עברי לידר: "יש משהו שאני משאיר מאחורי וזו תחושה נעימה מאוד"

"מבול" של אוהד נהרין

הייתי בן 17 וכבר הייתי מוזיקאי. שרתי עם להקות, כתבתי מוזיקה לתיאטרון של בית הספר, הפקתי קצת אבל לא חשבתי על עצמי כזמר בהכרח. אח שלי שהוא כוריאוגרף, הגיע לביקור בארץ מארצות הברית שם הוא גר, והוא לקח אותי לראות את 'מבול' אל אוהד נהרין ולהקת בת שבע באולם של איזה קיבוץ שאני לא זוכר את שמו, אבל אני זוכר שההופעה הזו שינתה לי את החיים. אני זוכר שנדהמתי מזה, הרגשתי אז ואני עדיין מרגיש שראיתי את אחד הדברים המדהימים והחשובים שראיתי עד היום. זה גרם לי לחשוב על במה, מוזיקה ואומנות בדרך אחרת, על מה אני רוצה לעשות ואיך לעשות את זה. ההופעה הזו ממש שינתה אותי. ראיתי הרבה הופעות מחול לפני זה בזכות אח שלי אבל זו היתה הפעם הראשונה שראיתי את אוהד ולהקת בת שבע. זה לא שהייתי בהופעה ופתאום הבנתי שאני רוצה להיות זמר, לא חשבתי על זה בגיל הזה. המחשבות על שירה הגיעו בגיל מאוחר יותר".

 

עוד במדור המוזיקה:

כצפוי: אוקראינה זכתה בתחרות האירוויזיון!

לקח רק 20 שנה: מארון 5 כבשו את פארק הירקון בתל אביב

"אמא שלי עדיין מחכה שתהיה לי עבודה אמיתית". חמש תחנות בזמן עם מוקי

 

מתי הבנת שאתה רוצה להיות זמר?
"הייתי חבר בלהקה שהיתה בה סולנית והופענו ב'רוקסן'. אני כתבתי את השירים ללהקה אבל שרתי רק שניים מהם בהופעה כי הם לא התאימו לזמרת. בהופעה נכח ליאור טבת, אחד הסאונדמנים החשובים בישראל, ואחרי זה הוא קרא לי אליו הביתה לפגישה והוא אמר לי 'תקשיב, הדבר הזה שאתם עושים הוא נהדר, אתם להקה טובה והכל יופי, אבל כשאתה שר את השירים שלך זה יותר חזק. אתה צריך לשיר את השירים שלך'. עד אז הבן אדם היחיד שאמר לי דברים כאלה היה אמא שלי. זה לא שלא התייחסתי למה שהיא אמרה ברצינות אבל עם כל הכבוד והערכה לאמא שלי, היא לא אחד הסאונדמנים החשובים בישראל. כשליאור אמר לי את זה, ההשפעה היתה גדולה מאוד".

 

 

"לאונרדו" ו-"תמיד אהבה" (השירים הראשונים)

"אני זוכר ש'לאונרדו' יצא לרדיו והייתי ביפן בסיבוב הופעות עם להקת בת שבע. בסוף כתבתי מוזיקה לאוהד נהרין ועשינו ביחד עבודה שנקראת 'זינה'. השיר יצא לרדיו כשהיינו שם ואני זוכר את עצמי יושב בלובי של מלון ביפן ומדבר מהטלפון הקווי עם עיתונאי ישראלי שמראיין אותי. אז עוד לא היו טלפונים סלולריים. זה הריאיון הראשון שאני מנהל על שיר שלי כזמר וזה הרגיש לי מוזר ומרגש מאוד בו זמנית. זה היה זר וחדש לי, כל הדבר הזה.

