רוק שניתן להתגאות בו: אדם למברט הוא לא סתם סמל של הקהילה הגאה. הוא פשוט צ'מפיון

את הביקורת הזאת ארצה לפתוח הפעם בקריאה לכל המפיקים הישראלים שעומלים יומם וליל על הבאת מופעים ארצה: בבקשה, אל תקיימו מופעי רוק בהיכל התרבות בתל אביב. עם כל הכבוד להיכל המפואר (ויש המון כבוד), הוא - כשמו כן הוא - היכל תרבות. מתורבת. לא מקום של רוקיסטים בועטים, לא מקום שמקיימים בו הופעה שבה הקהל צורח את המילים בכל נשמתו וזורק חולצות על הדרך. תארו לכם את סלאש מגאנס אנד רוזס שהיה כאן בדיוק לפני שבוע נותן סולו ב...היכל התרבות.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• זוכרים את "אינטלקטוערס"? אז עכשיו אודיה שחררה את התשובה הנשית
• סטטיק, עדן בן זקן וסאבלימינל והצל: פסטיבל חוצות היוצר יוצא לדרך
• זמרת הסופרן אמה שפלן חוזרת להופעה בישראל: "מכירה את קיסריה מקרוב"

ההופעה של אדם למברט כווננה תחילה להיכל מנורה מבטחים, אולם בשל העובדה שמכירת הכרטיסים הייתה נמוכה מהמצופה, הופעתו הועברה למקום הנ"ל (תוך כדי כתיבת שורות אלו אני נזכר שהיכל מנורה אירח אמש את הדרבי התל אביבי בקרב האליפות, ותוהה מה היה קורה לו למברט היה עושה סולד אאוט באותו המקום). כך או כך, הקהל הישראלי לא בדיוק הגיע ולמברט המוכשר כשד לא עשה את מה שברונו מארס הצליח בשעות בודדות. שיהיה.

אז אדם מיטשל למברט בן ה-41 פרץ לחיינו ב-2009, כשהגיע למקום השני בתחרות הכישרונות "אמריקן איידול". יש לי תחושה שלו הייתי מבקש מכם לזמזמם שיר שלו, כל שיר שעולה לכם לראש, הייתם מתקשים במשימה. עם זאת, רובכם אולי כן הייתם נזכרים כי "אה, זה ההוא שהופיע עם קווין במקומו של פרדי מרקורי המנוח, לא?". אז כן, זה הוא, ולא מין הנמנע שחלק מהישראלים שהגיעו אמש להופעה שלו באו כי פשוט רצו לשמוע את השירים של להקת הרוק האהובה.

לאכזבתם (או שלא), קאברים לקווין לא היו מרכז הערב: למברט לא ביצע את We Will Rock You; ולא את Don't stop me now; וגם לא את Bohemian rhapsody; במקום זאת, תאמינו או לא אבל הוא שר שירים מקוריים שלו כשפה ושם הכניס גם איזה קאבר לנשמה. אני לא יודע כיצד נראות ההופעות שלו ברחבי העולם, אבל אמש הוא הופיע כאן רק 70 דקות - ואני די בטוח שהוא פשוט צמצמם את הליינאפ לכדי כמה שירים מאלבומו "High Drama" שיצא השנה.

אבל שלא תטעו: אדם למברט הוכיח אתמול שהוא עדיין צ'אמפיון. מופע הרוק שלו החזיר את כולנו למשך ערב אחד לשנות ה-70, עוד כשהרוק שלט במצעדים. בניגוד לפעם הקודמת שבה הופיע בארץ, הפעם הזו הוא לא הגיע כשחברי קווין מאחוריו אלא מראש הוא בא כאינדבידואל, כסולן, שבא להראות מה הוא יודע לעשות על הבמה - ותאמינו לי שהבחור יודע לעשות המון. יש לו חתיכת כישרון ואת זה אי אפשר לקחת ממנו.

נכון שלא כל השירים שלו מוכרים, נכון שהסיקור התקשורתי לפני המופע היה בעיניי מעט לוקה בחסר ונכון שהוא לא מילא את מנורה. וכן - לתחושתי גם למברט בעצמו הרגיש שהוא מופיע בהיכל שלא בדיוק מתאים לרוקיסט בועט כמוהו. ובכל זאת, הוא סיפק לקהל ערב כיפי, נוסטלגי ומהנה שהשאיר טעם של עוד (וכלל גם רגע של גאווה ישראלית, אז סיפר שהמתופפת שאיתו על הבמה היא ישראלית. כבוד!).

לקראת תום המופע נזרק לעבר למברט - שיצא מהארון לפני יותר מעשור - דגל גאווה ציוני עם סמל מגן דוד. הוא לקח את הדגל וניפף בו בחוזקה לקול תשואות הקהל ובעודו מבצע את We are the champions - ואין סמלי מזה לחודש הגאווה. אין סמלי מזה במיוחד בתקופה כזו, שבה חברי כנסת ושרים למיניהם מתנגחים בחברי הקהילה הגאה ומאיימים על שלילת זכויותיהם. תודה אדם.