שרית חדד, "שרה שרה": את תמיד תהיי פרח השכונות

שרית חדד, מעבר להצלחתה הגדולה והמוכחת, היא אחד האמנים הכי מעניינים במוזיקה הישראלית, ולו משום המתח המתמיד שבו מתקיימת הקריירה שלה. המתח הזה קורה בין קטבים כמעט מנוגדים, שרק היכולת לשלב אותם, למצוא ביניהם את שביל הזהב, היא המפתח לאותה הצלחה מתמשכת. מצד אחד מדובר בתאגיד פופ ובידור, בעסק כלכלי, בשואו ביזנס, במוצר, במותג, במרצ'נדייז, בשיווק, בתדמית, ביחסי ציבור, בהשתתפות בתוכניות טלוויזיה עתירות רייטינג, בכל הדברים שעוטפים את המוזיקה, את הקול, את הכישרון, והופכים אותם לתופעה שמנצחת לאורך שנים, כמובן בניצוחו של המנהל שלה אבי גואטה.

מצד שני נמצאת שרית חדד האדם שמעבר לפרסונה, האישה שקמה כל בוקר, כבר 24 שנים, כדי לעבוד בתאגיד הבידור והפופ שנקרא "שרית חדד". והאישה הזו, עמוק בפנים, בנשמה, היא מוזיקאית ואמנית ויש לה אופי אמיתי ורצונות משלה, והעדפות אמנותיות ואהבות מוזיקליות וחוש יצירתי מפותח, ותבונה שיש רק לזמרות, שיודעות באינטואיציה שלהן לאן הכי נכון ללכת ומה יעבוד.

האופי המיוחד הזה שלה הוא זה שגרם לה לברוח מהבית בחדרה כבר מגיל 8, ללא ידיעת הוריה, כדי להופיע בקיוסקים ובמסעדות בחוף הים. כנראה שלא סתם היא קראה לאחד מאלבומיה "לעשות מה שבא לי". כי באישיות שלה, העצמאית, שרית חדד עושה מה שבא לה. מה שטוב לה ונכון לה. סיפור ההיריון העכשווי והדברים שהיא בוחרת לא לחשוף על חייה הם בדיוק תוצאה של אותו אופי מרדני, שבגללו ברחה מהבית כדי להופיע כבר בגיל 8, כשעוד קראו לה שרה חודדטוב. היא כאילו אומרת, אתם רוצים שאני אעשה משהו, או לא אעשה משהו. אז שכחו מזה. אני אעשה מה שטוב לי. כזאת אני, ותקפצו לי כולכם.

ולכן, בגלל ששרית חדד היא גם מוצר פופ וגם אמנית, גם "שרית חדד" וגם נפש חופשייה, היא הצליחה, במהלך שנות הקריירה, לברוח קצת מ"כלוב הזהב" שבו חיים האמנים המצליחים ביותר, ולהכניס לתוך הפופ הכמעט תאגידי שהיא יצרה לעצמה ובתוכו היא פועלת, גם אמירה אישית ואמנותית מסוימת. היא הצליחה, במהלך האלבומים והלהיטים, לייצר גם שורה של אמירות מוזיקליות, שהראו את הדרך לזמרים אחרים, רובם גברים, לא כל שכן לשני דורות לפחות של זמרות - הדור של ג'ולייטה והדור של עדן בן-זקן - שגדלו עליה וניסו ללמוד ממנה או לחקות אותה. היא המלכה-האם שלהן.

[brightcove_iframe video_id='entertainment-music-israeli-music-024' autoplay='1' credit='' desc='' kid='1_wkynvo6h' duration='193']

חדד הייתה זו שחיברה את המוזיקה המזרחית ללטיני של הטלנובלות ולהאוס המועדונים. היא הייתה זו שפנתה לבלקן, ואחר כך חזרה אחורה לשורשים הערביים. היא עוררה - או הגבירה - במהלך השנים לפחות ארבעה-חמישה גלים של השפעות מוזיקליות, שסחפו אחריהם ז'אנר שלם, וברוב המקרים היא הייתה זו שהובילה, כעמוד אש לפני המחנה. מבני דורה היא הראשונה שהפכה לזמרת לאומית, של טקסים ממלכתיים, ששרה לראשי המדינה. היא העמידה קלאסיקות, שנכנסו באמת לספר השירים הישראלי הגדול, כמו "הייתי בגן עדן" ו"כשהלב בוכה".

