"אמא שלי עדיין מחכה שתהיה לי עבודה אמיתית". חמש תחנות בזמן עם מוקי

הנסיעה הראשונה לג'מייקה

"בשנת 1997 עשיתי טיול אחרי צבא לג'מייקה עם חבר טוב. הייתי בן 22 וזה היה אחרי האלבום הראשון של שב"ק ס ואחרי שהקלטנו חצי מהאלבום השני, 'בעטיפה של ממתק'. לא ידעתי הרבה על ג'מייקה חוץ מוויד ובוב מארלי אבל שנה לפני זה עבדתי בחנות דיסקים בשם 'סופר זאוס' בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב, בה גם הכרתי את אישתי שעבדה בה. אני זוכר שהגיע לחנות דיסק של זמר בשם בוג'ו בנטון שנקרא 'Til Shiloh' והוא העיף לי את המוח, זה לא היה דומה לשום דבר שהכרתי. הדיסק הזה בעצם הציג בפני את הרגאיי החדש ולגלות את זה היה מדהים בעיניי. בזכות האלבום הזה החלטתי לנסוע לג'מייקה. ידעתי שיש שם ראסטות ומוזיקה אבל לא היה לי מושג לאן אני הולך. נסענו בלי לעשות תחקיר".

עוד במדור המוזיקה:

יום הזיכרון לחללי צה"ל: להקת שלוה הקליטה שיר למילים של מרים פרץ

חדשות האירוויזיון: כל מה שצריך לדעת לקראת התחרות בשבוע הבא

טריוויה: 30 שנה לקריירה של דנה אינטרנשיונל

"חרשנו את האי כמה חודשים וזה שינה את התפיסה המוזיקלית שלי, לקח אותה לשלב הבא. המחשבה הראשונה שלי כשהגעתי לג'מייקה היתה שאני פורש מהמקצוע שלי כי כל מוכר בחנות הוא ראפר מדהים או זמר מעולה. המוזיקה שם היא חלק מהחיים ברמה שאנחנו לא יכולים להבין אותה, זה זורם אצלם בדם. בכל בית ובכל פינת רחוב תמיד יהיה רמקול שנותן בראש עם מוזיקה מעולה. גיליתי שם את ההופעות החיות שלהם, זמרים שעולים לבמה כאילו החיים שלהם תלויים בזה וגם ראיתי מה קורה כשהקהל לא אוהב את האומן ומוריד אותו מהבמה עם צעקות ושריקות. המוזיקה שם היא פשוט חלק מהנפש של כולם באי, זה העיף אותי.
"חזרתי לארץ אחרי כמה חודשים עם ערימות של דיסקים וקלטות ולא יכולתי לשמוע שום דבר אחר במשך תקופה ארוכה. תוך חודש וחצי כל החברים בשב"ק ס שמעו רק רגאיי ונכנסנו לעולם הזה. שנה אחרי זה כל הלהקה כבר נסעה ביחד לג'מייקה להשליט ולנגן שם. פילוני (דני קרק, הגיטריסט של שב"ק ס והמפיק המוזיקלי יחד עם מוקי באלבומיו הראשונים – ג.י) עבר לגור שם ואפילו הקלטנו שם חצי מהאלבום השני שלי".

