המחווה לאחת הלהקות הגדולות בעולם קיבלה טוויסט עוצמתי שהרגיש כמעט כמו הדבר האמיתי
"Black Metallica Tribute" הגיעה בסוף השבוע האחרון היישר מאירופה לארץ הקודש כדי להפגין בפני המונים את הביצועים שלהם לשיריה של מטאליקה, במופע שכולל חיבור יוצא דופן עם תזמורת סימפונית. עם הלהיטים האלמותיים של הלהקה האגדית ועם שילוב לא שגרתי, התוצאה הייתה לא פחות ממהפנטת
מאז שהוקמה בשנת 2015, "Black Metallica Tribute", להקה שמבצעת שירי מחווה למטאליקה בהובלת תזמורת סימפונית שהספיקה להפוך לתופעה בפני עצמה, פותחת כל מופע שלה בדיוק כפי שהלהקה המקורית פותחת את הופעותיה: עם ביצוע לשיר "The Ecstasy of Gold". כבר בשריקת הפתיחה של הופעתה בסוף השבוע האחרון בהיכל התרבות תל אביב, זה ברור שזו מחווה אמיתית של להקה שמבינה עניין, ושנתנה את הטון לפתיחת מופע תזמורתי מרהיב שהכין את הקהל למטאל תרבותי.
בעוד התזמורת ממשיכה לנגן, שלושה בחורים עם גיטריות חשמליות עלו לבמה, ובכך סימנו את תחילת המופע, בדיוק כפי שחברי מטאליקה נכנסים לאחר פתיחת השיר הראשון. בהתאם, הגיטרות הצטרפו לכלי הנגינה האחרים בהרמוניה מטריפה, שגרמה לקהל להריע בהתלהבות. כבר מהרגע הראשון, כשאחד מנגני ההרכב התחיל לשיר, הייתה תחושה כי המופע נבנה בתוך עצמו. הכלים לא סתם מנגנים והזמר לא סתם שר, אלא שנקודת הקצה של המופע טרם הגיעה, ומהנקודה הזו - הקלאסיקה והמטאל הפכו לאחד. בכך, רוח המקור של מטאליקה נשמרה כאשר הזמר שר כל חלק וחלק בשירים בתשוקה בימתית אדירה.
כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:
בשיר "One" המפורסם, הזמר סיים את חלקו, יצא מהבמה ונתן לתזמורת לנגן את שלה - והתוצאה הייתה מרהיבה. לאחר שהתרגלנו לשילוב המדהים בין שני הצדדים המוזיקליים, לצפות בתזמורת מנגנת לבדה, ללא מנגינת הרוק שליוותה אותה, גרמה לתחושת השיר להתעצם ולדרמטיות להיבנות - שכן השיר העוצמתי מתאר חייל ממלחמת העולם הראשונה שנפצע קשה בידיו, רגליו ולסתו כתוצאה מדריכה על מוקש, מה שמעצים את החיבור לשיר.
אך נקודת המפנה של המופע הגיעה רק בהמשכו, עם הביצוע של "Black Metallica Tribute" ל-"Sad but True". אחת מפרשנויות השיר היא שהוא מסופר מנקודת מנקודת מבטו של סם שמדבר לנרקומן, ומסביר לו עד כמה הוא תלוי בו. דווקא בשיר הזה, כמה מהאנשים בקהל התקדמו למפתן הבמה והחלו לרקוד, כאשר לאט-לאט ההמון הצטרף אליהם. החיבור בין הרוק הכבד לתזמורת הסימפונית יצרה הרמוניה נהדרת בין כלי הנגינה העדינים ל"כבדים", וההתנגשות בין העולמות הייתה פנומנלית.
ביצירת המופת "The Memory Remains", התזמורת (ובעיקר הכינורות) עשו חסד, גברו על התופים והגיטרות - ונתנו את הטון בשיר בצורה עוצרת נשימה, כך שהתזמורת לקחה חלק אקטיבי בשיר זה. באופן לא אירוני, השיר עצמו מדבר על זיכרון והמשמעות של לזכור אדם.
לקראת סיום המופע הגיע הביצוע לאחד השירים האלמותיים ביותר של מטאליקה, "Nothing Else Matters". הזמר ביקש מהקהל לפתוח את הפנס בטלפונים הניידים שלהם כדי להעצים את הרגע, מה שבאמת העניק להמונים הפוגה קלה, והזדמנות להתייחד ולהתרגש עם המילים הנוגעות ללב של השיר - והתוצאה הייתה מרהיבה.
אבל לא רק הביצועים הנהדרים היו אלו שהעניקו למופע את הייחוד שלו, אלא גם התקשורת של חברי הלהקה עם הקהל. הם ניגשו לצופים, דיברו איתם ובכלליות נתנו בראש. זה היה חיבור מצוין לעומת הניגודיות של כלי הנגינה הקלאסיים, שעשו עבודה אחרת לגמרי. אבל זה לא הכול: התאורה שיחקה באופן מרשים עם מילות השירים, ושילבה בין מופע רוק-מטאל אמיתי ובין הדרמטיות והעדינות של התזמורת החיה. התאורה הוסיפה רבות לשירים, כשהצבעים המתחלפים נתנו את הטון לשירים ותרמו רבות להעצמת משמעויותיהם.
המופע של "Black Metallica Tribute", שהובא ארצה על ידי המופע בצלאל ביקובסקי, נתן לקהל את הערך הנוסטלגי לו הוא קיווה, ושילב בצורה נהדרת בין האלמנטים השונים על הבמה. הכימיה של כל מי שנכח עליה הייתה כמעט ממכרת, מהנגנים המוכשרים והנהדרים שלקחו תפקיד אקטיבי במופע ועד חברי התזמורת, שילוב שהיה שונה ומיוחד, עד כדי חיבור מופתית - והכול בזכות האיזון המוצלח בין הצדדים. הקהל הריע ושיתף פעולה, והחוויה הייתה נפלאה - כמעט כמו הדבר האמיתי, אבל עם טוויסט עוצמתי.
