ההופעה של טונה ורביד היא היסטוריה שנרקמה אל מול עינינו. זה אירוע שייכנס לפנתאון

אני עומד בקצה הדשא של האמפי בלייב פארק שבראשון לציון, רחוק מהבמה. לצידי כ-15,000 איש שהם רק שישית מאלו שקנו כרטיסים לסדרת המופעים שהפכה לסולד-אאוט מהרגע שנפתחה המכירה. נאמר כבר הכול על כמות הכרטיסים המטורפת שטונה ורביד פלוטניק מכרו בשעות בודדות, ועדיין - לעמוד פה ולראות את הכמות העצומה של האנשים, מפוצץ את הראש

האור שמעל הקהל נכבה, אלו שעל הבמה נדלקים. טונה ורביד עולים לבמה בפעם האחרונה בסבב הנוכחי - והקהל בטירוף. הם מחייכים (ואיך אפשר אחרת?), עושים אחד לשני מבט של, "קלוט כמה אנשים יש כאן" ופותחים בביצוע לשיר "בור ועם הארץ". זהו שיר של רביד, אלא שמי ששר אותו הפעם הוא דווקא טונה. "תרשו לנו לעשות היסטוריה", הוא אומר, "ברשתוכם, כן?". הקהל צורח ולי עולות דמעות. ראבק, אני שומע עכשיו את הגרסה מההופעה בזמן שאני כותב והדמעות עולות שוב.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• גלגלצ חגגו 30 וכל זמרי ישראל באו לברך. טוב, כמעט כולם
• אבודים ברעש: מיכאל בן דוד מוציא מיני אלבום בכורה
• יש לו גריינדר: עדי ביטי פותחת את חודש הגאווה עם שיר חדש

אני מתרגש, ממש ממש מתרגש. קשה לי להסביר למה. אולי זה כי אני ארלי-אדפטור של רביד: אהבתי את "גוף של קינג קונג ופרצוף של גודזילה", שיר מהאלבום הראשון שלו אותו הוא הגדיר אמש כ"אלבום גרוע" (זהו אכן לא אלבום אדיר אבל אחלה בשביל ראפר בתחילת דרכו). מה גם, שאת האלבום "בור ועם הארץ" שמעתי עוד הרבה לפני שגלגלצ גילו את "קפה וסיגריה" ופתחו לו את הדלת ללבבות של הישראלים.

כמי שהיה שם עוד מתחילת הדרך, אני מתרגש לראות את הבחור שהופיע מול אולמות כמעט ריקים מפוצץ - ובצדק - את האמפי בראשון. לצידו טונה - שעבר דרך חתחתים גם הוא עד שהגיע אלבום המופת שלו והכניס גם אותו לפלייליסט של כולנו. והנה הם פה, וזה היפ הופ. הם ממלאים כל כך הרבה אנשים ונראה שכמעט כולם הגיעו לכאן בשביל להעניק לשניים האלה אהבה. הם עבדו בפרך ועכשיו הם והקהל חוגגים את ההצלחה.

אני חושב שהדמעות שלי מגיעות כי אני מתחבר. טונה ורביד הם אמנים נגישים, נאמר. הם צמחו מלמטה אבל לא סיגלו להם מניירות בדרך לפסגה. הם שרים מהלב, הם שרים להקהל - והוא מרגיש ושר איתם. גם אני, כמו כל הקהל, מרגיש ש"הגעתי עד לכאן ואל תשאלו איך, לא עומד בצד ועובד בפרך". כל אחד מהאנשים פה באמפי עבר מסע בחיים והוא כאן כדי לחגוג את ההצלחה שלו עצמו. כשהקהל שר עם טונה ורביד הוא בעצם שר את עצמו. כשהבחור שעומד לידי ושר מכל הלב את "לקחתי אחריות על השגיאות" מהשיר "י"א 2" של טונה, אני יודע שהוא בעצם אומר את זה לעצמו ושמח שמישהו מבין אותו.

עוד כשנפתחה מכירת הכרטיסים לסבב המופעים עלתה השאלה כמה הם מרוויחים מהעניין. המוח היהודי שלי לא יכל שלא לחשוב על זה גם כן, אבל אז נזכרתי שעשרות אנשים ובעלי מקצוע עבדו חודשים על מנת להכין את ההופעה המדהימה הזו - ומגיע להם כל שקל מהמיליונים שעשו. איך אומר טונה בשיר שלו? "הכול זה בצוות". וואי, איזה צוות אדיר יש להם: החל מהנגנים של כל אחד מהם שעלו יחד על הבמה וניגנו בהרמוניה מושלמת (בהם בלט ישי סוויסה המפיק המופלא על הקלידים); דרך אנשי התאורה והסאונד שהיוו חלק בלתי נפרד מההופעה; ועד לבמאי שאחראי למסכי הענק. אפילו הם מספרים סיפור משלהם: כשטונה שר הם התמקדו ברביד, וכשהשני שר הם התמקדו בראשון. כך זכינו לראות איך כל אחד מהם מרגיש כשהשני שר את מילותיו שלו. כך ראינו בעיניים שלהם את החברות העמוקה.

בכלל, לאורך הערב כולו טונה שר שירים של רביד ורביד שר שירים של טונה, מה שגרם לי לתהות האם מי מהמעריצים התבאס. קשה לי להאמין. כל אחד מהם שר את השירים של השני בהמון כוונה ובעיקר באהבה גדולה. ניכר שהם שמחים האחד בשביל השני ומאושרים שהם במקום שאליו הגיעו יחד. טונה ורביד מפגינים אהבה לקהל, כשבין שיר לשיר צועקים "מי שמח להיות הלילה? איזה כיף לחיות!".

הם צודקים. כיף לחיות. השניים האלה באמת עושים היסטוריה וזו הופעה שתיכנס לפנתאון. כן, כמו ההופעה המשותפת של שלום חנוך ואריק איינשטיין; כמו משינה במופע הפרידה; כמו כוורת בפארק. אם ההופעה הייתה מתקיימת לפני כמה שנים, היא ודאי הייתה יוצאת בהמשך כדיסק כפול, כ-DVD וביום העצמאות שלאחר מכן היא הייתה גם משודרת באחד הערוצים. אבל אנחנו ב-2023. השירים עלו ליוטיוב ולספוטיפיי כבר ביום למחרת ההופעה הראשונה ואני שומע ודומע. אמן שהם עשו מיליונים מזה. איך אפשר לשים תג מחיר על משהו שגורם לך להרגיש שכל כך כיף לחיות?