"אני זוכר את ההופעה הראשונה אחרי שיצא 'תמיד אהבה' לרדיו, הסינגל השני מהאלבום הראשון. 'לאונרדו' יצא והושמע יפה ברדיו ואנשים התחילו לאהוב את זה ואז יצא 'תמיד אהבה' והוא ממש התפוצץ ברדיו והפך ללהיט נורא גדול. זו תקופה שלא היו בה רשתות חברתיות ואתה לא בעצם מבין מה קורה עם זה בשטח, העובדה שזה להיט ברדיו לא אומרת לך הרבה. היה בזמנו את מועדון 'הלוגוס' שהיה המקום החשוב בתל אביב למוזיקאים. היתה הופעה מרכזית בשעה 22:00 של אומן מבוסס ובחצות היה מופע של אומן צעיר יותר. כבר עשיתי כמה הופעות חצות במועדון ובדרך כלל מי שהגיע אליהן היו החברים והמשפחות שלי ושל הלהקה. אני זוכר שקבענו הופעה ביום רביעי בחצות אחרי איגי וקסמן שהיתה המופע המרכזי. בשעה 23:30 ירדנו דרך שוק הכרמל לכיוון המועדון וכשהגענו אליו ראינו תור נורא ארוך של אנשים. אני זוכר שלא הבנתי שהם עומדים בתור להופעה שלי, חשבתי שאיגי עוד לא עלתה לבמה. כשהתקרבנו הבנו שיש שם מלא אנשים שאנחנו לא מכירים, הם לא חברים שלנו, והם עומדים בתור לקנות כרטיס להופעה. זה היה מיינד בלואינג לגמרי. זה הרגע שאתה מבין שמישהו אחר שמע את מה שאתה עושה, התחבר לזה והוא רוצה לבוא לראות אותך מנגן. זו תחושה חזקה מאוד. עשינו את ההופעה הזו ואי אפשר היה למחוק את החיוך מהפרצוף שלנו. זו היתה הופעה היסטרית, זה היה ממש מיוחד".

המופעים עם התזמורת הפילהרמונית

"היו לי שתי הזדמנויות להיפגש עם הפילהרמונית. היה ערב עם שירים שלי בניצוחו של אילן מוכיח שנייה לפני שהקורונה פרצה ושנתיים אחרי זה הציעו לי לעשות ערב משירי לאונרד כהן עם הפילהרמונית ואמרתי כן מיד בלי לחשוב למה אני נכנס.

"מוזיקה קלאסית חשובה לי מאוד והיא מוטמעת בתוכי. אני מנגן על פסנתר מגיל חמש, התעסקתי עם תזמורות בעבר, הלחנתי לתזמורת לקולנוע ולמחול. כאומן שמתעסק בפופ זה פחות החזית של העיסוק שלי וכשניתנה לי האפשרות לקחת את המוזיקה שלי, להביא אותה להיכל התרבות ולהיכנס לעולם הקלאסי שוב דרך הפריזמה של השירים שלי, זה היה פשוט מהמם. לעבוד עם תזמורת ולהיות חלק מהגוף הזה זו חוויה פנטסטית. זה שונה מאוד מאשר להופיע עם הלהקה שלך. לדעתי, כשאומן פופ בא להופיע עם תזמורת הוא צריך להתמסר אליך ולא להיפך. לא צריך לנסות להביא אותה כ'עוד כלי' בלהקה שלך אלא דווקא להגיד שאני אשחק לפי החוקים שלכם מבחינה מוזיקלית".

איזה עיבוד לשיר שלך עם הפילהרמונית הפיל אותך מהרגליים?
"יש את המובן מאליו, 'זכיתי לאהוב' זה הטופ. אפילו לנגן איתם את 'ניסים' היה מהמם כי הוצאנו אותו מעולם הרוק, זה משהו אחר לגמרי. פתאום 'ניסים' פוגש את ראוול (מלחין קלאסי – ג.י), זה קול. הערב משירי לאונרד כהן היה הפתעה נעימה. תמיד הערצתי אותו ולכן אמרתי מיד כן ולא היה אפילו דיון. תוך כדי התהליך הבנתי עד כמה זו עבודה עמוקה, עד כמה זו חוויה טוטאלית בטירוף, עמוקה מאוד. ההתחברות לשירים, המפגש המחודש עם אילן מוכיח והתזמורת, מדהים. אילן עשה עיבודים מטורפים, האיש גאון".

יש רצון להכניס יותר תזמורים להקלטות שירים ואלבומים נוספים?
"קודם כל – כן! אחת לכמה זמן צריך לעשות משהו עם תזמורת, זה ממש חשוב. אני מכוון למקומות האלה כי זה מאזן. אני שמח שיש לי קריירה מגוונת מבחינה מוזיקלית. אני שמח לעשות הכל אבל כשאתה עם תזמורת אתה מבין מחדש את הכוח שיש לפסנתר".