"שמע ישראל" – אלבום הסולו הראשון

"עברו בדיוק 20 שנה מאז שהוא יצא וזה הלם! השיר הראשון שנכתב אליו היה 'החיים' שכתבתי עם פילוני לשב"ק ס. הלהקה התפרקה אחרי האלבום 'כנען 2000' אבל לפני הפירוק התחלנו לעבוד על שירים חדשים. אולי נכתב עוד שיר או שניים לפני הפירוק, אני לא זוכר, אבל היתה התגלגלות טבעית להמשך העבודה בינו ובין פילוני ופתאום היו שירים. למרות שהיינו אחרי ארבעה אלבומים של שב"ק ס, הפרויקט הזה היה שונה. אחד האנשים הראשונים שהלכתי לשאול מה הם חושבים על השירים היה זאב נחמה מאתניקס. הוא ותמיר קליסקי היו הראשונים מהתעשייה שהתקשרו אחרי שהוצאנו את האלבום הראשון ואמרו שהוא פצצה ושהם ממש אוהבים אותו. זאב ואני נשארנו בקשר חברי, ממנו למדתי מה זו חריצות באולפן. זה בן אדם שכל יום הולך לאולפן ומקליט שירים חדשים, זה מדהים. הלכתי אליו עם החומרים החדשים ואחרי שהוא שמע את 'ילדה סוכר' הוא אמר 'טוב, תביא עוד עשר כאלה ויהיה בסדר'.
"כשרוב האלבום היה מוכן הלכנו לחברת תקליטים וסמנכ"ל התוכן אמר לנו 'זה נחמד אבל אין לי מה לעשות עם זה'. בעיניי אלה הדברים שבונים אותך כי אתה ניזון מהרצון להוכיח אחרת, בין היתר. התקופה שאחרי שב"ק ס היתה לא פשוטה. חזרתי לגור בבית של ההורים שלי לשנה, פתאום לא היה לי כלום והתחלתי מאפס. הלהקה היתה המשפחה שלי וכשזה נפסק הרגשתי שאני מאבדת את האדמה שהלכתי עליה. כשגרתי עם ההורים הלכתי ללמוד ספרות והיסטוריה באוניברסיטת תל אביב אבל לא סיימתי את התואר. לימודי הספרות היו טראומתיים בשבילי, היה מדכא לראות את הגישה האקדמית לספרות אבל בלימודי היסטוריה ממש נהניתי".
הלכת ללמוד כי חשבת לפרוש מהמקצוע?
"לא, עשיתי את זה בשביל אמא שלי, זאת האמת. ואז האלבום יצא והצליח מאוד. זכיתי בתארים זמר השנה, שיר השנה ואלבום השנה אבל מכל זה אני זוכר את הימים שפילוני ואני ישבנו באולפן הביתי הקטן שלו בכפר הנגיד. הלכנו על משהו בלי הגב של אף אחד וזה הצליח. זה היה הניצחון שלנו מול העולם".
איך אמא שלך הגיבה להצלחה של האלבום?
"אמא שלי עדיין מחכה שתהיה לי עבודה אמיתית, זה ציטוט שלה".

המחזמר "הלהקה"

"בשנת 2006 שיחקתי במחזמר 'הלהקה' בהבימה על פי הסרט של אבי נשר. המקום הזה היה בשבילי חוויה וזכות גדולה אבל גם בית ספר אמיתי בכל מה שקשור בתפיסת העבודה שלי ובית ספר ברמה המוזיקלית. זו היתה הפעם הראשונה ששרתי בקולות, פעם ראשונה ששרתי סגנון מוזיקה שמעולם לא חשבתי שאשיר, הכי רחוק ממני. גיליתי על עצמי כמה דברים במהלך העבודה עליו – שאני אוהב לעשות דברים שלא חשבתי שאעשה, דברים שמאתגרים אותי, שאני אוהב לעשות דברים שלא מצפים ממני לעשות. שרתי את 'אילו ציפורים', זה היה מהפך מחשבתי בכלל לשיר את השיר הזה. אני זוכר שישבתי עם רמי קלינשטיין בחזרה הראשונה, הוא עשה את העיבודים המוזיקליים לפרויקט, והוא הסביר לי איך לשיר בקולות, איפה להרגיע ואיפה לתת יותר, דברים קטנים כאלה. כשהתחלנו את החזרות התחלתי להבין את ההערות והבנתי שזו העשרה מדהימה למוזיקאי, אני כל הזמן לומד ומתפתח.
"פגשתי המון אנשים ממש מיוחדים שם כמו אדיר מילר ומאז אנחנו חברים טובים. אני זוכר שנסענו יום אחד להצגה באשקלון ובאותו הבוקר הקלטתי את 'לא רוצה להתבגר' עם הרכב שנקרא יוסלס איי.די. השמעתי את הסקיצה לאדיר והוא אמר 'תגיד, אולי תביא לי את השיר לסדרה שאני כותב?'. באותה תקופה הוא כתב את 'רמזור' והסכמתי. אדיר הוא בן אדם יסודי והוא בדק עלינו את כל הבדיחות של הסדרה מאחורי הקלעים. יש פרקים שלמים של 'רמזור' שאם אראה אותם אכיר כל בדיחה. זה אחד הדברים המקסימים שיצאו מההשתתפות ב'הלהקה'. היינו קאסט של מוזיקאים שאוהבים ומבינים במה כמו קרן פלס, שירי מימון, אסתר רדא ואמיר פיי גוטמן ז"ל.
"אני זכור שהיתה הצגה אחת ביום שבו היתה הברית של הבן הבכור שלי ומרוב פאניקה ולחץ שתיתי ויסקי כמו משוגע. השתכרתי לגמרי ושעה אחרי זה הייתי צריך להגיע להבימה להצגה ואני לא עומד על הרגליים. חבר שלי הקפיץ אותי לתיאטרון ברכב ואני כל הדרך מקיא את נשמתי מהחלון. אני לא יודע איך, אבל הגעתי לתיאטרון, ההופעה קרתה ועמדתי בזה. שיעור חשוב בחיים שאפשר לנצח את הכל".

