קובי פרץ חוזר להחלטה הגדולה בחייו: "או שזו תהיה הצלחה ענקית או כישלון"

"אחרי שאשתי ענבל הביאה לעולם שלושה בנים, זכיתי לבת. כל הלידות של הבנים שלנו היו מאוד קשות עבור אשתי, בחלקם היא אפילו הגיעה לטיפול נמרץ. בלידה עם הבת שלנו גם אשתי וגם הילדה ניצלו בנס. למרות שכל הלידות היו בתל השומר, בפעם הזו אשתי החליטה שהיא רוצה ללדת באיכילוב אצל פרופסור מוכר בתחום ומשהו בבטן אמר לי שהיא לא צריכה ללדת שם. בערב שמחת תורה אני והילדים ישנו בסוכה ואשתי הייתה בבית. מתוך שינה שמעתי אותה קוראת לי לעזרה, כמעט ולא יצא ממנה קול. קפצתי מהר מהמיטה וכשהגעתי אליה וניסיתי לגעת בה היא אמרה שהיא מרגישה שהיא עומדת למות וישר התקשרתי למגן דוד אדום. אני לא אשכח את המחזה הזה בחיים, אשתי הייתה קפואה, לא היה אפשר להזיז אותה וכשהגענו לתל השומר הסתבר לנו שנקרע לה הרחם. היא נכנסה לחדר לידה חצי רדומה וכשיצאה התינוקת לא שמעתי בכי בכלל ונלחצתי מאוד. אחרי זה חיברו את הילדה למלא צינורות, הזריקו לה דם שאיבדה בלידה ואני זוכר איך באותו הרגע התפללתי כמו שלא התפללתי כל החיים שלי. במכתב סיכום שקיבלנו מבית החולים, אחת הרופאות הבכירות כתבה שהמזל הגדול זה שהגענו לתל השומר ולא לבית חולים אחר שלא מכיר את כל ההיסטוריה של אשתי. היינו במקום הנכון ובזמן הנכון ויכול להיות שהן לא היו שורדות את זה. ככל הנראה כל הדברים הטובים שאשתי עשתה בשנה האחרונה הם אלו שעזרו לה בלידה שלה. מאז, האמונה רק הלכה והתעצמה ולקחנו על עצמנו עוד דברים כדי להתחזק. הסיפור העוד יותר מדהים כאן זה שאשתי רצתה לבחור לבד את השם לילדה והיא קראה לה אלי אסתר מבלי שהיא ידעה בכלל שככה קראו לסבא וסבתא שלי – אליהו ואסתר. נסתרות הן דרכי האל".