זמר זמר לך

כל כך הרבה אלבומים נפלאים לא נכנסו לרשימה הזו, אנחנו יודעים. כל אחד יכול להזדעק על איך לא הכנסנו את האלבום הזה או הזה, למה דווקא בחרנו את האלבום הזה של הזמר ההוא ולא את השני שלו. אבל היי, אנחנו רק בני אדם. ניסינו לתת רשימה מקיפה שתתן ייצוג נאה לקלאסיקות נושנות, לצד קלאסיקות חדשות יותר וכמה אלבומים מהעת האחרונה. לכל מוסיקאי ניתן ייצוג אחד בלבד ברשימה, למרות שחלקם מופיעים כאמני סולו וגם וגם כחברי להקה.

את הוויכוחים תשמרו לטוקבקים - תנסו אתם לערוך רשימה כזו ועוד לרסן את הטעם האישי לטובת הכלל, ואז תדברו. העיקר זה שאולי תכירו, או תיזכרו לפחות מחדש, בכמה אלבומים שההיסטוריה לפעמים זונחת בצד, וחבל. אז הנה הם לפניכם

60. ג'ירפות – "גג" (2006)
אחד מאלבומי הפופ המושלמים בתולדות המוסיקה הישראלית. אם אלבום הבכורה עוד הותיר מקום לספק, הרי שהכישרון של ג'ירפות התפוצץ באופן שהיה גם מאוד המנוני וגם מאוד קומוניקטיבי ב"גג". מעבר לשירים המעולים עם הטקסטים שנעו בין חרמנות פשוטה ללעג למפלס הכנרת כמשקף את הלך הרוח הלאומי, יש לציין בעיקר את ההפקה המוסיקלית האסתטית והיפהפיה של הג'ירפות, שעוטפת את השירים האלה.

59. דיקלה - "אהבה מוזיקה" (2000)
מפתיע שעד היום דיקלה לא הפכה לדיווה החדשה של המוסיקה הישראלית. הנוכחות הקולית מהפנטת, הלחנים מצוינים, העיבודים, הסאונד וההפקה המוסיקלית גאוניים - במיוחד בשיר "אהבה מוסיקה". כמה חבל שאנו חיים במדינה שהשיר הזה לא הפך בה להמנון. האלבום הזה לא דומה לכלום וכולו נוטף איכות ותשומת לב לפרטים. דוגמה מדהימה לאיך יכולה להיות מוסיקה "מקומית" אמיתית.

58. הפרויקט של עידן רייכל – "הפרויקט של עידן רייכל " (2002)
רייכל החדיר לרדיו את מוסיקת העולם שביעבעה על סף ההצלחה המסחרית שנים רבות בארץ, ושילב אותה עם פופ מופק לעילא ושירים קליטים, מדויקים ולעתים אף מרגשים. שירים כמו "בואי" ו"אם תלך" כבר נכנסו לפנתיאון הישראלי, כאשר גם "מדברים בשקט" ושירים נוספים נחקקו בזיכרון. בנוסף, הזמרות המשתתפות באלבום, בעיקר דין-דין אביב, פיתחו לעצמן קריירה מפה.

57. רמי פורטיס – "פלונטר" (1978)
קשה להפריז בחשיבותו של האלבום הזה, שבזמן אמת לא זכה ליותר מדי תהודה, אבל כבר בתחילת שנות ה-80 הפך לאחד האלבומים הכי משפיעים ומוערכים שיצאו בארץ. הפורטיסיות הכל כך מוכרת בימינו עושה כאן הופעת בכורה, שלצד נשכנות, הומור והמון המון אנרגיה, כוללת גם נאיביות מסוימת, שהופכת את האלבום הזה לקאלט החד-פעמי שהוא.

56. עמיר בניון – "שלכת" (2002)
אלבומו השלישי של בניון הגיע אחרי שניים מצליחים במיוחד, שקיבעו את מעמדו כיוצר המשלב פופולריות והצלחה מסחרית. בניון הוכיח שניתן לסלסל לא רק בתוך תבניות של "מוסיקה ים-תיכונית", ושילב סאונד מתקדם וסמיך עם השפעות ערביות ויהודיות-עממיות. "שלכת" הוא היצירה השלמה ביותר של בניון עד כה, ויש עוד למה לצפות.