 

אלא שהמתח הזה, והשילוב הזה, בין זמרת הפופ לבין האמנית, עובד גם לצד השני. בגלל שהיא כוכבת שחוששת לאבד את כתר המלכה, ובגלל שהיא אחת שעושה רק מה שהיא רוצה, חדד, כבר שני עשורים, לא זונחת כמעט אף פעם את הצורך והכוונה לספק לקל את מה שהוא רוצה ואוהב. כבר 17 שנה, מאז אותו "לעשות מה שבא לי", מפצירים בה מבקרי מוזיקה לזנוח את הפופ בצד ולהפוך לזמרת "רצינית", לסוג של ריטה או עפרה חזה. אבל לחדד יש את הדרך שלה, ולפני שהיא חושבת איך למצוא חן בעיני המבקרים, או גלגלצ, או ההיפסטרים בתל-אביב, היא חושבת מה יאהב הקהל הנאמן בשאר הארץ, זה שבסופו של דבר משמן את גלגלי התאגיד המסחרי שלה.

ואם באלבום "20", או בסינגלים שיצאו לפני האלבום "ימים של שמחה" (ומעולם לא רוכזו לאלבום), ובמיוחד באלבום הקודם "שרית חדד", היה נדמה שהיא מחפשת כיוונים, עושה ניסיונות או פשוט הולכת יותר לפי הטעם הפרטי שלה (ושל הנרי), הנה הגיע האלבום החדש "שרה שרה", ובו חדד חוזרת למשבצת כוכבת הפופ שהולכת על בטוח. התחושה העיקרית שעולה מהאזנה לו היא שחדד שואפת ומצליחה לחזור למקום פשוט יותר, לשיר לקהל בגובה העיניים, כמו שעשתה פעם בלהיטים שהפכו את המדינה כמו "אתה תותח" ו"יאללה לך הביתה מוטי". בגיל 38, באלבומה ה-23, "שרה שרה", חודדטוב רוצה לחזור ולהיות שרה מהבלוק בחדרה, פרח השכונות, עם פוסטרים במקום קירות, או כמו שהיום קוראים לזה בשכונה, מלכת השושנים.

כבר 13 שנה, מאז "חגיגה", שהנרי הוא השותף המוזיקלי הבכיר של חדד, חיבור נדיר במשכו בפופ המקומי. גם באלבום הזה הוא מככב, ואם בעבר ידע אלי מזרחי למשוך את חדד מזרחה, כלומר למוזיקה ערבית, כאן הם הולכים קצת יותר מערבה, לפופ. זה מתחיל כבר בשיר הפותח והלהיט הגדול "למה לי", שמתחקה אחרי הסאונד האוורירי האופנתי נוסח מייג'ור לייזר (""Lean On), עם נגיעות אוריינטליות. וגם כאן - כמו באלבום המקביל של אייל גולן - מככב הצמד דולב רם ופן חזות, הדורון והמדלי של השנתיים האחרונות, שכזכור יצרו לעדן בן זקן, המתחרה הגדולה של חדד, את "מלכת השושנים". אפרופו גולן, שהוציא אלבום כפול עם עשרים שירים, החדש של חדד כולל 20 שירים בדיסק אחד, בניסיון לקלוע לכמה יותר טעמים של הקהל, לכמה שיותר מצבי רוח וסיטואציות.

עוד בגזרת הפופ של הנרי נמצאים כאן "היית איתה", שהפיק ג'ורדי (ירדן פלג), האס של סטטיק ובן-אל תבורי, להיט רחבות שמזמין רמיקסים עד אור הבוקר, עם טקסט שמרפרר ל"בין כל הבלגן" שיצר הנרי לאלבום "מיס מיוזיק" בעשור שעבר. פן וחזות יצרו את להיט החופים "בטן גב", שהפיק תמיר צור בסגנון הרגאטון האופנתי. הצמד מנגן כאן באקורדיון עם סטייל ועומרי זליג מוסיף בוזוקי חביב, והכל בחסות התאחדות מפעילי האגדודודו בבריכות בתי המלון. את שיר הנושא, שלכאורה נכתב על חדד ("גואטה מסמס לי שהיום עובדים ברמת גן"), כתב והלחין מאור אדרי, אולי בגלל זה יש בו משהו שמזכיר את " My Name is מאור אדרי" שכתב על עצמו. יעקב למאי אחראי כאן לעיבוד שמניף את השיר למעלה.

עוד הנרי ועוד חיבור בין צליל עכשווי של פופ מערבי לנגיעות של מזרחית, אפשר למצוא ב"לא תודה", טקסט של הבחורה החולמת מהשכונה ("אז ישבנו במכונית וצרחת עליי כמו משוגע...ועוד תהיה לי אהבה של החיים, עוד תחפש אותי ברחובות העיר"). לאותו המקום בדיוק היא מכוונת ב"סרט ערבי" (פן וחזות), כשהיא שרה מגרונה של בחורה שיוצאת עם חברות לבר השכונתי כדי לתפוס בחור וחושבת "גברים זה עם כזה נחש, אותו דבר ואין חדש, עוד לא איבדתי אמונה, עכשיו התור לאהבה". שיר שבקלות אפשר לדמיין את בן זקן שרה. כנ"ל לגבי "ג'ט לג", להיט מסיבות-חתונות אולטימטיבי לקיץ, גם הוא של פן וחזות, שמתגלגל לרגע לטראנס הכי פשטני ("דהירות"). חדד שרה כאן מעין המנון לבליינים ורקדנים שצעירים ממנה בעשור ושניים, השאלה האם הם יקנו את זה.

