האיש הגדול מהרדיו

אין צורך להציג את קוואמי, אבל החלבות דווקא דורשות הכנה. בהופעה במועדון "הצוללת הצהובה" בירושלים, קוואמי הציג את חבריו ללהקה כבר אחרי כשני שירים והדגיש שזוהי ישות אחת, הוא והם, ולא "קוואמי ולהקת הליווי שלו". קוואמי לא עושה שומדבר סתם, גם לא את ההצגה הזו: בתהליך הדרגתי שנמשך גם בימים אלו, החזון המוסיקלי שלו הולך ומתגבש. וחלק מאותו החזון כולל את הרכב הנגנים המגוון הזה.

ההופעה נפתחת ב"זה לא קל", הרצועה הפותחת גם את האלבום החדש של קוואמי וחלבותיו, "מלחמת פופ". הדינמיקה של ההרכב כישות הומוגנית נגלית לאוזני הקהל: אין ספק שהחלבות הם הרכב עם גרוב וסאונד ייחודיים ותיאום יפה בשירים המורכבים. מהאלבום החדש, רואים שהם כבר מכירים כל ניואנס אחד של השני. אורן לוטנברג, שהחליף בהופעה זו את הגיטריסט הקבוע אדם שפלן, השתלב בהרכב בקלות ראויה לציון וקיבל את הכבוד הראוי לו כ"גיבור גיטרה" מצד קוואמי.

ההופעה מורכבת בעיקר משירי האלבום החדש לצד שירים ספורים בלבד מתוך אלבום הבכורה. האקלקטיות המופרעת של האלבום החדש מומחשת בצורה חזקה יותר בהופעה לעומת האלבום, הו היא לעתים נבלעת. האנרגיות והיכולות של ההרכב, לצד יכולותיו המתפתחות של קוואמי כפרפורמר, מבליטות צדדים שקשה להעביר באמצעות אלבום אולפן. קוואמי יודע לדבר עם קהל, ועל אף מספר מאכזב יחסית של אנשים שהגיעו להופעה, אין ספק שהקהל תומך בהרכב ונדבק בלהט המופיעים.

וקוטנר גם

חלק משמעותי ב"מלחמת פופ" הוא האורחים הרבים בו. גם אם זה נעשה באופן לא מודע, דרך האירוחים הללו קוואמי והחלבות ממקמים עצמם בשדה המוסיקלי הישראלי. המיקום הזה אינו פשוט, בעיקר בגלל שקוואמי כפרסונה נמצא בעמדה סבוכה שבין שדרן רדיו ואישיות ציבורית לבין היותו מוסיקאי יוצר, וגם בגלל שכשדרן רדיו, איל פרידמן ידוע באקלקטיות המוסיקלית שלו.

האלבום של קוואמי מצליח להיות בעל כיוון היפ-הופי ובה בעת מלא באנרגיות רוקנ'רול, המתודלקות על ידי שיתופי הפעולה עם מאנקי סאן אוף א דאנקי ורמי פורטיס, תוך הדגשת קו-ביקורתי-פוליטי ודיון מורכב עם זהותו של קוואמי כשדרן רדיו על ההשלכות של כך (בשיתוף פעולה עם יואב קוטנר וכן ב"מאבד את הקצה").

ההופעה, ביחס לאלבום כבר נוטה הרבה יותר לכיוון רוק, כשלעתים עידו בלאושטיין המתופף ולוטנברג לוקחים אותה אף לכיוון המטאל. בפעמים אחרות בלאושטיין והבסיסט, איליה שנברג, מסיתים לכיוון Fאנקי יותר. בכל אופן, התנודות הללו אינן מסיטות את ההופעה מהקצב שלה - המחויבות של קוואמי והחלבות ניכרת בכל אספקט של ההופעה, החל מהביצועים נטולי השגיאות וכלה בסאונד המהודק.

האירוח של קוטנר בהופעה בחידוש ל"האיש הקטן מהרדיו" (שנמצא גם באלבום) סופג את האישיות המקסימה של שדרן הרדיו האגדי (קוטנר, במקרה הנוכחי) והתפרצות הכאוס שמספק נועם מ"מאנקי" מצליחה גם כן להיראות טבעית לחלוטין בעולם נטול הגבולות המוסיקליים שקוואמי והחלבות משרטטים לנו.

קוואמי מודע למצבו המורכב כשדרן-מוסיקאי ובראיונות הוא מדבר על הרגע בו הבין שאי אפשר להפריד בין איל פרידמן שדרן הרדיו לבין קוואמי המוסיקאי - מדובר באותו אדם ויש להתמודד עם ההשלכות של העניין. אלא שניתן גם להתייחס לסיפור בעין אחרת. הקהל, ובעיקר המבקרים, חייבים לנתק בין הציפיות מאוטוריטת הרדיו לבין התוצאות של המוסיקאי המוכשר הזה. הציפיות הללו מסיתות את תשומת הלב מהתהליך המרתק שעובר על קוואמי כיוצר ייחודי בישראל. נראה שגם לקוואמי יש ציפיות מרחיקות לכת מעצמו, ואט-אט הוא מתקרב להגשמתן. אחרי שני אלבומים, נראה שההופעה החיה של קוואמי והחלבות מהווה עוד צעד מעניין, אנרגטי ומשלהב במסלול היצירתי הזה.

וקטן על הופעת החימום

להקת החימום שפתחה את הערב, Explosive Hoodska, היתה אולי הופעת החימום הטובה שראיתי בשנים האחרונות. ההרכב מרובה הנגנים עושה סקא-Fאנק מקפיץ, שהעיף לגמרי את מעט הקהל שנכח באולם. בסוף החודש יוצא להרכב המשובח הזה אלבום חדש וכדאי לשים לב אליהם.