55. שב"ק ס' – "כנען" (2000)
בבלבול הגדול שהשאיר ה"היפ-הופ הישראלי" של שני העשורים האחרונים, מדובר כנראה בפיסגה הגבוהה ביותר של הז'אנר. ידענו שיש להם את זה, רק חיכינו שיתבגרו קצת, וזה בדיוק מה שקרה כאן. אחרי החניכה של יוסי פיין, פילוני הוכיח שהוא יכול להפיק מוסיקלית לא פחות טוב, ומשך חזק לג'מייקה בתוספת רוק'נ'רול – מה שיצר תמהיל מקורי שגם תחנות הרדיו הסתדרו איתו לא רע.

54. מאור כהן – "טוב לנו יחד" (1999)
כהן הבריק לאורך השנים גם באלבומים של זקני צפת, הבליינים, צמד ראות, הזבובים וכן באלבום הסולו השני שלו, "פרחי הרע". רבים טוענים שהוא מעולם לא מימש את הפוטנציאל העצום הגלום בו כמוסיקאי. "טוב לנו יחד", שהיה בעצם ההפקה הגדולה הראשונה של פיטר רוט, הוא אלבום נפלא, מלא בשירים מצויינים, שמהווה גם מעין מחווה מלאת אהבה לאריק איינשטיין והמוסיקה הישראלית "של פעם".

53. מתי כספי ושלמה גרוניך – "מאחורי הצלילים" (1973)
מתי כספי ושלמה גרוניך הם מהמוסיקאים החשובים שידעה ארצנו לאורך השנים. ב-73' הם הוציאו את האלבום המיוחד והמרגש הזה, שהקדים את זמנו ושילב בין שירה עברית (נתן זך, יהודה עמיחי ועוד רבים וטובים), לבין מוסיקה קלאסית, ג'אז, רוק נ' רול, רוק מתקדם והקולות המיוחדים של שניהם. אין דרך טובה יותר להגדיר את היצירה הזאת מלבד גאונות.

52. גזוז – "20 הלהיטים" (1990)
למרות מפעלו המוסיקלי המופלא והאינסופי של דני סנדרסון, נדמה שלפעמים הישגיו לא מקבלים את הכבוד הראוי להם - רק כי חלקם הוגש עם חיוך וקריצה. אז קשה לבחור, אבל "20 להיטים", שהוא בעצם שני תקליטי גזוז מחוברים יחדיו, יכול להתחרות על התואר "אלבום הפופ הישראלי המושלם ביותר אי פעם". פרס ישראל לדני סנדרסון.

51. רעש – "רק רעש" (1994)
רק מיעוט הכריזמה וריבוי הצניעות של ג'וני שועלי, אמיר קרטס, רע מוכיח ועודד פרח, מנעה מ"רעש"- סופר-גרופ של אנשי "מאחורי הקלעים" מהגדולים בתולדות המוסיקה המקומית - לזכות בהכרה על היצירה הזאת. מעט שמעו אולי בזמן אמת שירים עוצרי נשימה כמו "נוסע לבד" ו"תהום", אבל לפחות "לעיתים" - הידוע בשמו העממי "מה את מבינה" - פרץ גבולות וקנה ללהקה הקטנה והמופלאה הזו מקום בנצח של המוסיקה הישראלית.

50. נקמת הטרקטור – "ארונות מטבח" (1995)
קשה להאמין שהאלבום הזה יצא לפני כ-13 שנה. הסאונד שלו דוקר וצובט גם היום, בוודאי יותר מרוב להקות הרוק הישראליות. הטרקטורים ידועים כאחת מלהקות הרוק האינטליגנטיות שלנו, וכאן האינטיליגנציה מתמזגת עם אגרסיביות ואנרגטיות על מנת ליצור את אחד האלבומים הלא-מוערכים והיותר-טובים בתולדות המוסיקה הישראלית. שירים ידועים יחסית, כמו "דברי אלי" ו"אופניים וספר" המרטיט, מהווים רק טעימה מהעומק הנפלא שיש כאן.

49. כנסיית השכל- "כנסיית השכל" (1999)
דווקא אחרי שתיקה ארוכה, שהייתה אמורה להשכיח להקה מאוד מעניינת, חזר ההרכב של חזן ואלמליח באלבום הכי מצליח שלו - אולי בזכות הפקה מוסיקלית קומוניקטיבית של קובי אוז. האקדח של מאיה ו"היינו עושים אהבה" נטחנו עד דק ודי נמאסו, אבל עם האלבום הזה כיצירה שלמה קשה להתווכח - שירים כמו "אנחנו לדרכים" ו"מיטות חולות" אינם מזן הלהיטים החולפים, אלא מרכיבים אלבום גדול מסכום חלקיו ומונומנט יפה של להקת הופעות מצוינת.

