הזרקור: האמנים החדשים שאתם חייבים להכיר

בכל יום עוד ועוד זמרים מתחילים משחררים שירים לרדיו ומנסים להגיע לקהל הרחב. לכבוד הדור החדש של המוזיקאים בישראל פתחנו את מדור "הזרקור", לתת להם את החשיפה הראשונה והקריטית. והפעם: ענבל פז מתגברת על הפחדים הכי גדולים שלה, להקת פיקציה עושה מחווה לנושאי המגבעת וטלאור רוצה להחזיר את התפילות לשירים. קבלו את הזמרים החדשים שאתם חייבים להכיר

הזרקור
הזרקור | צילום: ליאור קסון, משה נחומוביץ, יחסי ציבור

ענבל פז - "Storm"

"אני בת 42 ותמיד שרתי בתור ילדה אבל היה לי פחד קהל מאוד גדול אז בעצם משנות העשרים שלי שמתי את התשוקה לשירה ומוזיקה בצד. הלכתי ללמוד ביולוגיה כדי שיהיה לי מקצוע פרקטי אבל אז התאהבתי בעולם של פיתוח קול. זה מתחבר לי עם הביולוגיה כי אני אוהבת להבין את המנגנונים של הדברים יותר טוב. מצאתי אהבה גדולה בללמד אנשים לשיר ולעבור איתם תהליך, אני עושה את זה לא מעט שנים. איבדתי את שני הורי בתקופת זמן קצרה יחסית אז הסתירות האלה מהחיים נתנו לי פרספקטיבה שהחיים קצרים וצריך לעשות מה שאוהבים. הקלטתי אלבום בנאשוויל לפני עשור שנקרא 'My own way' אבל שמתי את זה מאחורי כי פחד הקהל שיתק אותי. הרגשתי כמו עכבר שיוצא מהחור שלו לראות קצת עולם אבל ברגע שמשהו נהיה רציני הוא חזר לחור. לפני כמה שנים שמעתי שיר של שרה ברילס מתוך המחזמר 'מלצרית' ולא הבנתי איך הגעתי למקום שהגעתי אליו בחיים. באותו רגע החלטתי שדי, מספיק להיכנס לחור ולהתחבא ושיש לי הרבה מה להגיד. התחלתי להקליט ונכנסתי לתהליך הזה ומעתה ועד עולם אני לא עוצרת".
ספרי לנו על השיר "Storm".
"הוא נולד לפני שלוש שנים. קראתי ספר שאלאניס מוריסט המליצה עליו, 'A diamonds in my pocket', והתחברתי למסר שלו שהכל נמצא בתוכנו. אנחנו מחפשים בחוץ תשובות והיהלומים נמצאים בתוכנו אם רק נבחר להסתכל. התיישבתי ליד הפסנתר וכתבתי מה שהרגשתי בעקבות הספר. לפני כמה חודשים הקשבתי לשיר שוב ובעקבות הסערה הרגשית שכולנו עברנו בזמן הקורונה וזו תקופה לא פשוטה, הבנתי שזה הזמן הנכון לשחרר אותו. השיר מדבר על הסופות שאנחנו עוברים ועל הקשיים שלנו. בסופו של דבר יש קשת בענן ואפשר להתחיל מחדש ולהתבונן על דברים מכיוונים אחרים ולהפסיק לעצור את עצמנו".

הקשיבו לשיר "Storm" של ענבל פז
[brightcove_iframe video_id='entertainment-music-israeli-part-127-external' autoplay='0' credit='' desc='' poster='' kid='1_wgpgnhxs' duration='275']

