האהבה של עידן רייכל וזהבה בן יפה וטהורה

| עידן רייכל וזהבה בן – "אהבה כזו"

החיבור בין עידן רייכל לזהבה בן הוא מסוג החיבורים המתבקשים. רייכל כבר השיג כל דבר במוסיקה הישראלית בעשור האחרון ומחפש כל הזמן אפיקים וחיבורים חדשים. בן, שהיא הרבה יותר מ"זמרת מזרחית", אלא אחד הקולות המדהימים שקמו כאן בארץ, ממשיכה לדשדש בשנים האחרונות. כעת בא רייכל ומתחבר אליה בשיר אהבה יפה, שמוציא ממנה רכות נפלאה שכבר שכחנו שקיימת בה, אחרי כל השנים של העצב.
"אהבה כזו" הוא שיר רייכלי קלאסי. מצליח ללכת על התפר הדק שבין יופי טהור ואמיתי לקיטש דביק ולמלוקק. זה קו שמאוד קשה לשמור עליו, לשמור שלא ליפול בו, ורייכל מצליח איכשהו לדבוק בנוסחה הזו כבר עשור וחצי. "תמונות בין שקט בין מילים, לב שבור הופך שירים, שתיקה הופכת לה למנגינה...אוספים שברים פיסות חיים, דמעות הופכות לשיר ומנגינה". זה שיר אהבה פשוט, ששוב מוכיח שהגדולה של רייכל היא ליצור פשטות שמנצחת. שיר אהבה שכבר שמענו מאות כמוהו, כולל מרייכל עצמו, ובכל זאת יש בו משהו מיוחד.
ואל תטעו ברייכל. לא בקול הרך, לא בעיניים הטובות, לא בלחנים המיימיים, לא בשירים המרגשים. מדובר בשועל רציני, שיכול להיות שאמר לעצמו, שאם בעידן הנוכחי גלגלצ עושים בעיות עם הפלייליסט, ולא כל סינגל שלו נכנס לשם אוטומטית כמו בעבר, אז בוא נביא להם חיבור עם זהבה בן בשיר אהבה ענוג ורגיש, ונראה עם לזה הם מסוגלים להגיד לא.
ציון: 4

| ישי לוי – "עשבים"

הקלישאה אומרת שימי הזיכרון מולידים את השירים הכי יפים. זה המקרה גם של "עשבים", ששר ישי לוי לזכרו של רב-סרן אשרף הואש ז"ל, מהכפר מזאריב שבגליל, מפקד פלוגה בגדוד הבדואי, שנהרג בקרב עם מחבלים לפני 15 שנה. יהודה שוחט כתב לזכרו: " צריפים עזובים נשטפים בשאון, בין טעות לבין זדון, איכה הופרה ההבטחה, שלא נְשִׁיבֵם בארון / צְרִיף עַל גִּבְעָה, בַּדֶּרֶךְ אֶל הַכְּפָר, זֹאת אוֹתָהּ הָאֲדָמָה, וּמַשֶּׁהוּ בי נִגְמַר". שמוליק נויפלד הנהדר הלחין, עיבד והפיק ברגישות, וישי לוי חורך את הלב עם השירה שלו, שיש בה כאן עומק וכאב ויופי ורגישות ונחמה. אי אפשר להישאר אדיש. אי אפשר שלא לחשוב ולהרגיש. קלישאה נוספת אומרת שבימי זיכרון אין מספיק שירים מזרחיים לשדר ברדיו. הנה אחד מהם. שיר ששווה ללמד אותו גם בבתי ספר בשיעורי אזרחות.
ציון: 4.5

| שלישיית סלאמתק – "תחייך"

