האזרח הקטן: המופע של תמיר בר מוכיח שיכולה להיות אחדות בנינו • ביקורת

ימי חמישי בנמל הם מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית. אולי המקום היחידי בימים אלו שבו אפשר לפגוש את כל קבוצות החברה הישראלית ללא דגלים, מגפונים, ססמאות ופרעות. חבורות בליינים בדרכם למועדונים פוגשות את התיירים שבאים לאטרקציה, אנשי הפריפרייה שפוקדים מידי שבוע את הברים והמסעדות לצד הים וכן הלאה והלאה, כבר תשלימו לבד.

בחמישי האחרון, מחוץ לרידינג, היה בדיוק ערב כזה בעקבות הופעתו של תמיר בר. הגעתי מוקדם כדי לספוג אווירה ולהפתעתי קיבלתי מנה לוריד די מהר. מאות אנשים הצטופפו בחלל כדי לשמוע את אחד הקולות העולים בשנים האחרונות. בר, שעד לפני כמה שנים היה נחלת התלאביביים, הגיח עם סדרת הרשת שהופקה עבור התאגיד ״תמיר עושה סידורים״ בה אירח אומנים ומפורסמים ישראלים וגרר אותם ליום סידורים.

כתבות נוספות במוזיקה

• "לא שומעת": כן, גם אגם בוחבוט הצטרפה לטרנד הבינה המלאכותית
• מחאת האמנים נגד הרפורמה המשפטית: "עלינו לעצור את ההצגה"
• רן דנקר על המחאה: "עוד שנייה תהיה פה מלחמת אחים. זה לא הזוי להגיד את זה"

משם המשיך לאחת היצירות החשובות והייחודיות בעולם המוזיקה והטלוויזיה בישראל ״עלייתו ונפילתו של שם טוב האבי״, אופרת היפ-הופ שבה בר בחר, לצד שורות הומוריסטיות דוגמת שיר הפתיחה של האלבום "סם הרדמה", לשלב גם טקסטים מחאתיים אקטואליים ורלוונטים שביטאו את תהליך ההתבגרות שעבר, ואת תחילתו של תהליך הכניסה שלו לקונצנזוס הישראלי.

הורסטיליות של תמיר לא חמקה מעינייהם של אנשי "ארץ נהדרת", שצירפו אותו לנבחרת, ובשנה האחרונה מקבל בר יותר ויותר מקום על המסך. גם בתכנית זו הצליח תמיר לעמוד מאחורי מספר רגעים אייקונים ("לא ידעו אז מה זה גייז אז").

נחזור לחמישי, קצת אחרי השעה 21:30 החל המופע וכיאה למי שמבין את מדיום הטלוויזיוני, ואת התמונה הקפואה והנעה, נכנס בר כמו אימג' של רוקסטאר עם אורות עשן והמון נוכחות, והתחיל את ההופעה דווקא כשם טוב האבי בביצוע לשיר ״באים להרים״ והקהל בהחלט בא להרים.

הסגנון המוזיקלי הייחודי של בר מתבטא גם בהחלפת הדמויות תוך כדי המופע - המעבר הכמעט טבעי של תמיר בין שם טוב האבי, סבא אורי והדמות המרכזית, תמיר בר, יכולים לעורר אצל פסיכיאטר כמה נורות אזהרה, אבל אצל בר הם לא מעידים על מספר אישיות, אלא, תולדה של יצירה עדכנית שמתכתבת עם זרמים חברתיים שמתמקדים בשלמות של האדם, הקבלה וההכלה לצדדים הטובים וגם הרעים ובייחוד לא לוקחים את החיים קשה מידי.

אחרי שם טוב האבי, חזר בר לדמות המרכזית וביצע את תקוה, נהר ו-81 יום, שלושה שירים מהאלבום החדש ״החופש הגדול״, שהמוזיקה בלייב ולהקת "התיונים" עשו להם רק טוב, ובאופן כללי החיבור בין הטקסטים המושחזים של בר עם הלהקה לקחו את האלבום למחוזות חדשים ומוצלחים מאוד.

כל אלה ככל הנראה היו ההקדמה למה שהחל עם ביצוע של תמיר ללהיט של סבא אורי ("לא היה גייז") שהיה הסנונית הראשונה להתפוצצות של המופע. הקהל כבר לגמרי חם, העשן של הטבק המעורבב החל למלא את החלל בנמל, ואז תמיר העלה הילוך עם ביצוע ל"מי את שתגידי לי מה", ״אין עולם 2״ ואז בהפתעה עלתה מורן מזור לביצוע משותף של ״אין עולם 1״, שהכניסו הרבה רגש למופע ושוב הזכירו לכל הנוכחים את הורסטיליות והייחודיות של בר, שמצליח לעבור בין רגשות, דמויות וסגנונות מוזיקליים בצורה כמעט מושלמת. הקול של מזור בביצוע המשותף שידרג ללא היכר את הביצוע המקורי ורק נקווה שיצא בהמשך באופן רשמי.

אחרי שתי הבלדות המרגשות, שינה בר את האווירה עם ביצוע לשיר ״סם הרדמה״ יחד עם ישי סוויסה, שהקפיץ חזרה את כל הקהל, שלרגעים היה נראה כאילו מדובר בקהל של הופעת מטאל, כשמאות אנשים קופצים כאחד לצלילי ״אני לא מרגיש ת'פה שלי״. בין השירים, זוכה הקהל גם להנות מהיכולות הקומיות של בר שהגיע להופעה עם אוסף של סיפורים מושחזים ומצחיקים עד כאב שמציגים, בפעם המי יודע כמה, את המגוון הרחב של בר שמפלרטט עם הקהל לאןרך כל ההופעה ולפי תשואות הקהל כנראה שכולם נהנו.

אחרי שכבר היה נראה שלבר לא נשארו עוד שפנים בכובע, מי שהגיע לבצע את ״לא ממהר״, אחד מלהיטי האלבום שבמקור מבוצע על ידי נצ'י נצ', הוא לא אחר מאשר גורי אלפי, שמידי פעם מפלרטט עם עולם המוזיקה ועושה זאת בגוריות האופיינית לו.

ממש רגע לפני סיום ההופעה, בתוך ההדרן, התרחש הרגע הגדול ביותר בהופעה עם הביצוע לאזרח הקטן שהקפיץ את הקהל והזכיר שאולי כן יכולה להיות אחדות בנינו. דתיים וחילוניים, ימנים ושמאלנים, כולם יחד בעד האזרח הקטן.

לאחר כמעט שעה וחצי של מופע אפשר להתבלבל ולחשוב שתמיר בר נולד כזמר ועושה זאת עשרות שנים תוך שהוא מציג יכולות פרפרומנס שלא היו מביישות אומנים וותיקים על הבמה. בימים שבהם החברה הישראלית משוסעת ומפולגת, הציג בר למשך שעה וחצי את הפתרון לקרע בעם.