48. ביקיני- "ביקיני 2" (1998)
קרני פוסטל וחיים לרוז הוכיחו וירטואוזיות ז'אנרית ויכולת לייצר יופי כבר באלבום הבכורה כמה שנים קודם לכן, אבל "ביקיני 2" הלך עד הסוף עם האקלקטיות והניסיוניות של הצמד הזה. בעצם, כמה אלבומים של מוסיקה אלקטרונית כאלה יצאו עד אז בארץ? מ"שחרחורת" הפותח, דרך "מגדלים" ו"צוללת" המעולים ועד "נסיך החושך" העדין יותר - אלבום פורץ דרך וחשוב של שני מוסיקאים שעדיין לא אמרו את המילה האחרונה.

47. משינה- "מפלצות התהילה" (1992)
מה גורם ללהקה הכי מצליחה בארץ, אחרי אלבום מלא להיטים ("העמותה לחקר התמותה") לפתוח דיסטורשן ולסכן את מעמדה כחביבת הקהל? הציניקנים יגידו כי הרוח הגבית של סיאטל גרמה ללהקה להמר על טרנד שישטוף בקרוב גם את ישראל (צדקו, בכל מקרה). המעריצים יגידו שמשינה הייתה הרבה פחות מתפשרת מהתדמית הנוכחית שלה. כך או כך, גם שונאי משינה יודו שב"מפלצות התהילה" הלהקה מעולם לא נשמעה כה מלאת חיים ותוססת. שירים כמו "את באה לבקר" ו"אין מקום אחר" זכו בסופו של דבר לחיי נצח בין להיטי הלהקה, למרות ההלם הראשוני שבהאזנה ל"צליל החדש" של משינה.

46. הדג נחש – "חומר מקומי" (2004)
בחירה קשה בין "לזוז" לבין "חומר מקומי", שלבסוף הגיעה לאחרון כי יש בו משהו בוגר יותר, עשיר יותר ומורכב יותר. ההשפעות של חברי הלהקה השונים (בעיקר גיא מר) חזקות כאן יותר מבשני האלבומים הראשונים של הלהקה. השירים נעים לכיוונים של תובנות וביקורות על הדור הצעיר - והגרוב, אוי הגרוב. עם כל הרכב Fאנקי שמתווסף לקטלוג בארץ, כך מתבהר עד כמה הדג נחש משובחים.

45. שמוליק קראוס- "מדינת ישראל נגד קראוז שמואל" (1977)
מעבר לרומנטיקה בסיפור שמאחורי האלבום הזה, שהוקלט ב – 71' בכלא בתמורה לתספורת, לאחר שקראוס איים בנשק על חיילים שבאו לפנות אותו מחלקת ביתו, האלבום הזה היה בעיקר משהו שחסר כל כך במוסיקה הישראלית (לפחות עד פלונטר של פורטיס) - בעיטה עצבנית אבל גם מחויכת של יוצר כל כך מוכשר בממסד. סשן אחוז טירוף של צעקות והגיטרה המייללת של חיים רומנו. ההקלטות נגנזו עד 1977, וגם אז האלבום נחל כישלון צורב, עד שניצן זעירא הצילו מתהומות הנשייה ב-2004. הסשן של קראוס ונגניו לא מכיל שירים קנוניים של היוצר, אבל הוא מייצג את האיש נאמנה - המון כישרון לצד סירוב מתמיד להתיישר עם ציפיות הממסד, וקצת אלימות וסמים. שילוב מנצח.

44. שוטי הנבואה – "שוטי הנבואה" (2000)
כמה סטלנים מכל המינים והסוגים העבירו ימים ולילות בהאזנה לאלבום הקליט, המהנה והעשוי היטב הזה? "אין אני" הוא רק אחד משורה של שירים אדירים שהפיק ועיבד עמית כרמלי ברמה שלא רחוקה מגאונות. אפשר להירתע מהרוחניות והשאנטי-שאנטיות, אבל קשה שלא להיכנע להרכב הזה, שהתפוגג מהר מדי.

43. הצ'רצ'ילים – "צ'רצ'ילים" (1969)
יש מעט מאוד סגנונות מוסיקליים שישראל לא הייתה בהם בפיגור אל מול שאר העולם. הראשון ביניהם היה ככל הנראה הפרוגרסיב-רוק. הלהקה הראשונה בארץ שהייתה ברמה באמת בינלאומית בתחום היו הצ'רצ'ילים. מעבר לתהילת הנצח לה הם זוכים בארץ בזכות זה שליוו את אריק איינשטיין וכן שהחברים השונים הפכו לאגדות בזכות עצמם בהמשך הדרך (יצחק קלפטר, שמוליק בודגוב, מיקי גבריאלוב ועוד), האלבום הראשון שלהם עדיין נחשב בלא מעט חוגים ליצירת מופת של ממש.