מה החלום הכי גדול שלך בקשר לקריירה?
"השאיפה הכי גדולה שלי היא להמשיך לעשות את מה שאני עושה וזה לשיר למחייתי. אני רוצה להופיע יותר ולקשור קשר עקבי וטוב עם הקהל וזה משהו שעוד לא לגמרי עשיתי. גם בתחום פיתוח קול אני רוצה להמשיך ולהתפתח, אני רואה את זה כמשהו מרפא ואני אוהבת את התהליך שהם עוברים ונפתחים לתהליך של ריפוי. יש לי חלום להקים בית ספר של העצמה אישית כשהבסיס הוא מוזיקה, הפקת קול כתיבה והלחנה. שיהיה מקום לאנשים, בעיקר בני נוער, לחזק את הביטחון שלהם, זה משהו שקצת חסר בימים האלה".
מה הקשיים הכי גדולים שנתקלת בהם בתעשייה עד היום?
"אני חושבת שהקושי הכי גדול הוא לזכות בתשומת לב. אני חושבת שזה קשור להתמדה ולהמשיך להוציא שירים כל הזמן. אני כן רואה פירות מההתמדה הזו, לדוגמה מנחם גרניט, שהוא עורך מוזיקלי בכאן 88, לאחרונה התחיל להשמיע דברים שלי ברדיו וזה נורא מחמיא שעורך כל כך מוערך נתקל בשיר שלי ומשמיע אותו לא מעט ברדיו. תמשיכו להתמיד ולהישמע ולהיות איפה שרק אפשר, התמדה היא הסוד".

ענבל פז
ענבל פז | צילום: ליאור קסון

 

להקת פיקציה – מופע מחווה לנושאי המגבעת

"אני אמיר גבריאל ואני הסולן של להקת פיקציה. הרעיון התחיל קצת לפני שנה והוא להקים הרכב שמצבע שירים של נושאי המגבעת. אני מאוד אוהב את הלהקה באופן אישי וידעתי שבשנת 2021 האלבום 'מי רצח את אגנתה פלאסקוג' יחגוג 30 שנה ליציאתו. הלהקה קרויה על שם אחד משירי האלבום. פרסמתי מודעה בפייסבוק שמשכה הרבה נגנים שאוהבים את נושאי המגבעת ולקחתי את הראשונים שפנו אלי. קבענו חזרה והייתי בהלם מאיך שנשמענו, ממש פוקס. המשכנו את החזרות במהלך השנה האחרונה בין סגר לסגר עד שהגענו לסאונד שרצינו. בתאריך 16.11 נערוך הופעה מיוחדת במועדון 'תמונע' בתל אביב. חברי הלהקה הם שלומי קאקון ותומר ליכטש על הגיטרות, אלדד ניר על התופים, תומר קרול על הבס ואני על השירה. אגב, למי שלא יודע, אגנתה פלאסקוג היא הסולנית הבלונדינית של להקת אבבא והיא עדיין בחיים. יש תיאוריה שאומרת שהמהות של השיר באה לציין את המוות של הפופ ותחילתו של עידן חדש של מוזיקה, אבל האירוניה היא שאגנתה ממשיכה לעשות מוזיקה ונושאי המגבעת מזמן כבר לא קיימים".
ספר לנו על ההופעה המיוחדת שלכם.
"אנחנו הולכים לחגוג את ציון 30 שנה להוצאת האלבום, כשבהופעה יהיו כל שירי האלבום בלי יוצא מהכלל. חלק משירי האלבום אפילו לא בוצעו בהופעות על ידי נושאי המגבעת. אנחנו נעשה גם קצת הפתעות, שירים ישנים יותר של נושאי המגבעת. יש באלבום שיר שמתחבא, הוא נקרא 'זבובים', שהוא שיר מקסים ומאוד מיוחד עם לחן גאוני. זה שיר שמאוד כיף לנו להגן אותו ביחד".

הקשיבו לשיר מחווה של להקת פיקציה לנושאי המגבעת
[brightcove_iframe video_id='entertainment-music-israeli-part-107-external' autoplay='0' credit='' desc='' poster='' kid='1_gxcwuo0c' duration='224']

כל העבודה הקשה הזו בשביל הופעה אחת בלבד?
"בעקבות כל הגיבוש שלנו כהרכב ושטוב לכולנו עם איך שאנחנו נשמעים, יש לנו רצון לצאת עם חומרים מקוריים. זה משהו שאנחנו נעים לכיוון שלו, אבל נתחיל לשים על זה גז כשנסיים עם השלב הראשון וזה ההתעסקות עם נושאי המגבעת. גם לחומרים הבאים שיצאו יש קו מקשר והיא האהבה לנושאי המגבעת וזה מן הסתם ישפיע על הסאונד שלנו".
מה הקושי הכי גדול בלהרים את ערב המחווה הזה?
"אנחנו כל הזמן מתחבטים עם עצמנו אם לשחק טיפה עם העיבודים של השירים או להיות מאה אחוז נאמנים למקור. אנחנו נוטים להיות נאמנים למקור בגלל שאנחנו מתייחסים ביראת קודש לשירים, אבל תמיד יש משהו שצף ועולה בחזרות, אם להוסיף משהו בקטנה. הדבר השני שחשוב זה להגיע לאותו קהל שאנחנו יודעים שנמצא שם ורוצה לבוא להופעה. אני רואה את ההתעניינות ואני יודע שיש קהל שרוצה למחכה להופעה הזו".

