רדיוהד בישראל: מסע מטריף חושים

הרבה עוצמה היתה אתמול בפארק הירקון. רדיוהד דילגו בין האלבומים וביצעו שירים ישנים לצד חדשים, ניזכרו יחד איתנו באותו מופע היסטורי ב"רוקסן", נתנו שני הדרנים שהעיפו את הקהל וביצוע מרגש לשיר Creep ורגע לפני השיר האחרון  Karma police שהורגש כשיר מחאה נגד העולם, הם הזכירו לנו שוב שהם איתנו כי "באנו לעשות מוזיקה". רדיוהד מוכיחים מחדש שהם עדיין קיימים, עדיין רלוונטים והם ממש לא צריכים שואו מטורף – בשביל לעשות שואו באמת מטורף! אולי רק וידאו ארט..

[youtube_embed youtube_id='_ouy6gHZmb4']

אמש, בפארק הירקון לא היו רקדנים או תלבושות. הייתה עוצמה, הלהקה באה כמו שהיא, והרימה אותנו לגבהים.  אוהבי רדיוהד קמו אתמול ליום לו חיכו ארוכות, אווירת חג שררה באוויר, אחרי כל ההכנות וההתרגשויות כל הרגשות של כולנו השתחררו ברגע בו הלהקה עלתה על הבמה.
בשעה שמונה וחצי הקהל בהתרגשות שיא, הלהקה מתחילה עם השיר הראשון "Daydreaming". פתיחה מקפיצה ומחשמלת שהכניסה את הקהל למסע מטריף החושים שהוא הולך לעבור. על המסכים, בצידי הבמה וידאו ארט שיוביל את כל ההופעה, עם צבעים משתנים, קיטועי וידאו בזוויות חדות של הלהקה, ופסים, עיגולים שחורים וצורות משתנות שמכסות את הכל – פסיכודלי לחלוטין ומוסיף לאווירה ולהרמת האנרגיות, הבאסה היחידה היה למי שלא היה קרוב לבמה ולמעט המסכים הצבעוניים, ראה את הלהקה כנקודות קטנות שזזות על הבמה הגדולה והרחוקה.
משיר הפתיחה מאלבומם האחרון, הלהקה החזירה אותנו כמה שנים אחורה אל עבר 1997 ולאלבום השלישי והמוצלח עם השיר "Lucky" ו- "Airbag". ואז תום יורק התיישב על הפסנתר. הוא ביצע את  "All I Need" ו-"Pyramid Song", רגע אנטימי שנגע בכולם ועשה לנו נעים בנשמה.

הערב ממשיך והלהקה מקפידה על גיוון ומעבר בין האלבומים מהתקופות השונות, הקהל הגיב קצת יותר בטירוף לשירים מהאלבומים הישנים ובשירים החדשים היו שנראו קצת מנונמים. בין כל שיר לשיר היתה דממה של רגע, למעט תשואות הקהל המריע לשיר שנגמר ומחכה לעוד מנה מהם, על הבמה שרר שקט, הכנה לשיר הבא, לעיתים לא ממש הורגשה הרמוניה והמעברים לא היו חלקים במיוחד. כל שיר היה בפני עצמו. שואו רגעי והקהל צמא לעוד.

[youtube_embed youtube_id='JlwVZi4TqVg']

בשיר " Everything In it's Right Place" התחילו האנרגיות לעלות שוב, סולו גיטרה חשמלית עם נגיעות בלוז שהרעיד את כולנו וסגר את השיר בהרגשה של העלינו דופק, הגברנו עוצמות, "מתחילים". ואז יורק פנה לראשונה לקהל: "שלום ישראל, אנחנו שמחים להיות פה. יאללה" הקהל עף! שריקות ומחיאות כפיים ומעבר אל השיר הבא "Let down".

"Weird Fishes" היה ביצוע מופלא ועוצמתי שהסתיים ביללת סולו נעימה וחודרת של הסולן. קול מלאכי שריחף מעל כולנו. על המסך גוונים כחולים עם נצנוצי פנסים שקופצים בעיניים ומהפנטים.
החלק הראשון נגמר עם השיר "Identikit", שהיה אפילו יותר חזק מהביצוע המקורי בעיני, אך רק בגלל שהצלילים האלה היו בסאונד כל כך חזק, הם חדרו לאוזניים והקפיצו לנו את התדרים שבגוף. המוזיקה האלקטרונית ספק וירטואלית, הלחץ, הדחף, שהיא מעבירה לנו בשילוב הוידאו ארט שהזכיר קצת משחקי מחשב של פעם ומעבר לצבע הלבן ששלט על המסך ויצר עוד עוצמה, כוח שגבר וגבר - והסתיים בשקט- בום.