42. תיסלם – "רדיו חזק" (1981)
נהוג להגדיר את תיסלם כלהקה הראשונה שזכתה להערצה היסטרית בישראל. מעבר להצלחה המסחרית העצומה של הלהקה וההצלחה עם המעריצות בעיקר, תיסלם היו פשוט להקת פופ-רוק משובחת, עם נגנים מעולים, זמר מצויין ושירים מנצחים. שני האלבומים שלהם - "רדיו חזק" ו"תיסלם 2" - כוללים כל אחד בנפרד כמות לא-הגיונית של להיטים.

41. גינג'יות – "ג'ינג'יות" (1994)
המסלול הבטוח ליצירת אלבום הקאלט הבודד של הצמד הזה, כלל העברה של הגישה הייחודית למוסיקה שהביא עמו תמיר אלברט מנושאי המגבעת, ויכולות ההפקה של אמיר צורף, שהיו אז בשיאן. שירה שהיא קצת כמו ראפ ("LA"), ריפים מנצחים של צורף ("ביפ") וקלידים חלומיים ("ג'ינג'יות"), בצירוף שם קליט ומשעשע וחד-פעמיותו של ההרכב - כל אלה מטפחים את תחושת הקאלט, אבל גם לא מסתירים אלבום פופ גדול.

40. כרמלה גרוס ואגנר- "פרח שחור" (1991)
בשנות השמונים היו ניסיונות במוסיקה האלטרנטיבית להציף נושאים מלוכלכים וטיפה שונים. נדמה שכמעט בכל המקרים זה הסתיים בכישלון. אבל ב"פרח שחור", ערן צור ויובל מסנר הפכו כמה וכמה אבנים שעדיין לא נגעו בהן: יחסי המין, ולא במובן השגרתי שלהם, הונחו על השולחן באופן בוטה, ועמם הגיעו גם "המחלה", הזיכרונות הבעייתיים ממערכת החינוך. החריג מעולם לא היה בולט כל כך. ברי סחרוף הפיק ועטף את עולם התוכן המרתק הזה בצלילי רוק מדויקים של להקה מעולה. בזכות הרגע המואר ביותר באלבום - "תמונה אימפרסיוניסטית", הגיעה היצירה הזו גם לקהל הראוי לה.

39. אריאל זילבר – "אריאל זילבר"
(1982)
קצת קשה להתייחס לזילבר כמוסיקאי נטו בימינו, אבל למעשה כל אלבומיו - החל מאמצע שנות ה-70 ועד 1999 - היו נפלאים. אלבום זה, השלישי שלו, משלב בין סאונד אייטיז אופייני לבין הלחנים המבריקים של זילבר, בביצועים מלאי דמיון ואישיות שאז לא הייתה כה שנויה במחלוקת.

38. עברי לידר – "מלטף ומשקר"
(1997)
נדמה שלידר תמיד היה חלק מהנוף המוסיקלי בארץ - דבר שלא היה מושג אלמלא כבר באלבום הבכורה שלו הוא לא היה מראה כמה כשרון טמון בו ככותב, מפיק ומבצע. יחד עם יועד נבו, רקח לידר אלבום מגוון, עדין ומקפיץ בו זמנית, עמוס בשירים אדירים המבוצעים בסגנון הייחודי שלו, שהפך מאז למושא חיקוי.

37. אסף אמדורסקי – "אסף אמדורסקי" (1994)
האלבום השני של אמדורסקי ו"מנועים שקטים" שהגיע אחריו, קצרו כל כך הרבה שבחים (מוצדקים), כך שדווקא אלבום הבכורה הנהדר שלו נזנח ומשתחל בקושי רב לרשימות מסוג זה. המשך הדרך היה נפלא, אבל הספתח של אמדורסקי היה נפלא לא פחות. "יקירתי" חשף את הפן העדין, "אהבה חדשה" היה להיט מאוד לא מובן מאליו, "חרש ביבבה" הוא פנינה יפהפייה שההצלחה שלה גם היא הייתה חריגה מאוד, וב-"רבים הימים" אמדורסקי הוכיח סופית שביחד עם שותפתו המוסיקלית דאז קרני פוסטל, הוא יכול לתפור רגעים מופתיים ממש. זה היה רגע של כוכב נולד, במובן הכי מילולי.