פיקציה
פיקציה | צילום: עידן אסלן

 

טלאור - "רפאפאם"

"אני בן 22 והתחלתי את דרכי בתעשייה בזכות אחי הגדול, ניסים עורקבי, שהוא זמר ויוצר בעצמו. התחלנו לנגן ביחד בבית ומשם התחלתי להופיע בכל מיני מקומות בארץ עם האחים שלי והלהקה המשפחתית שנקראת העורקביז. אני מופיע עם האחים שלי כבר שלוש שנים עם הופעת קודש ותהילים. ההופעה מביאה לחנים מקוריים שלנו לטקסטים יהודיים, אנחנו רוצים לנסות ולהחזיר את התפילה למקום של המוזיקה. למדתי ברימון ועם מורים פרטיים מוזיקה ויש לי כמות מסיבית של שירים שהגיע הזמן לשחרר אותם לעולם".
ספר לנו על השיר "רפאפאם".
"כשנכנסתי לתעשייה של המוזיקה הרגשתי כל הזמן שאני צריך לרצות את כל העולם ובשלב מסוים איבדתי את ההנאה מזה. התחלתי ללמוד תורה וישבתי וקראתי את הטקסט של רבי נחמן שכתב 'אם תשאלו אותי מתי אני רוקד, אגיד כשאני יושב במקומי וכולם סביבי, בלי שאף אחד יבחין יש בי ריקוד נפלא שאף אחד לא ראה כמותו'. אני מרגיש שהשיר הזה בא לתת מענה שאתה לא צריך את האישור של אף אחד. המציאות החיצונית נובעת מדברים פנימיים. את תכבד את עצמך יכבדו אותך, אם אתה רוקד בפנים, ירקדו סביבך. בלי ששמים לב יש מהלכים פנימיים שקורים שיכולים להיות מאוד נפלאים. השיר הופק עם בנצי גפני ורמי קליינשטיין ייעץ לנו. בנצי מפיק גם את רמי ומנגן איתו. יום אחד הוא שלח לרמי את השיר ורמי ישב עליו כמה שעות וערך את המבנה שלו מחדש ושלח לנו חזרה, וזה מה שאתם שומעים היום".

הקשיבו לשיר "רפאפאם" של טלאור
[brightcove_iframe video_id='entertainment-music-israeli-part-126-external' autoplay='0' credit='' desc='' poster='' kid='1_9qs8x4lu' duration='185']

מה החלום הכי גדול שלך בקשר לקריירה?
"החלום הכי גדול שלי שיהיו הרבה אנשים שהמוזיקה שלי נותנת להם כוח, שישאבו אנרגיה, שמחה, אמונה ותקווה לחיים. אם נדבר במונחים גשמיים אז שיהיו לי הרבה הופעות עם קהל. הייתי רוצה להפיץ את המוזיקה שלי לכל עם ישראל, לכל הפחות. חברה של אמא שלי השמיעה את השיר הקודם שלי לבחורה שחוותה קשיים נפשיים ומצבים לא נעימים בבית. הנערה שקלה להתאבד או איימה על עצמה והיא אמרה שאחרי שהיא שמעה את השיר הוא הפיח בה תקווה. זה עושה לי טוב כשאני שומע על זה, בשביל זה אני חי".
מה הקשיים הכי גדולים שנתקלת בהם בתעשייה עד היום?
"הקושי הכי גדול הוא שיש כמות לא נורמאלית של זמרים שמוציאים שירים והיכולת להתבלט מעליהם וליצור משהו שתופס את האוזן זה האתגר הכי גדול וקשה. צריך לנסות להביא משהו חדש בתוך כל הטירוף של הדברים החדשים שכבר ככה שמענו הכל. צריך להצליח לייצר צבע מיוחד וחדש, זה העניין. משהו שיתפוס את הלב, את האוזן ואת המאזין. עד עכשיו זה עובד, משמיעים אותי ברדיו ואני מקווה לטוב".

טלאור
טלאור | צילום: משה נחומוביץ