אלבי

"אין דבר יותר משמעותי ממנו. איפשהו סביב גיל 40 התחלתי לחשוב על זה ולפני זה ממש לא בער בי הרצון להיות אבא. בישראל זב כאילו מובן מאליו שילדים אמורים להיות חלק מחיים שלך אבל אני לא חושב ככה, זה לא מוצלח יותר או פחות. אני לא הייתי שם ואחרי שעברתי תליך עם עצמי ועם הפסיכולוג שלי התחלתי להבין שזה משהו שאני מאוד רוצה בחיים שלי. זה היה תהליך ארוך ומפותל ובסופו גם הגיעה ההבנה שאני רוצה לעשות את זה לבד. יש כמה דרכים שונות להפוך להורה ובהתחלה היו מחשבות על הורות משותפת ודברים כאלה ואז היה הרגע שהבנתי שאני לא בורח מהאמת שלי, שאני לא מחפש הנחות. כן, קצת הפחיד אותי להיות אבא יחידני אבל הבנתי שאני מוכן. הבנתי שאני שם אבל בכל מקרה המציאות השתנתה. הכרתי את יונתן די בסמוך להתחלת תהליך הפונדקאות בארצות הברית.

"תראה, לכל אחד יש את החוויות שלו מגידול ילד. אני שומע הרבה אנשים שאומרים 'החיים לפני והחיים אחרי' אבל אני לא מסתכל על זה ככה. זה נכון שיש שינוי אבל אני חושב שזה שינוי הדרגתי. יש תהליך שאתה נכנס אליו ומשהו בזווית המבט שלך על העולם משתנה אבל זה בא והולך. לפעמים אתה חוזר למקומות שהיית בהם קודם וחוזר בחזרה, זה לא קבוע. אני לא יודע אם השתניתי בעקבות ההגעה של אלבי, אני חושב שהייתי משתנה בכל מקרה כי אנשים משתנים כל הזמן. ברור שזה מביא פרספקטיבה אחרת והקלישאה הכי גדולה נכונה – אם לפני זה אתה הדבר הכי חשוב לך, בשנייה אחת זה כבר לא נכון. זה לא שאתה לא חשוב יותר אבל איכשהו מישהו יותר חשוב ממך עבורך. זה לא בהכרח אומר שאתה מוותר על עצמך, לדעתי אתה גם לא צריך. יש לי חבר טוב שתמיד אומר 'אבא שמח, ילד שמח'. אני מבין למה הוא אומר את זה ואני חושב שזה נכון, אני רואה את זה על עצמי. החוכמה היא לשמור על איזון".

 

חגיגות לציון 25 שנות קריירה

"מאז שאני בן חמש היה לי ברור שאהיה מוזיקאי, זה לא שלב בחיים או שאני עושה את זה כדי להיות מצליח או מפורסם. התמריץ שלי הוא פנימי ועמוק. אני יכול להגיד שאני סופר מתרגש, נלהב ומוחמא שאני מקיים קריירה כזו ארוכה. מדהים אותי לראות הורים מגיעים עם הילדים שלהלם להופעות שלי, אני אוהב את החיבור עם הדורות השונים ולראות איך השירים ממשיכים לחיות. דברים שכתבת בגיל 25 מדברים למישהו בן 15 ואז עוד עשר שנים יהיה בן 15 אחר שהשיר ימשיך לדבר אליו. זה מה שאומנות עושה, בסוף אנחנו מתעסקים עם רגשות אוניברסליים שמדברים לכולם. זו מתנה סופר משגעת ומרגשת מאוד. יש משהו שאני משאיר מאחורי וזו תחושה נעימה מאוד.

"אנחנו הולכים לחגוג את ציון הדרך הזה במופע הכי גדול שעשיתי בחיים בהיכל נוקיה. זו תחילתו של מסע הופעות שירוץ אחרי זה. אנחנו שופכים לתוך המופע את כל החלומות המוזיקליים והוויזואליים שלנו. תהיה חגיגה גדולה של שירים מכל התקופות וכל הצבעים שאני עושה. יש את השירים שהקהל מחכה להם, יש הרבה כאלה וזה צרות טובות. יש שירים שאי אפשר לא לעשות כי הם להיטים גדולים מדי מכדי שלא אשיר אותם. זו מתנה כמובן, אני אומר את בתודה גדולה.

יחד עם המופע יוצא היום (ראשון) שיר חדש שלי שנקרא 'תמיד אני שלך'. אפרופו אלבי, זה שיר בין הורים וילדים. עשינו לשיר קליפ בוואן שוט שאני חושב שאנשים יאהבו, אני מקווה שהם יאהבו אותו".

בתאריך 30.6 יופיע עברי לידר בהיכל מנורה במופע חגיגי שיציין 25 שנות קריירה ויכלול את מיטב השירים מכל הזמנים. כרטיסים אפשר להשיג כאן.