימן לישראל בזמן ההופעה, שהמטרה שלו הייתה ההיפך הגמור משלום, מה שהביא להפעלת אזעקה בפארק - מבלי שהמופע נעצר, כאילו לא קרה דבר). הבמה הייתה בקונספט לבן, אולי בגלל חג השבועות שיחול ממש בעוד כמה ימים, מהצלם שנע על הבמה בבגדיו הלבנים ועד הגיטרה הלבנה של אביב. העיצוב מוקפד, הקונספט – פחות.

כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:

• שתי כוכבות המחזמר המצליח נכנסו להיריון – והוא יירד מהבמות
• הלהקה האהובה חוגגת 20 שנה בהופעה חגיגית עם שלל הפתעות סודיות
• "שיחזירו את הכסף": תלונות רבות על הופעת הענק של אושר כהן

ההפתעות לא איחרו להגיע: נורית גלרון עלתה לבצע את "אתה פה חסר לי" אותו גפן יצר עבורה לפני שנים רבות, מחווה יפה לאמנית שנתנה לו את ההזדמנות הראשונה. בהמשך, חיים משה עלה בהפתעה לבצע את "נשבע", ביצוע מרגש שהתקבל באהבה גדולה בקהל – ובצדק. אחד הרגעים החזקים של הערב היה הביצוע ל"גשם" – שירו של מאיר בנאי ז"ל, שאליו הצטרף בהפתעה אביתר בנאי, אחיו הצעיר של מאיר וחבר קרוב של גפן, שיחד ביצעו את השיר בצורה מצמררת, כזו שהייתה מעוררת גאווה גדולה במאיר. הצמד הפך לאחר מכן לשלישייה כשברי סחרוף הצטרף אליהם, ושלושתם יחד – אביב, אביתר וברי – שרו את "ככה זה לאהוב אותך". זה היה רגע של רוק אמיתי, ביצוע מעולה לשיר מבריק. והיו גם רגעים של הגשמת חלומות קטנים אישיים: "יומן מסע" בוצע עם שלום חנוך, כשלצידם הוקרנה על מסכי הענק דמותו של אריק איינשטיין ז"ל (המבצע המקורי של השיר), היה הכנה לקלאסיקה האגדית "מחכים למשיח".

ואז הגיעה היסטוריה של ממש: ארט גרפונקל, בכבודו ובעצמו, עלה לבמה. כן, ההוא מהצמד האייקוני "סיימון וגרפונקל". בגיל 83, הוא האמן הבינלאומי הגדול הראשון שמופיע בישראל מאז פרצה מלחמת "חרבות ברזל". נכון, הוא התקשה לשיר והביא איתו את בנו, שסייע לגבות את אביו, אבל חשוב לזכור שמדובר באגדה מהלכת. עצם ההגעה שלו עצמה הייתה מחווה מרגשת. קצת איטית, אבל מלאת כוונה והיסטוריה על הבמה, מול עיני הקהל כולו.

[brightcove_iframe video_id='entertainment-music-israeli-part-340-external' autoplay='0' credit='אביב גפן שר עם ארט גרפונקל ב"נשף רוק" 2025 // צילום: מרוה שרון' desc='' poster='' kid='1_ztvytykb' duration='63']

ולא שכחנו את הקלאסיקות: "האם להיות בך מאוהב" (שהוקדש לפיל קולינס, עם קטע באנגלית שהשתלב ב"Take a Look at Me Now"), "זה רק הלב שכואב לך" (בפתיחה אקוסטית שהלכה ונבנתה), "אולי" (שבו הקהל שר במקומו של גפן כמעט לגמרי) ו"עונות" (בגרסה סווינגית שלא ממש הצליחה להמריא). את השיא גפן שמר לסיום: "סוף העולם" עם ברי סחרוף שחזר לבמה, ואז "עכשיו מעונן" – כולל טקס שבירת הגיטרה המסורתי, כי אם כבר רוקסטאר, אז עד הסוף.

ובכל זאת, משהו היה חסר. אולי זה הקונספט שפעם היה חזק יותר – מעין נשף עם קו עלילתי. אולי זה הרפרטואר של האורחים, שהשנה היה פחות מגוון – הרבה גברים, הרבה כובד, כמעט ללא נשים, בלי דור חדש. אולי זו התחושה שאביב עצמו, ברגעים מסוימים, כבר לא מתאמץ לזכור את המילים של השירים שלו עצמו – הוא פשוט קורא אותן (פשוטו כמשמעו).

השירים שלו בלתי ניתנים לכישלון – "שיר הסמרטוטים", "המלאך שלי", "השיר שלנו", "עורי עור", הרשימה ארוכה – כולם עבדו. ובכל זאת, התחושה הכללית הייתה לעיתים של מופע טקסי יותר מרוקנ'רולי, מבוגר יותר ממרגש. אולי זה קשור לכך שאנחנו נמצאים כבר כמעט שנתיים שלמות במלחמה.

הייתה גם השקעה; ויזואלית, רגשית, מוזיקלית. ארבע תלבושות, מסכים צבעוניים, רגעי אקטואליה (השיר "ארץ הפוכה" כלל קריאה לשחרור החטופים והופעת פוליטיקאים בולטים על המסכים בזמן השיר). אבל משהו מהקסם – מהפריצות, מהכאב הפוצע, מהעוצמה של אביב של פעם – התעמעם קצת. אולי זה רק אנחנו, אולי זה גם הוא. אולי זה פשוט היה מעולה, אבל חסר משהו.