דאנסי, טורקי ומסולסל: אלבום כפול לאייל גולן

גולן מכפיל כוח עם אלבום "שקט" ואלבום "קצבי", הולך לכיוון הדיכאון ה"טורקי", מייצר להיטי מועדונים וחתונות, שר מגרונו של גבר נבגד ולא שוכח את המזרחית "של פעם"

בזמן כתיבת שורות אלה מתקיים פה מתחת לחלון, במרחק עשרות מטרים ספורים, כינוס של שבט צופים, מה שנקרא מיטב הנוער. בוקע משם, בווליום גבוה, האלבום הכפול החדש של אייל גולן, "לא פשוט להיות פשוט". רק יצא וכבר הוא מככב אצלם. טעם מעניין יש לחבר'ה בצופים. כשעוד היה אור בחוץ הם השמיעו את החלק הקצבי, אחרי רדת החשכה עברו לדיסק השקט. זו השנה האחת עשרה ברציפות בה מוציא אייל גולן אלבום חדש לקראת חג הפסח, במה שכבר הפך לשגרה. תוך שבועות ספורים המעריצים שלו ילמדו את השירים החדשים בעל-פה וגולן יעלה מופע חדש, המבוסס לפחות בחציו על האלבום, תופעה ייחודית במוזיקה הישראלית. הפעם מדובר כמובן באלבום כפול, מה שמעמיד את המעריצים בפני אתגר מיוחד. מוזיקלית ממשיך גולן לספק כאן שורה של להיטים, שישמרו על מעמדו כזמר הכי מצליח בז'אנר המזרחי וכאחד משלושת האמנים המצליחים בארץ (לצד שלמה ארצי ועידן רייכל). חלק מהשירים כאן מתכתבים עם מגמות משתנות במוזיקה המזרחית ובפופ המקומי, כמו עליית הראגאטון וה-EDM. בשירים היותר מזרחיים גולן בחר הפעם להעמיק לכיוון תת-הז'אנר הטורקי, הדיכאוני, שחזר לאופנה בשנים האחרונות עם עלייתם של זמרים צעירים כמו עומר אדם ומאור אדרי. כלומר, כהרגלו, האלבום של גולן גם משתמש באופנות מתחלפות וגם עומד להשפיע ולהכתיב לזמרים אחרים את הכיוון. אייל גולן הוא לא הזמר הראשון שמוציא בשנים האחרונות אלבום כפול עם שירים שקטים באחד וקצביים בשני. לפני חמש שנים הוציא שלומי שבת אלבום כפול עם קונספט זהה, שנחלק ל"אחד לנשמה" ו"אחד למסיבה" וכלל להיטי ענק. "קצבי" ו"שקט" הם כמובן שתי הסוגות המובילות במזרחית, גם בשפת הדיבור. תוכלו לשמוע זמרים מבקשים "חסר לי שקט" או אומרים "הקלטתי קצבי חדש" ומתכוונים לשני הסגנונות העיקריים שמחלקים את השירים במזרחית כבר שנים. בז'אנר בו כמעט הכל נמדד לפי תגובת הקהל, השירים נחלקים לכאלה שגורמים למעריצים לשיר איתך את המילים ולנופף בסלולריים דולקים או לרקוד בשגעת. ב"שקטים" תמצאו בדרך כלל את שירי האהבה והדיכאון, וב"קצביים" את להיטי החתונות המקפיצים, כשבשנים האחרונות הצטרפו ל"שקטים" גם בלדות הרוק החזקות וה"קצביים" נהנו מתוספות מכיווני הדאנס, האלקטרוני והבלקני. האלבום ה"שקט", הראשון מבין השניים, נפתח עם בלדת הרוק "תחזיר לי אותה" שיצר הטריו רם-חזות-למאי. שיר עוצמתי בו גולן מתפלל שבורא עולם ישיב לו את אהובתו. כבר כאן הוא מסלסל יותר לעומק בואכה הסגנון הטורקי ופותח את הקול חזק. טוב. השיר השני "זה מסוכן" (מילים ולחן אופיר כהן) כבר מורכב יותר, מתחיל