רגע לפני הבחירות, באינדינגב בחרו להתמקד במוזיקה – והתוצאה הייתה נפלאה

אחרי כמה שנים קשות, פסטיבל אינדינגב חגג בסוף השבוע האחרון 20 שנות פעילות, כשהפעם הוא עשה זאת במתכונת הישנה והמלאה שהקהל האדוק של הפסטיבל מכיר כבר מקרוב. אם משווים את המהדורה האחרונה לעומת זו של השנה שעברה, אפשר להגיד שהפסטיבל חזר – והפעם באמת.

שלושת ימי הפסטיבל הציגו ליין-אפ חזק שכלל עשרות אמנים שונים, עם הדליינרים ותיקים, לצד כמה שמות מבטיחים מהשנה האחרונה. להקות כמו מוניקה סקס והשמחות הוכיחו שעשרות שנות פעילות מובילות למקצוענות חסרת פשרות. השמחות הרימו את הקהל גם במופע על הבמה, וגם בקפה של הבוקר במתחם גלגלצ, ולא נתפלא אם הלהקה הזו תביא את השלום. הדליינרים בולטים נוספים היו ריטה, נונו ואהוד בנאי, שנתן לקהל הופעת דאב עם כל הלהיטים האהובים שצבר לאורך השנים.

אבל מבחינתנו, מי שנתן את אחת ההופעות הטובות ביותר בפסטיבל היה כמובן פלד. הראפר הוותיק הציג רפרטואר היפ הופ שמצד אחד פנה לקהל רחב, ומצד שני לא התפשר לרגע על הדנ"א שלו. ההופעה כללה את כל הלהיטים, עם עיבודי רוק בועטים שלוו על ידי להקת רוק שליוותה אותו לאורך המופע כולו, חיבור מוצלח שסחף את הקהל.

בבמות הקטנות, אהבנו במיוחד את ההופעה של הלל, שסיפק לנו מסיבת דיסקו עם ניחוח של גוספל חסידי. אהבנו גם את אתי רומנו, זמרת שיודעת טוב מאוד מי היא, דבר שהיה ניכר בטקסטים, בעיבודים ובהופעה עצמה. עוד אמנים שאהבנו במיוחד היו ניסן ומוות לניסן, רוני בר הדס, ותלמה, שהגישה עם פופ אלקטרוני נשי, תל אביבי ומרים.