אחרי כמעט שעה וחצי של הופעה, הלהקה יורדת מהבמה. קול תשואות, כפיים, הקהל מריע ללא הפסקה. עוד כמה דקות, והקהל מכין את עצמו להדרן הראשון, שהתחיל ב- "No surprises", הקהל שר בהתהלבות כל מילה ומילה, צועק עם יורק וכמובן מתעד את הרגע- הרבה טלפונים הורמו בשלב הזה ונצנצו בחושך.

עוד ברשת בידור ותרבות:

מהם המוצרים הנמכרים ביותר של "משחקי הכס"?

מרגש: ג'סטין ביבר מפתיע ילדים חולים בביה"ח

רדיוהד: הלהקה שהפכה לי את הלב וסידרה לי את הראש

"לכל מי שסובל מפרנויות" אמר יורק לקהל וכך התחיל את מה שרבים יגדירו כאחת מנקודות השיא של הערב, ביצוע לשיר "Paranoid Android". גווני חום- חול השתלטו על המסכים. כולם שרים. "אמביציה שעושה אותך מכוער" ובום מעבר חד לפזמון. הקהל שואג את המילים עם הלהקה שעפה על הבמה ומערבולות צבעים של אדום וכחול מסתובבות על המסך. ביצוע מקפיץ, אדיר וחזק ביותר שסחף את כולם.

רגע אחרי שסיימה לבצע את השיר "Nude" ושניה לפני שירדה שוב מהבמה, הסולן תום יורק קד לקהל "תודה ל-47 אלף איש שהגיעו".

אחרי כשעתיים וקצת של הופעה, הם עלו בהדרן נוסף – והקהל עדיין לא יודע שהשיא עוד לפניו. כשחזרו לבמה, יורק וג'וני ניזכרו בהופעה ההיא – ההופעה המיתולוגית מ-1993 במועדון הרוקסן. "היינו ברוקסן, נכון ג'וני?" , "אני חושב ששם ניגנו את השיר הזה". הקהל מיד מבין. הפתעה גמורה ומרגשת, Creep. הקהל שר בקולי קולות יחד עם הלהקה כל מילה ומילה. מודה ללהקה שקצת שיחררה ולמרות הניסיון להתעלם מהשיר הזה בשנים האחרונות, היא יודעת כמה הוא חשוב לנו והיא העניקה לקהל הישראלי את הזכות לשמוע אותם מבצעים אותו.  משם הם המשיכו עם השיר "The Bends" מאלבומם השני.

[youtube_embed youtube_id='Kh7pdN4ShTM']

בסיום השיר, לרעש מחיאות הכפיים שלא מפסיקות, "עדיין לא סיימנו" יורק אומר לקהל. "רק בגלל שאתם רואים את זה, זה לא אומר שזה שקר" כך אמר והמשיך בביצוע לשיר "There there".
בסיום השיר, ג'וני הודה למופע החימום ולקהל. ויורק הוסיף את המשפט שחתם את הערב "הרבה דיברו על החרם – אנחנו עושים מוזיקה, זה נקרא Karma police". סיום עוצמתי, מרגש מאחד, חזק לערב המופלא הזה. כולם שרים בעוצמה. צועקים כל מילה. הרגשה של "כולנו נגד העולם ואנחנו לא נוותר".
את המשפט האחרון יורק לא היה צריך להגיד הוא הוכיח בעבר ובמיוחד לקראת ההופעה שהוא איתנו ושהוא לא מוכן לוותר, שלא מעניין אותו מה-BDS או מרוג'ר ווטרס. מעניין אותו לתת מעצמו, לעשות מוזיקה אמיתית.

נהרות של אנשים יצאו מהמתחם בהתרגשות עצומה. זה אכן קרה וחווינו את זה עכשיו במשך שעתיים וחצי. ההופעה בכללותה היתה מפרקת. כן, היתה מעין איזשהי הרגשת פורקן. המעריצים שמחכים כבר שנים להופעה הזאת, וכל התחושות והרגשות שנאגרו פשוט יצאו. כולם הפיצו אהבה והעניקו אותה ללהקה שישבה על הבמה ועשתה בדיוק מה שהיא צריכה לעשות, בלי שום שואו מיותר שיכסה את השנים שעברו, הם עדיין מצליחים להישמע אותו דבר והאנרגיות מורגשות באוויר.
שריקות, מחיאות כפיים ואהדה ללא הפסקה לאורך כל ההופעה. כל רגע, כל הזדמנות הקהל הרגיש צורך להודות ללהקה שהגיע להופיע פה ושהם איתנו.