שקט, אחרי דקה מתגבר כשהקול של גולן מתחיל לנפץ זגוגיות, בהמשך מגיעה שורת מעברים מוזיקליים שמושפעת מהעיבודים שלמאי עושה לגולן בהופעות ומעוררת את הבלדה. בשיר השלישי, "ירח נעלם", השרביט עובר למעבד והמפיק השני באלבום, הגיטריסט דודו קומה, וגולן שר כאן בלדה מזרחית שיצר דודו מתנה, על גבר שאכזב בחורה וכעת מתנצל. סטנדרטי. "פרחים במדבר", שיר רומנטי נוטף קיטש, שכתב נועם חורב, מחזיר את גולן לימים בהם חיים משה התקבל לקונצנזוס עם בלדות שנשמעו "ישראליות". גולן מכסה את "מאמי" של ניסו סימן טוב, אבל במקום להגיש בלדה שקטה ויפה שתרטיט לבבות, או ללכת לעומק עם הז'אנר הטורקי שאפיין את המקור, למאי מפגיז בפתיחת השיר עם סדרת אלמנטים קצביים מיותרת לגמרי. גם בהמשך מופיעים מעברים מיותרים, לצד סולו קלרינט נחמד של דוד דוידוב. לגולן יש קול כל כך יפה, למה לא לתת לו פשוט לשיר. מי צריך את ההפגזות המיותרות האלה. אבל למאי מפצה מיד ב"יפה לך להיות מאושרת" של אבי אוחיון (ומתן דרור). העיבוד שלו מביא לגולן גרוב מגניב של בלוז והסקסופון של ניצן עין הבר נשמע מצוין ומזכיר את הסאונד בהופעות של שלמה ארצי. לא סתם השיר הזה יצא כסינגל. את "אמא" (חנן מעון / דניאל חן) גולן הקדיש על העטיפה לאמו רונית גולן ולעליזה פרץ, אמו של מנהלו האישי בני. השיר, קיטשי אבל יפה, נוגע ברגש, והדר הפלמנקו הספרדי שמעניק לו העיבוד של דודו קומה מרים אותו למעלה. גולן נשמע כאן כמו מטאדור, מלא פאר כמו זוהר ארגוב של פעם. הסיפור מתחיל להישמע מעניין יותר ב"משחקים של כבוד", שיצר אופיר כהן. הגבר מאשים בפרידה מהאישה את החברות שלה ששיקרו והרסו כל מה שבנה, ומסכם: "אכזבת בגדול". למאי לוקח כאן את הבאסה לכיוון נכון, הארדקור "טורקי", גולן עוצמתי ופוגע בלב כמו שרק הוא מסוגל להיות, וגם האינפלציה במעברים מוזיקליים לא מצליחה לקלקל את שיר הדיכאון המצוין הזה. השיר העוקב, "לחזור בזמן" (דניאל חן וחנן שמעון), משתייך גם הוא לז'אנר הדיכאון ה"טורקי" - מגמה שגולן אימץ באלבום הזה - כשהעיבוד וההפקה של קומה, תלמיד חכם של למאי, עוטפים את הקול של גולן בגיטרות, כלי מיתר ומעברי תופים של רוק. האלבום ה"שקט" נחתם בבלדה "בלי להתכוון" (מילים: אליה רוסיליו, לחן: סתיו שמש), שיר יפה מאוד, שגם יצא כסינגל הראשון מהפרויקט. הלחן כאן מרגש. גולן שר מושלם, אפילו מושלם מדי. כששרים כל כך מושלם קשה יותר להביע רגש, אבל הוא מצליח, ולמאי מפנק בפופ אלקטרוני שחוזר לשנות השמונים והתשעים ומגיע עד מוזיקת עולם, בואכה סטינג. האלבום הקצבי נפתח עם "מזל", הדואט המושמץ עם עומר אדם, שיצא בתחילת השבוע וכבר גרם לרבים לעקם את האף. אז שיהיה להם אף עקום. "מזל" הוא פצצת רחבות יעילה שתעשה את העבודה היטב מעכשיו ועד סוף הקיץ. הוא התחליף העונתי ל"מהפכה של שמחה", שירים באוויר