בא לרגש: הראל מויאל חוזר אל הבמה בערב נוגע ללב

הראל מויאל, השיק אתמול אוסף ואלבום חדש בהופעה חגיגית בזאפה הרצליה, ובכך ציין את שובו לזירה המוזיקלית עם סינגל חדש. מקומות הישיבה סביב שולחנות נמלאו עד אפס מקום בקהל של משפחות, זוגות מכל הגילאים, וגם בכמה מעריצות ומעריצי מויאל מושבעים, בני דור ניצנים כמובן. מקום לא גדול, אבל סולד אאוט, בכל זאת.

עוד ברשת תרבות ובידור:

דרמות בהישרדות: מי גרם לנתי לבכות?

למה לא כדאי לצפות בפרק של משחקי הכס שהודלף?

בחנו את עצמכם: איזה ג'יימס בונד אתם?

כבת גילם של בני דור ניצנים, עלי להודות שלא ממש עקבתי אחר פועלו של מויאל, וכאחת האדם, אני מכירה בעיקר להיטים. למקום הגעתי לאחר מחקר בסיסי לשם התמצאות, מוכנה ומזומנה לראות את הכוכב הנולד השני בפעולה.

ואז הוא עלה, בטי שירט לבן ומקטורן, כמו חתן האירוע, ובעצם, זה בדיוק מה שהוא היה. לאחר ביצוע מרשים של הסינגל החדש, "כל מה שביקשתי" (שגרר צעקת "מלך! נסיך!" מכיוון הקהל), מויאל שיתף אותנו ברחשי ליבו. "אתם לא מבינים איך התרגשתי, אני כבר שבוע בלי קול", סיפר לנו בצרידות. מכאן החל מוטיב של תקשורת בלתי פוסקת עם הקהל לאורך המופע כולו, שכללה שיתוף בנסיבות כתיבת השירים (את "אינדיה" הוא כתב לגיסים שחזרו מהודו, מסתבר), הקדשות מיוחדות (לזוג מאורס, חוגגי יום הולדת, ולכותבי השיר "פריז").

המופע כולו נע בין הישן והמוכר לפנינים שהן נחלתם של המעריצים בלבד, בין הבלדות הרומנטיות המרגשות המזוהות עם מויאל, לשירים קצביים יותר. "כל מה שביקשתי" המרגש התחלף ב"סמי" שעורר את האווירה ואחריו "לבדי", מהאלבום השני והמצליח. בתמורה, מויאל קיבל אהבה מהקהל, עד כמה שאפשר לקבל מקהל ישוב שרק סיים לאכול.

אחד השיאים בערב הזה היה ללא ספק "באה אלי", האהוב מתוך האלבום השני. מויאל הפגין יכולות ווקאליות יוצאות מן הכלל והוכיח שלא יעזור כלום – כוחו הגדול בבלדות, אבחנה שזכתה לאישור הקהל ששר איתו את המילים. מויאל עבר ל"אחד שתאהבי", המוכר פחות, וניגן אותו עם גיטרה ומפוחית ברגע דילני מקסים.

"סימנים" הלהיטי זכה שוב לתשומת לב הקהל, וממנו גלש מויאל למחווה קטנה למאיר בנאי ז"ל, מאבותיו המוזיקליים, עם "אהבה קצרה". הוא המשיך עם "הם לא מכירים אותך" הקצבי, "פריז", "שטח אש" ו"אינדיה" היפה. עוד שיא נרשם, בבלדה נוספת כמובן, "ואז תבואי", שהוקדש, איך לא, לזוג מאורס בקהל.

לאחר ששר את "מתחיל מחדש" עבר מויאל למחווה נוספת למאסטרית המנוחה, אהובה עוזרי, עם "צלצולי פעמונים" שהלם פחות את קולו, הגם שהסלסולים אינם זרים לו. לאחר "בא למסיבה" המקפיץ כשמו, ו"שבת בחלון", ביצע מויאל את "לה לה", ממנו גלש פעם נוספת לשיר אחר, הפעם "בתוך נייר עיתון" של טיפקס.

לקראת הסוף הגיע, כמובן, השיר שציפינו לו יותר מכל – "אמצע הלילה בכפר", שאמור היה להיות מרשים בהרבה, אלא שבבחירה תמוהה כלשהי, מויאל עבר ממנו ישירות ל"אנחנו מאמינים בני מאמינים" כבמחרוזת, שגזל מהלהיט האלמותי את הספוט שלו, ויצר דיסוננס ביחס אליו. הקהל, כצפוי, קם על רגליו ועל כסאותיו והצטרף לשירת האמונה של מויאל, שעבר לשיר את "את", ירד מהבמה והקיף את המקום בין הצופים הנלהבים.

חלקה האחרון של ההופעה נחתם ב"אהיה לך אושר", המרגש, שהוקדש למעריצה צעירה עם שיתוק מוחין שהועלתה לבמה לסיום נוגע. לאחריה, מויאל הצרוד שיתף פעם נוספת את הקהל שהיו רגעים במהלך ההופעה בהם כמעט וויתר: "היה לי קשה אבל היה לי כיף", הוא אמר והודה מכל הלב.

וטוב שהוא לא וויתר, כי זה באמת היה מכל הלב: ההתרגשות שלו, הכריזמה, ההופעה הגדושה. מויאל נתן את כל כולו, אבל לפעמים התפספס לו בין כל הקאברים, המחוות, המעברים בין השירים והבלאגן, אולי מהתרגשות. זה חבל במיוחד, שכן ברגעיו הטובים מויאל הוא פרפורמר כריזמטי, זמר נשמה רומנטיקן ורגיש שעדיין נשמע נפלא כמו שילוב מנצח בין מאיר בנאי לשלומי שבת. ראינו את הצד הזה שלו אתמול בערב, ורצוי היה שנראה עוד ממנו, כי הוא עובד.