גילוי הסופר האהוב עליו

"יש סופר בריטי שאני אוהב מאוד ובארץ כמעט ולא מכירים אותו. קוראים לו P.G. Wodehouse והוא פרסם יותר ממאה ספרים מתחילת המאה הקודמת. הוא אחד מעמודי התווך של ההומור הבריטי כפי שאנחנו מכירים אותו היום. תמיד אהבתי הומור בריטי אבל כשגיליתי אותו פתאום הכל התחבר. הוא מצליח ליצור עולם שלם בכמה משפטים ולקרוע את הקורא מצחוק, זו אומנות שברמת הדיוק אני לא מכיר כמוה. בשנת 2008 קיבלתי מאישתי במתנה את אחד הספרים שלו שתורגמו לעברית, 'משהו רענן', והבנתי שזו פסגת ההומור הכי גדולה. מאז קראתי עוד עשרות ספרים שלו באנגלית מפני שיצאו רק שלושה ספרים שלו בתרגום לעברית. בבריטניה יצרו סרטים וסדרות המבוססים על הספרים שלו.
"הכתיבה שלו עושה אותי שמח ומאושר. בשלב מסוים, כנראה מאז שהפכתי לאבא, אין לי כוח, ענין או רצון בספרים עם סוף עצוב. אהבתי לקרוא את זה בעבר כי הרגשתי שהעומק נמצא שם אבל זה לא נכון. בעיניי, לכתוב קומדיה גאונית קשה יותר מלכתוב דרמה משמעותית. אם אני רוצה סוף עצוב אני אסתכל מהחלון החוצה. אולי זה שטחי בעיניי אחרים אבל זו התכלית שלנו, להגיע למקומות האלה ולא לדשדש בעצבות. קומיקאים גדולים הופכים לשחקנים דרמטיים מצוינים אבל להיפך זה כמעט לא יכול לקרות. שחקן דרמטי מעולה בדרך כלל לא יהיה קומיקאי מי יודע מה. הקומדיה משמעותית בעיניי יותר מהדרמה והסופר הזה, וודהאוס, הוא הסמן הימני של זה. אני רוצה לתרגם את אחד הספרים שלו. האמת שהתחלתי לתרגם את הספר 'Joy In The Morning' שהוא פרסם בשנת 1946 ואני כמעט באמצע".

"יום חדש"

"השיר הזה נכתב בתקופת הקורונה, הוא התחיל מלדבר על הטירוף הזה אבל משם הוא עף לכל מיני מקומות אחרים כי בכתיבה שלי שיר הוא אף פעם לא על נושא אחד מובהק ומבודד. בעיניי זו תפיסה הוליסטית, שהכל מחובר ביחד. אני כותב על תפיסת העולם והלך רוח, לא על חוויה ספציפית. מי שהפיק את השיר ושר בו קטע זה שקל, אייל דוידי, הוא ראפר ומפיק צעיר. שמעתי דברים שהוא עשה והרגשתי שהתפיסה שלו לדבר ההפקה שונה ממה שאני שומע בהיפ הופ המקומי. אהבתי מאוד את הצבע של הדברים שהוא עושה. הוא שונה, יש לו אישיות מעניינת בכל מה שהוא עושה, הוא בולט עבורי. התקשרתי אליו לשאול אם בא לו לעשות משהו ביחד והוא שמח. הגעתי אליו לדרום תל אביב ועבדנו על השיר ביחד. היה קטע שירה שהקלטנו וביקשתי ממנו לשיר ואני אקליט את השירה שלי עליו אבל כשהוא שר את הקטע היה ברור שזה צריך להיות חלק מהשיר והשארנו את זה. זה לא היה מתוכנן אבל אני ממש אוהב את זה ככה.
"האלבום שאני עובד עליו כרגע הוא אחד הדברים המיוחדים שעשיתי. עד עכשיו נכנסתי לאולפן עם מפיק אחד לכל השירים באלבום, עבדנו בבועה שלנו ופה אני עובד עם קבוצה אחרת של אנשים על כל שיר. אני כל הזמן מחפש להתחדש ולעשות משהו שלא עשיתי קודם או מדליק אותי ולעבוד עם אנשים שונים על אותו אלבום זה דבר חדש עבורי והרגיש לי נכון בתקופה הזו. זה מה שאני צריך בתור אומן כרגע. זה הסינגל השלישי מתוך האלבום שייצא בקרוב, ממנו יצאו לרדיו השירים 'עניבות' ו-'עולם אלקטרוני'".