חיילים וצעירים במסיבות ויבקע מעשרות אלפי מכוניות בשעות הלילה. אדם, הכוכב של השיר, חוזר כאן לימים הפראיים של צמד אלבומיו הראשונים ושר כמי שהדבר היחיד שמעניין אותו זה להטריף את הרוקדים. ככה צריך. גולן משלים אותו היטב ומביא עוד עוצמה ועוד עומק. שניהם עולים כאן גבוה וחזק ונותנים בראש כמו שצריך. כבר לפני שלוש שנים וחצי כתבתי שעומר אדם הוא היחיד שאי פעם יוכל לתת פייט לאייל גולן. הדואט הזה מוכיח שהוא בדרך הנכונה. "מזל" הוא גם אחד משיתופי הפעולה באלבום הזה בין שני כוחות מובילים בפופ המזרחי. יעקב למאי הותיק, המפיק המוזיקלי שהפך לסנדק של הז'אנר, חובר כאן לדולב רם ופן חזות, הצמד המוכשר שיצר לגולן גם באלבומו הקודם. אחריו מגיע שיר הנושא "לא פשוט להיות פשוט", שתמר יהלומי ויונתן קלימי כתבו לכאורה על גולן עצמו. בפזמון הוא שר: "וכולם חושבים שלחיות את החיים שלי זה הכי כיף בעולם. זה קצת יותר ממושלם. אז נכון תודה לאל ברוך ה' אין לי תלונות. לא פשוט להיות פשוט, אבל יותר מזה לא פשוט להיות בן אדם". ארבע שורות שמסכמות את העשור האחרון בקריירה ובחיים של גולן, העשור בו הפך לזמר של המדינה, נפל, וחזר. ב"בגדים ומתנות", שהולך באדיבות למאי לכיוון מזרחי כבד יותר, גולן שר כגבר שעובד קשה בשביל הכסף ואשתו מבזבזת הכל ומבקשת "תעמיס תעמיס תעמיס" ו"לפנק לפנק לפנק". שיר שילך חזק בחפלות ביתיות. גולן מתחבר ל-EDM ב"אל תגידי לי לא" (אוחיון, דרור, קומה), להיט מועדונים שנולד כדי שדיג'ייז ימקססו לו את הצורה ואם לגלגלצ יהיה שכל הם ישדרו אותו בשישי בערב. ב"לשיר וכדורגל" הטריו למאי-רם-חזות יצרו להיט חופים לקיץ עם גוון לטיני-רגאטוני, ממשיך דרכו של "שישי בצהרים". כאן מגיע עוד קאבר, ועוד שיר טורקי. גולן מחדש את "נסחפת כמו ילדה" של אג'אר שכתבה ארלט ספדיה. דודו קומה עושה ממנו להיט מזרחי מגניב שאכן מזכיר את שנות התשעים בז'אנר. יפה. ב"חונקת מאהבה", שכתב רמי לב על גבר שהאישה יושבת לו על הוריד, מחברים עדי לאון ולמאי פופ מזרחי עם שלל אלמנטים: רגאטון, דאנס, קטע מעבר ערבי וחשמלית של רוק. עוד להיט בשרשרת. ב"אל תטעי בדרך" (אלירן צור / כהן / למאי) חוזר גולן למזרחית אולד פאשן, מחליף מספר מקצבים וזורם לחפלה מגניבה עם הגיטרה החשמלית של עומרי זליג, שמנגן בה כמו בוזוקי, כמו באייטיז. להיט הופעות בטוח, כשכל הקהל ישיר איתו במקהלה "עצוב ורע לי בנשמה". "יש לי רק אותך" (לב / לאון / למאי) הוא להיט חתונות מובטח בשילוב של מזרחית עם קרחנת דאנס. האלבום נחתם עם הסינגל "Goda Boba", טראק מועדונים EDMי של המפיק Vivo (אבירם טוויזר) עם מילים של אופיר כהן על פרידה, שיצא כסינגל, מוקסס ועוד ימוקסס. אם ב"בסוף כל יום" שיצא לפני שנתיים גולן בא להראות שהוא יודע לעשות רוק, כאן הוא מנסה לכבוש נתח בעולם האלקטרוני.