ב"חיים שלך" (אלירן אביטל ומאיר בנישתי) היא דורשת מהגבר שלה להראות שהוא רציני ולא משחק משחקים ("אתה נתת הבטחה לפגוש ת'משפחה") והתוצאה היא פאן מזרחי קצבי. ברצועה האחרונה "מאוהבת" חדד חוזרת אחורה לפופ המזרחי הקלאסי שהעלה אותה לגדולה לפני שני עשורים. עד כאן הקצביים.

פן וחזות מצטיינים גם בגזרת ה"שקטים", עם השיר השני באלבום "בלי שביקשתי", עם לחן ועיבוד שמזכירים את "כשאת איתו" של גולן. ב"איפה אתה", שיר פרידה של אלירן אביטל, שהולך לכיוון בלדת פופ אייטיזית, מתחיל בפסנתר וממשיך בקולות רקע מיושנים, הקול המדהים של חדד סוף סוף מקבל פוקוס. עוד בלדת פרידה היא "וואיי וואיי" (אורי בן ארי, איתן דרמון), שלמרות שמה היא אולי השיר הכי יפה באלבום. אריאל טוכמן הפיק שיר שמתחיל עם הפסנתר של עדי גולדשטיין, הולך ומתגבר, אבל התופים וכלי המיתר לא מפריעים לרגע לקול של חדד שבוהק כפנינה. "כוכבי" (רביב בן מנחם) הוא שיר תפילה של רווקה שמתפללת לאהבה וזוגיות, שהעיבוד של תמיר צור מזרים לפזמון מזרחי במיד טמפו. כשחדד זועקת "מדוע אלוקיי, על כל תפילותיי, למרות תחנוניי, נותרתי לבדי, ענה לי אלוקיי, מחה את דמעותיי, היכן האיש אשר יהיה כאן לצידי" מתקבל אחד מרגעי השיא של האלבום.

עוד רגע שיא ווקאלי נרשם ב"מדמיינת" (נתנאל ששון), עוד בלדת פרידה, שבה חדד זועקת "בימים בלילות מדמיינת אותך חוזר, ובקור ובשמיכות מחבק ולי אומר, אל תדאגי אני כאן לעולם, מתעוררת לאותה מיטה ריקה". מי שאוהב לשמוע אותה מסלסלת נטו יתמוגג כאן. וזה לא נגמר. ב"שב" מעמיקה חדד לדיכאון הפרידה עם שיר של אבי אוחיון ומתן דרור, שכתבו יחד גם לאלבום של אייל גולן ("יפה לך להיות מאושרת"). כמוהם גם תמר יהלומי ויונתן קלימי, שיצרו לגולן את שיר הנושא לאלבומו, וכתבו גם לחדד, את שיר הגעגוע "מתפללת". והיא מתפללת גם ב"אבא גדול" (אוחיון), ושרה פזמון שכולו אמונה: "אבא אני עדיין חזקה ולא נשברת, אבל תשמור עליי תשמור שלא אפול, אבא אתה יודע שאותך אני אוהבת, הרי נתת לי הכל נתת בלי לשאול, אחרי הכל רק בזכותך אני קיימת, אבא גדול", שיר שהמעריצות שלה יחבקו בחום. ואחרי שפתחה את האלבום עם "למה לי" חדד שרה גם "למה לך" (אביטל ובנישתי) מסוג השירים שלה שנועדו לחזק נשים, עם מילים כמו "ביום שתלכי תתחזק נפשך וליבך ילמד שוב לאהוב".

אחד השירים היפים באלבום הוא "מסיבת שבורים" שכתב והלחין טל שגב ועיבד אורי אבני. חדד מתקרבת כאן קצת לאזורים של דקלה, הן מבחינת הטקסט והן בסגנון ההגשה. ב"היי אחותי", שכולו של הנרי, חדד שרה לחברה טובה: "אולי תגידי מה עובר עלייך, מה טורף את לילותייך? ספרי לי כל מה שיושב לך על הלב / וכל דמעה שעל פנייך, היא תשטוף את מילותייך, בואי תני לי ונחלוק את הכאב". אין במזרחית קלישאה יותר גדולה מלחרוז "לב" ו"כאב", אבל זה לא מעיב על היופי של השיר.

"שרה שרה" הוא אלבום שאמור להשיב לחדד את הכתר ולשמר את כוחה ומעמדה. בינתיים הלהיטים שיצאו ממנו עבדו. בינתיים יחסי הציבור שלו מעולים הודות לסיפור ההיריון. אבל המבחן האמיתי יגיע בהופעות ובתשובה לשאלה כמה ואיזה שירים יישארו ממנו גם בעוד שלוש, חמש ועשר שנים.