הלכה האמונה

דווקא בכניסה לעשור החמישי לחייו, מייק פאטון נמצא בשפל שלא ידע כדוגמתו מאז התחילה הקריירה המוסיקלית שלו, לפני כמעט כעשרים שנה. אחרי פסגות ההערכה וההצלחה אליהן הגיע עם "פיית' נו מור" במשך שנות ה-90; אחרי ש"מיסטר באנגל", הלהקה שלו עוד מתקופת התיכון, הפכה לאחת מהלהקות המוערכות בעולם; אחרי שיצר לעצמו מוניטין של איש חרוץ שעושה רק מה שבא לו, פאטון החל לייצר סדרה של כשלונות ביקורתיים ומסחריים שגרמו גם למעריציו האדוקים ביותר לתהות מה עובר עליו.

מייק פאטון נולד בקליפורניה היום (א') לפני 40 שנה. הוא זכה לתהילה בגיל 21 כסולן של "פיית' נו מור", אתם ביקר בארץ פעמיים במהלך שנות ה-90. לאורך שנות התשעים התרחק פאטון יותר ויותר מהתהילה שדבקה בו בתחילת הקריירה, ופנה לאפיקים ניסיוניים, שהתבטאו בעיקר בחברות האדוקה שפיתח עם ג'ון זורן. אחרי ש"פיית' נו מור" התפרקו ב-1998, פאטון התרכז בעיקר ב"מיסטר באנגל" ובהרכב המטאל הניסיוני החדש שלו, "Fantomas".

על מנת להקל על עצמו את ההוצאה של מגוון הניסויים המוסיקליים שרקח, הוא הקים את הלייבל "Ipecac", שעם השנים הפך לבית גם עבור מוסיקאים רבים נוספים שפאטון אוהב, בהם "המלווינס" ו-"Dalek" (שניהם ביקרו בארץ לאחרונה). פאטון של תחילת שנות ה-2000 נראה בלתי ניתן לעצירה, עם הרכבים מצליחים ("פאנטומאס", "טומאהוק", "לובאז'") והופעות אורח אצל מוסיקאים מוערכים אחרים ("דילינג'ר אסקייפ פלאן", "ביורק" וג'ון זורן, בין היתר).

המילניום מתקשה בהתנעה

ב-2001 פאטון התגרש מאשתו האיטלקיה, ופחות או יותר אז החלו המהמורות בביטוי היצירתי שלו. אמנם הלייבל שלו הפך לאחד הנחשבים בתעשייה והוא עצמו המשיך ליצור אבל משהו התחיל לקרטע – הופעות האורח שלו היו לעתים מביכות ממש (באלבום White" People" של "Handsome Boy Modeling School"); הסרט "Firecracker" בו ערך את הופעת הבכורה שלו כשחקן זכה לביקורות מעורבות ו"מיסטר באנגל" התפרקו תוך הטחת האשמות הדדיות בין חברי הלהקה, כשהמנטליות הבלתי מתפשרת של פאטון צפה כסיבה העיקרית לפירוק.

הנפילה האמיתית התחילה ב-2006, כשיצא האלבום שהיה אמור להחזיר את פאטון אל הקונצנזוס המסחרי, "Peeping Tom". האלבום כשל (יחסית לציפיות). ב-2007 יצא האלבום המאוד-מצופה של "טומאהוק", "אנונימוס", אך הניסיון של ההרכב לביצועי הארד-רוק-ניסיוניים של מוסיקה אינדיאנית מסורתית לא התקבל בחום בקרב המבקרים והמעריצים. מאז שני כישלונות צורבים אלו, פאטון האט במקצת את הקצב, והדבר המשמעותי ביותר שעשה לאחרונה היה לספק את הקול למפלצת בשובר הקופות של וויל סמית', "אני האגדה", וכמובן להגיע לישראל בסיום סיבוב ההופעות שלו עם אמן הנויז האוסטרי פנז, אל מול כ-1,000 ומשהו צופים בבארבי שלא האמינו למשמע אוזניהם. רובם יצאו מאוכזבים מכך שלא שמעו את הלהיטים של "פיית' נו מור".

ב-2008 פאטון אמור לחזור אט-אט למסלול של יצירה אינטנסיבית, עם אלבום של עיבודים לשירי פופ איטלקיים משנות ה-60, הופעת אורח יוקרתית באלבום של "מאסיב אטאק" ואולי גם עם האלבומים המצופים של "פאנטומאס" ו"פיפינג טום". מבחינתנו הכי חשוב שפאטון מגיע ארצה באפריל כחלק מפסטיבל ג'ון זורן, ויופיע עם ההרכב המצוין "Moonchild" וכן כחלק מ"קוברה".

פאטון אולי כבר לא נראה כל יכול, אבל הוא עדיין אחת הדמויות המסקרנות בעולם המוסיקה. יום ההולדת ה-40 שלו הוא סיבה מצוינת לרפרף בדיסקוגרפיה המרשימה שלו, שלמרות מה שאולי נראה בעקבות הסקירה הזו, יש בה הרבה יותר הצלחות מכישלונות.

הערב ב-22:00 ב"הקצה" בגלגל"צ יחגוג קוואמי בשעתיים עם אחד מאליליו, מייק פאטון - מומלץ בחום לכל המעריצים האדוקים וגם לכל מי שרוצה לקבל טעימה מהאגדה החיה הזו