מתפוצצים מכשרון

האלבום החדש של "הודסקא אקספלוסיב" שובר כמה וכמה מוסכמות וציפיות, להלן אותן מוסכמות, ציפיות והאופן בו הן נשברות:

להקת סקא-Fאנקית מרובת חברים ואנרגיות, תמיד תהיה טובה יותר בהופעה מאשר באלבום: הודסקא-אקספלוסיב הם אחת מלהקות ההופעה הכי טובות שיש בארץ כרגע, ככה שמסקרן במיוחד לבדוק האם כל האנרגיות, היכולות והאיכויות שבאים לידי ביטוי בהופעה, עוברים גם באלבום שהוקלט באולפן. אין מה לעשות - אנרגיות של הופעה לעולם לא יעברו במלואם דרך אלבום, בטח שלא באלבום אולפן. מצד שני, האלבום הזה גם לא נופל לקטגוריית האלבומים שכשמאזינים להם כל הזמן חושבים "בהופעה זה נשמע כל כך יותר טוב!". הגרוב המהודק של הודסקא אקספלוסיב בהחלט נוכח בהקלטה, האנרגיות יוצאות הדופן והדינמיקה הנלהבת עוברים למאזין. הלהקה נמנעה מהפקה ראוותנית מידי, דבר שמוסיף מאוד לדינאמיות ולקלילות של האלבום, אך מצד שני אחד מהקטעים היותר טובים באלבום - ""%$#*&#*"!!!" (זה שם השיר, באמת) - הוא גם אחד מהשירים היותר מופקים, מה שאומר שהאיזון באמת מאוד עדין וטוב עשו הודסקא-אקספלוסיב ששמו לב אליו.

להוציא אלבום בכורה כפול זאת טעות יומרנית ופאטאלית:
אין ספק שאלבומים ארוכים מדי הם מכה שניחתה על לא מעט מוזיקאים ישראלים (קחו את קוטימאן כמשל) ומנעה מהאלבומים להיות יותר טובים ממה שהם. אפשר להתקטנן גם במקרה של הודסקא-אקספלוסיב ולהגיד שהיה עדיף ללכת על בטוח, אבל דווקא במקרה שלהם האלבום הכפול הוא החלטה נבונה. החלוקה לדיסק ראשון של קטעים עם שירה ודיסק שני אינסטרומנטאלי בעיקרו, דווקא מונעת הסתבכויות מיותרות מבחינת סדר השירים והזרימה של האלבום. האלבום כפול לא מתוך יומרה, אלא מתוך אמונה מלאה ואהבה למה שהם עושים - דברים שניכרים כמובן גם במוזיקה עצמה ולא רק באורך ובפורמט האלבום.

המרענן הרשמי

אלבום בהוצאה עצמית לעולם לא יהיה מושקע כמו זה של חברת תקליטים: כבר מהעטיפה ברור שהחבר'ה לוקחים את עצמם ואת המוזיקה שלהם ברצינות. הרבה מחשבה וכסף הושקעו באלבום הזה, שהוקלט לאורך תקופה ארוכה יחסית. העטיפה שלו אינה סתמית כמו רוב העטיפות של אמני ישראל, אלא מעבירה אלמנטים מהאישיות של ההרכב. זה שבכלל יש להם אישיות זה כבר הישג בתעשיית המוזיקה בכלל ובארצנו בפרט.

מוזיקה ישראלית באנגלית לא עובדת:
ההנחה הזו כבר מזמן מתפוררת והודסקא-אקספלוסיב נותנים לה עוד ביס רציני. סינגר-סונגרייטרים (נועה בביוף), להקות "מוזיקת עולם" (בלקן ביט בוקס), להקות רוק (מונוטוניקס), Pאנק (יוסלס איי-די), מטאל (בצפר), ג'אזיסטים (המון) ועוד מוכיחים את ההיפך - הן מבחינת רמת העשייה שלהם והן מבחינת ההצלחה שלהם בחו"ל. הודסקא-אקספלוסיב עושים מוזיקה ברמה הכי גבוהה שיש ואין סיבה שיגבילו את עצמם. השיר היחיד שלהם בעברית, "משפחת אברהם", הוא בעל פוטנציאל להיטי – אם הם ירצו מספיק הם גם יצליחו בארץ, יכולת ומוטיבציה ברור שלא חסר להם.

סקא היא מוזיקה שעבר זמנה:
אין כזה דבר מוזיקה שעבר זמנה, במיוחד לא אם מערבבים בתוכה השפעות כמו ג'אז, מוזיקה קובנית, כלייזמר, ומבצעים אותה במחויבות ובאהבה.

ולסיכום: הודסקא-אקספלוסיב הם אחת מהתופעות הכי מרעננות שיש כאן כרגע. נדיר לשמוע להקה שההנאה שלה עוברת בצורה כמעט מלאה אל המאזין ומדביקה אותו במצב רוח טוב. הלחנים שלהם מעולים, העיבודים מצויינים (בעיקר כלי הנשיפה וההקשה), הביצועים ללא-דופי וההנאה מובטחת. מעבר ליכולות המוזיקליות הברורות שלהם, הסוד טמון במחויבות למוזיקה עצמה ולתרבות שהם פיתחו סביבה (למשל – קעקועים). ההישג של הודסקא-אקספלוסיב צריך לעודד מוזיקאים אחרים ללכת במסלול עצמאי (כפי שהם עצמם מפצירים ב-"Fat Man"). לא חייבים להיות חתומים בחברה גדולה על מנת להוציא אלבום מושקע ומוצלח, שנאמן לחזון של המוזיקאים עצמם.