36. אילן וירצברג ושמעון גלבץ - "בציר טוב" (1982)
אולי זו הראשוניות, אולי זה הטיפול מלא הכישרון והחום שנתנו וירצברג וגלבץ לטקסטים האלה, ואולי התקופה בה יצא האלבום. "בציר טוב" נותר כל כך רלוונטי דווקא בגלל הניגוד בין הטיפול העדין והנעים כל כך של המלחינים-מבצעים, לבין טקסטים החריגים ופורצי הדרך (גם מבחינת התכנים וגם מבחינת השפה). עשור לאחר מכן, קמו יוצרים שפירשו את וולך אחרת לגמרי, אבל הפרשנות של וירצברג וגלבץ הייתה מבריקה בכך שהצליחה להביא את וולך בנינוחות כמעט לכל בית.

35. החברים של נטאשה – "החברים של נטאשה" (1989)
האלבום הזה יצר סוג של מהפיכה והשפיע על הכתיבה בסצנת המוסיקה הישראלית בכלל. עד האלבום הזה ייתכן שכלל לא הייתה בארץ סוג הכתיבה ה"שרוטה", המדממת, החצי פרוזאית והכל כך אישית שהביאו איתם מיכה שיטרית וארקדי דוכין. כך גם לגבי השירה המיוחדת והכנה של דוכין, והמלודיות המרגשות שהיה נדמה כאילו תמיד היו שם.

34. איפה הילד – "זמן סוכר" (1993)
אלבום הבכורה של איפה הילד היה ונשאר ה-אלבום של מה שניתן לכנות דור הרוקסן המיתולוגי, והוא נכנס לרשימה הזו, בלב כבד, על חשבון האלבום הראשון והאדיר של מופע הארנבות של ד"ר קספר וכמה נוספים. חמי רודנר אולי היה הקול, הבאס וגם עיקר המילים והלחנים של הלהקה, אבל יש כאן דינאמיקה מאוד חזקה של להקה עוצמתית שממש מתפוצצת באלבום הזה. "נפלת חזק", "אחד אלוהים" ו"מה שעובר עלי" הם השירים הידועים כאן, אבל בעצם כל שיר כאן – בונבוניירה.

33. הקליק – "עולם צפוף" (1983)
נציגי הגל החדש במוסיקה הישראלית, משהו שלא היה מוכר עד אז בארץ, בטח לא בעברית. כאילו שפתאום נולד סוג חדש של "קוליות" במוזיקה. "לא צריך שתדליקו לי נר" הוא אמנם שיא של ציניות באלבום, אבל הוא גם שיר ממש מרגש.

32. מוניקה סקס – "פצעים ונשיקות"
(1995)
אין דרך יותר טובה להשיג מעמד מיתולוגי, מאשר להוציא אלבום בכורה נפלא וסוחף מעל ומעבר לכל דמיון, ואז להיעלם לכמה שנים. מוניקה סקס עלו על הנוסחה הזו, כשאלבום הבכורה שלהם "פצעים ונשיקות" נשאר עדיין אחד מהאלבומים המצליחים, הזכורים והמהוללים של שנות ה – 90' - אולי ה-אלבום המייצג של אמצע אותו עשור מלא תהפוכות. מלבד הלהיטים שעדיין נחרשים ברדיו, "על הרצפה" ו"מכה אפורה", האלבום מלא בלהיטים כמו "רקוויאם לבלונדינית", "תני לי עוד פעם" ועוד ועוד.

31. שלמה ארצי – "דרכים" (1979)
שלמה ארצי הוא מאבני היסוד של התעשייה המקומית. קשה לדמיין את עולם המוסיקה הישראלית בלעדיו וללא מה שיצק לתוכה. האלבום "דרכים" הוא אחד מהיפים שיצאו כאן, ומשלב לחנים מופתיים ומיוחדים בעלי גוון ישראלי חדש (כשמשווים לדברים אחרים באותה התקופה) ועומק שירתי וטקסטואלי רב. האלבום הזה חובק בתוכו את כל ההתפתחות הפנומנאלית של ארצי בהמשך הדרך.

להמשך הרשימה - לחצו כאן

הרכיבו, כתבו, ערכו והיגגו את הרשימה: עמרי גרינברג, בעז עילם, אבי בוחבוט, דניאל סלומון, אביגייל רוז ויאיר קז.