שישה שירים פחות ואולי היה פה אלבום מושלם. ועדיין - שאפו לפאר טסי

תודה לאל על היותי מבקר מוזיקה שהתבקש להאזין לאלבומו החדש של טסי אותו שחרר בהפתעה. רק בזכות זה גיליתי יצירה מופלאה, עם שורות מבריקות ומשחקי מילים מבדרים. "רדיו שטח 2" הוא נקודת אור בימים אפלים | ביקורת אלבום

פאר טסי
פאר טסי | צילום: יח"צ

לפני עשר שנים, כשיצא הלהיט של פאר טסי - "דרך השלום", אמרה לי חברה שזה השיר הישראלי המושלם. לא מדובר על אישה שמדי פעם האזינה לעומר אדם, נניח. לא, זו אישה שהמוזיקה שאהבה נעה בעיקר לכיוון רופוס ויינרייט. "השיר הזה משלב בצורה מושלמת שמחה, מוזיקה מזרחית, רוק ופופ, והלוואי שיהיו עוד המון שירים כאלה שיכולים לחבר את כולנו", היא אמרה אז.

במילים אחרות, פאר טסי והשיר שלו היו מבחינתה המיינסטרים הכי נכון שיש. ואז הגיע אותו ריאיון מפורסם שטסי פוצץ כי שאלו ילדים אם הם מכירים שירים אחרים שלו והם לא הכירו. הייתי בטוח אז, בטיפשותי, שטסי ייעלם. זמר של להיט אחד. אבל טסי, מתברר, חזק הרבה יותר מזה ואוהב לשיר הרבה יותר מזה. הרי כשיצא דרך השלום כבר היה לו אלבום זהב אחד מאחוריו, והוא ידע מה הוא אוהב לעשות - לשיר.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

טסי המשיך והוציא עוד ועוד אלבומים מאז, חלקם הצליחו פחות, חלקם הצליחו יותר (בעיקר בקרב הקהל הנאמן שלו) - עד שלפני כשנתיים הוא שחרר את "רדיו שטח" והכול השתנה: ללא קידום יח"צני כזה או אחר, האלבום הזה, כשמו כן הוא, צמח מהשטח וזכה לאהבה עצומה גם מקהלים אחרים. בהמשך הגיע החיבוק גם מהרדיו, תואר "אלבום השנה" של אקו"ם ולהיטים שיישארו פה עד אחרי הנצח.

בשבוע שעבר, בהפתעה מוחלטת ובלי שום סינגלים מוקדמים, טסי הוציא את "רדיו שטח 2", אלבום שלם עם 20 שירים.

בעודי מאזין לו חשבתי לעצמי, "איזה כיף זה להיות מבקר מוזיקה ולהיתקל באלבום שייתכן שלא הייתי מקשיב לו אם לא היו מבקשים ממני". טסי היה סבבה בעיניי, לא יותר, ולא נתתי לו את אותו מקום שנתנה לו אותה החברה לפני עשר שנים. טעיתי. אני נוסע ברכב ושומע את השיר השני באלבום, "חייזרית", וכל כך שמח שבזכות העבודה יצא לי להכיר אותו. איזה שיר מתוק. קצב של סמבה עם רוק ואז יווני באמצע, ומילים מתוקות על בחורה מגניבה. כמו שאומר טל ברמן: אחלה אחלה.

הרבה מבקרים כבר הכתירו את האלבום הזה כאלבום השנה. בעיניי זו קצת היסחפות. אולי קל להדביק לטסי את התווית הזו כי לא יצאו ממש הרבה אלבומים השנה, הרי זו שנה נוראית, אבל זה בהחלט אחלה אלבום. יש כאן כמה באנגרים חזקים - למשל "ליבי", שיר עם השורה הנפלאה "זה לא שהיא יצאה מליבי, פשוט ליבי יצא ממני", וקצב אקוסטי רגוע שקל לראות את כל הקהל מדליק את פנסי הטלפונים שלו ושר עם טסי בהופעה ענקית.

לעומת זאת, יש כאן גם שירים פחות חזקים, שאם לא היו נכללים באלבום הוא היה אפילו טוב יותר. "ברסלב משוגעים", לדוגמה (על אף שיש בו את השורה המופלאה שכתב איתן דרמון: "כבר לא תשכח אותה, גם לא עם שאכטה, גם לא המשכת לחפש אותה"). איזה יופי. כפיים דרמון. (ואם לא קלטתם - "עם שאכטה, המשכת". זה נשמע אותו דבר. עכשיו נגנבתם?).

גם "נזכרה בי" ו"מפת העולם" הם שירים שיכלו לרדת ולתת תחושה פחות עמוסה כשמאזינים לאלבום. מצד שני, זו לא תקופה שממש חייבים להאזין לאלבום. זה לא שקניתי דיסק.

בהחלט אפשר וראוי להעריץ את טסי ושותפיו ליצירה - דרמון, טליס, מתן דרור ואבי אוחיון, על יצירת כמות כזו גדולה של שירים - שגם כשהם חלשים יש בהם אלמנטים מעניינים - בתקופה כה קצרה. קצרה ומחורבנת.

כן, התקופה הזו היא תקופה מחורבנת לכולנו, וכך הוצאת אלבום שכזה אפילו מרשימה יותר. שירים נעימים שעושים טוב על הלב. דווקא כשטסי מנסה למחות קצת זה פחות התאים לי. השיר "גפרור" שמתחיל בדיבורי מסיבה ואהבה, נגמר עם "אין פה הרבה ביטחון, יש פה הרבה אמונה, שכל העם הזה ישרוד תמיד ולא ימחק אותנו אף בן זונה". אין לי כוח לזה יותר. לחיזוקים האלה של "ביחד ננצח". תן לי קצת אסקפיזם כשאני מקשיב למוזיקה, ולזכות טסי אומר שרוב הזמן הוא נותן את זה מצוין.

"ניגונים" מביא את יכולת הסלסולים שלו; "המדומיין" העולה נותן את כל החיים של טסי - כולל הרעיון שיהיה כדורסלן במקום זמר; "יער לבן" שמתחיל רגוע ואז הופך לדאנס הוא כיף של שיר עם השורה המגניבה: "לא חשוב לי להרגיש חשוב, העיקר בסוף הלילה עוד אשוב"; "סלינה" השובב עם משחק המילים "היא נודרת שנדיר לה, הלכה למצוא ת'ישועה בשירותים של הסלינה, גומז שרה לה תירגעי תירגעי", הוא אחלה שיר. כמו של לפני אוקטובר, כשיכולנו לחשוב על מסיבות ואנשים בלי להרגיש רע.

אמן שיחלוף לנו כבר החרא ונוכל ללכת לאצטדיונים ולהרים לפאר טסי. איזה כיף שאני מבקר מוזיקה שעכשיו בא לו להיות באצטדיון ולהרים לטסי שעשה לי נעים.