ומעצב לשמחה, ועדיין בחיבור יהודי-ערבי. לואי עלי הדרוזי, יוצא "אייל גולן קורא לך", משתף פעולה עם שימי מזרחי ("נשבע לך לא בוגד") ועם קוקו עובדיה (לשעבר "קוקו מאילת") בשיר "תחייך" שיצר רביב רם בן-מנחם מ"הפרויקט של רביבו".  למילים בעברית שותפה עינת הולנדר ולמילים בערבית אחראי לואי עלי עצמו. בן מנחם, שכבר יצר שירים "ערביים", כמו למשל "וואי לי" של עומר אדם, הצליח לחבר כאן אלמנטים ערביים קלאסיים ומודרניים לתוך שיר מזרחי, ולתת מקום וביטוי לשלושת הזמרים. התוצאה היא להיט חפלות שחובבי מזרחית כבדה וערבית יעופו עליו. הסינגל טרם צבר תאוצה, למרות שהחיבור בין שלושת הזמרים, שכל אחד בא מכיוון שונה, נשמע מבטיח, ולמרות שהשם "סלאמתק" יכול לעבוד לא רע בשטח.
ציון: 4

| יוסי שטרית – "שיר של געגוע"

ליוסי שטרית יש המון צפיות ביו-טיוב, חשיפה בריאליטי (מקום שני ב"אקס פקטור") וניהול מוצלח ("שרית הפקות"), אבל למרות שהצליח עם שניים-שלושה שירים ("חצי רוסיה חצי מרוקאית"; "חתונה"), עדיין לא ברור מי זה יוסי שטרית, מה מיוחד בו ואיך הוא רוצה באמת להישמע. החדש שלו "שיר של געגוע" (מילים: אבי אוחיון, לחן: אסף צרויה, עיבוד והפקה מוזיקלית: יעקב למאי) נשמע כמו הלחמה של כל מיני הצלחות בז'אנר, שמנסים להנדס אותן לתוך שיר וזמר חדשים. זה לא רק השירה או רק המילים, או רק הליווי. זה הכל ביחד, שנשמע קצת כמו פאר טסי, קצת איתי לוי, קצת אייל גולן. ובסוף לא ברורה הזהות שמייחדת את שטרית ולא ברור איזה סוג של זמר הוא רוצה להיות. מה הוא רוצה להביא שאין פה. כשהדור הקודם של הכוכבים, דודו אהרון, משה פרץ ועומר אדם, פרצו לחיינו, היה ברור מיד מי זה כל אחד ומה מיוחד בו. בדור הנוכחי, של טסי, של לוי, של שטרית, הם נשמעים דומים מדי אחד לשני, מעין ניסיונות לשכפל את גולן. שטרית חייב למצוא מי הוא באמת, כדי שהכישרון שלו יתחבר ליצירה שהיא יותר מלהיט חולף.
ציון: 3

| שירה מרגלית - אמא צודקת תמיד (נתניה)

השיר של שירה מרגלית יצא ממש היום (חמישי). הוא לא ממש מזרחי, אלא פופ לטיני עם נגיעות אוריינטליות קלות, אבל בלי ההצלחה של המזרחית בעשור האחרון, שירי פופ לטיניים כמו זה לא היו מגיעים אלינו. מרגלית, 22, חמודה, מוכשרת, נראית טוב, צובעת את השער בצבע הנכון וחושפת את הגוף עם בגד ים בריקוד על החוף. את המילים על בחורה שרוצה להיזרק עם בחור על החוף בנתניה, ולא עושה את זה, כי אמא צודקת תמיד ויש קלישאות חיים שצריך להתחשב בהן, היא כתבה בעצמה. מרגלית גם אחרית ללחן (עם יובל בן סהל) ולעיבוד ולהפקה שהופכים את השיר הזה לממתק קיצי חביב, אחראי אורי אבני. חסר כאן איזה שפיץ אמיתי, אבל הסך הכל די מגניב. אם יש צדק בעולם הפופ, השיר הזה יהיה להיט ומרגלית תמשיך את המסורת של מרגול ומאיה בוסקילה, כוכבות שצמחו בנתניה.
ציון: 4