הן מנגנות על ברגים, מסמפלות ברוסית - והקליפים שלהן זו חוויה אחרת: הכירו את UNI-MA

מיד כשמסתיים המיני אלבום Barely Human של UNI-MA, האלגוריתם של תוכנת המוזיקה שבה אני מאזין מחליט לשים לי את נגה ארז. זה כל כך הגיוני שאני מרגיש שאני בעצמי יכולתי להיות האלגוריתם. החיבור ברור: יש פה שירה באנגלית על ידי ישראליות, מוזיקה עם וייב אלקטרוני, קצת תקיף, כזה שלפעמים אין ברירה אלא להגדיר כ"מגניב".

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• בפעם הראשונה בחייו: ברונו מארס יגיע להופעה אחת בישראל
• סינגל חדש, אלבום שמיני - והופעה בקיסריה: התקווה 6 חוגגת 20 שנות יצירה
• נועה קירל פרובוקטיבית? שיר הגאווה של היוניקורן כבר כאן

בניגוד לארז - שכבודה בהחלט מונח - UNI MA בוגרות יותר. שתיהן אימהות צעירות, גילן בוגר יותר מזה של ארז ואני תוהה אם בגלל זה אני מוצא את עצמי מתחבר לשירים שלהן אפילו יותר. זה לא שיש כאן שירים על הורות, אבל משהו במלל מרגיש פחות מבולבל מהחיים, פחות מחפש אהבה בדייטים. ואולי זה פשוט מגניב.

יונימה הן מאור נאוי ותמר שטיין שאולי יצא לכם לראות בהבלחה קצרת המועד שלהן ב-The Voice. מדובר בצמד ווקאלי שמשתמש, ובכן, המון בווקאליות שלו. לשיר בעל הפוטנציאל הגדול ביותר להפוך ללהיט, BRANDS, יש גירסה מהממת שכולה א-קאפלה, למשל. השתיים גם מתופפות על כל מיני כלים לא קונבנציונליים (ברגים, פטיש, קופסת קוביות), ומגדירות את הסאונד שלהן כ"אלקטרו-סול עם נגיעות אתניות".

ואולם, ההגדרה של עצמן לא תופסת בכל האלבום שלהן, כך למשל ב-See Through: זהו שיר מרגש שכולו סול עם יציאות של כלים גדולים וסימפולים ברוסית (שהלוואי והייתי יודע מה נאמר בהם). הוא נשמע כמו "מה היה קורה אם מפיק מודרני היה לוקח את להקת הסופרימז ומוסיף רקעים שיוסיפו עוצמתיות להרמוניות הנהדרות שלהן".

על ההפקה של האלבום אחראי רון באקאל (בר צברי, שירן, בניה ברבי), וכל שיר במיני אלבום הוא חתיכת יציאה. השיר הפותח Watch Your Back יכל בכיף להיות הרקע לקטע אקשן נשי - אבל לא רק. Woman Power כל כך מורגש בשירים שלהן, שאני דווקא מדמיין איזו שרליז ת'רון עם רובה. באמצע השיר מגיע קטע ספוקן וורד של יוצרת הקולנוע הערביה-ישראלית סמירה סראיה, ומוסיף עוד עוצמה לקטע שכבר כל כך מתפוצץ מכוח ש-M.I.A הייתה שמחה שהוא יהיה חלק מהרפטואר שלה.

BRANDS, השיר השני, הוא סאטירה על תרבות הצריכה עם קצב כה רקיד ועם אותן נגיעות אוריינטליות; Barely Human, שיר הנושא, מביא גם הוא מילים עם משמעות, והוא דוגמה מצויינת לשינויים המוזיקליים שהשתיים נותנות בשירים שלהן: שיר שמתחיל אוריינטלי, מקבל א-קאפלה באמצע ואחריה אלקטרו שנותן בראש. אחריו יש את High שמזכיר את BRANDS בקצב שלו ויכול להיות להיט בעצמו; בסוף, מגיע Waiting for you - עוד שיר ווקאלי נהדר.

זהו. שישה שירים, מיני אלבום - אבל חתיכת חוויה. יצירה מקורית, מעניינת שעושה חשק לשמוע מה עוד הן יוציאו. אם תיכנסו לראות את הקליפים שלהן תראו איך החוויה מקבלת גם מימד ויזואלי נהדר, ובהופעות נראה שבכלל מטריף לראות אותן. איך אמרתי בתחילת הטקסט שלי? מאוד מגניב.