[youtube_embed youtube_id='WFRX6O2iboU']

הוידאו ארט על המסכים היה מעין מיצג לתדרים בגופם של הקהל בהתאם לכל שיר, מונטאז' צילומים של חברי הלהקה מנגנים ועליהם צלליות של צבעים שנעו בין כתום אש בשירים שהקפיצו את כולנו והרעידו לנו את המיתרים שבגוף, לבין כחול שמוריד לנו את הלחץ ונותן לנו רגע לרחף ולהרפות. המסכים היו מהפנטים וידעו מה אנחנו מרגישים ואיזה צבע מתאים לנו עכשיו.

הסאונד היה מעולה ואפילו הצלילים הגבוהים והחזקים לא צרמו באוזניים ועברו בצורה מדהימה ומדויקת. הקול הכמעט מלאכי של תום יורק לא ניתן להסבר, בקטעי הסולו הנוגים שלו זה הרגיש כמו מעין רוח שמרחפת מעלינו ומשרה טוב ונחמה על כולם. קטעי סולו הגיטרה החזירו אותנו קצת ללהקות הרוק של פעם והשילוב בין כולם היה מסונכרן ומדויק. הלהקה הפציצה. כל אחד היה בטירוף שלו. השילוב בין כולם, יחד עם הסאונד המעולה והארט המטורף על המסכים שהטריף לנו את העצבים בגוף ולעיתים אף הרגיש כמו איזה טריפ שלא בא לך שיגמר, הכל הוביל לתוצאה של מופע אדיר עם ביצועים שלא ישכחו בזמן הקרוב, נכון, היו בהתחלה כמה ביצועים שהיו נחמדים וטובים ולא מעבר, אבל לאורך המופע העוצמות רק עלו. ההדרנים העלו את המופע בכמה רמות למעלה והסיום הטריף את כולם. וחייבים להודות שאפילו מזג האוויר היה לטובתנו ומרגע שהמופע המרכזי החל, היה די נעים לתקופה הזאת של השנה.

[youtube_embed youtube_id='qqwIfXo61bg']

לקראת סיום המופע, ממש כבר בהדרן האחרון, אני לפתע קולטת שהאדם שהביא לעולם את הבשורה נמצא ממש מאחוריי. נהנה בשקט, עם חברים ומשפחה. יואב קוטנר, האדם שהכיר לנו את הלהקה הבריטית הקטנה, עוד לפני פריצתה בעולם. האדם שבזכותו הם הגיעו להופיע כאן לראשונה, כאמור, ב-1993, במועדון "הרוקסן".
חיכיתי בסבלנות שהשיר האחרון יגמר. נהנתי ממנו עד הצליל האחרון, נתתי עוד רגע, ומיד הסתובבתי אליו בהתרגשות שעוד מציפה אותי מהשירים האחרונים ומזה שההופעה נגמרת, ומההתרגשות וההפתעה שמאחורי עמד האדם שגילה אותם וזכיתי להיות שם בסגירת מעגל הזאת. "סגירת מעגל אדירה ומרגשת" הוא עונה לי כששאלתי אותו איך הוא מרגיש, "היום היו מעל 40 אלף איש, ב-1993 זה היה קטן, יותר אינטמי". הוא ממשיך "מה שיפה בהם זה שהם מתחדשים ומתקדמים עם העולם, אבל בכל זאת הם נשארים אותה להקה".

הערב היה מופע חובק עולם. התחיל בדודו טסה והכוויתים שאירחו את נסרין והגיעו יחד עם רדיוהד מהסיבוב הופעות בארה"ב והיו חזקים וטובים כתמיד.
אחריהם עלו ההרכב הרג'סטני "ג'ונון" יחד עם המוזיקאי שי בן צור, פרויקט בהפקתו של ג'וני, הגיטריסט של רדיוהד שגם עלה להופיע איתם. הפרויקט לקח אותנו למחוזות אחרים, בשירים שילבו בין שפות, ובין לבין ניתן לשמוע משפטים כמו "אתה הוא אני – אני הוא האלוקים", "מודה אני על שבחרת בי". הפרויקט שמורכב מלהקה רג'סטנית, מוזיקאי ישראלי שחי בהודו וגיטריסט בריטי ששרים על החיבור לאלוקים – נשמע הזיה, אבל בקטע הטוב של המילה. הרכב היה מקסים ומקפיץ. הקהל עף על המוזיקה השונה הזאת, על זה שהם מהמזרח וכמעט כולם טיילו שם, וכמובן הכלים האותנטים שהביאו איתם ואף אחד לא ממש הבין מהם אבל הם היו תוספת מגניבה גם בלוק וגם בצלילים.