הזרקור: האמנים החדשים שאתם חייבים להכיר

בכל יום עוד ועוד זמרים מתחילים משחררים שירים לרדיו ומנסים להגיע לקהל הרחב. לכבוד הדור החדש של המוזיקאים בישראל פתחנו את מדור "הזרקור", לתת להם את החשיפה הראשונה והקריטית. והפעם: להקת ונטה, מאי מלר ושני טוריאל ינסו לזכות בליבכם ואוזנכם

הזרקור

להקת ונטה – "אין בך שקט"

"אני רועי סודאי, בן 37, ואני הסולן של להקת ונטה. גדלתי רק על מוזיקה ישראלית והדבר שהכי חשוב לי בשיר זה הסיפור. גם כשקניתי אלבומים בתור ילד רצתי דבר ראשון לחוברת, עוד לפני ששמעתי את השירים. הלהקה קיימת עשור, אבל הגלגול הנוכחי שלה בן שלוש. לפני שנתיים נכנסו לאולפן ההקלטות עם יהוא ירון, המפיק המוזיקלי האדיר, ושחררנו אלבום שמייצג יותר מעשור של כתיבה. האלבום דיבר על הרווק התל אביבי בן ה-30 ואיך שכולם סביבו מתחתנים. זה היה סוג של הגשמת חלום. האלבום יצא ממש לפני הקורונה ואז נעצר הכל".
ספר לנו על השיר "אין בך שקט".
"לפני שנה הלכתי לסדנת הכתיבה של יהלי סובול, שם הכרתי את יהל דורון. סיפרתי לו שאנחנו עובדים על אלבום שני ושמתחשק לי לעבוד עם מישהו חדש. כשהתחלנו לעבוד על השיר הבנתי שהוא לא שלם וחסרים בו גם קול נשי וגם טקסט מנקודת המבט של האישה, כי השיר היה חד צדדי. כתבתי עוד שני בתים עבור זמרת ודי מהר השם של רז שמואלי עלה. אני מאוד אוהב אותה במה שהיא עשתה. היה חיבור נפלא והשיר לפניכם".

האזינו לשיר "איך בך שקט" של להקת ונטה ורז שמואלי
[brightcove_iframe video_id='entertainment-music-israeli-part-57-external' autoplay='0' credit='' desc='' poster='' kid='1_cwml57u3' duration='204'']

את מי סגנון המוזיקה שלכם יזכיר לנו?
"השורשים שלנו זה רוק ישראלי של שנות התשעים סטייל איפה הילד ומוניקה סקס, אלה העולמות שגדלתי עליהם. היום אני מקשיב להרבה דברים שנמצאים במיינסטרים הישראלי כמו עידן עמדי, גיא ויהל ויובל דיין. אני חושב שהמוזיקה שלנו מנסה לגשר בין המוזיקה של שנות התשעים למוזיקה של היום".
מה החלום הכי גדול שלכם בקשר לקריירה?
"אני חושב שהחלום הגדול הוא שאנשים יתרגשו מהשירים שלנו. נחמד לשמוע מישהו מזמזם את השיר. חלק מהשירים שלנו קצת כבדים, בטח מבחינת טקסטואלית. 'אין בך שקט' ממש לא פשוט מבחינת הטקסט, ההיפך משיר שמח וכפיים. אלה השירים שנוגעים בי. מבחינתי, כשאני במצב רוח רע, אין דבר שעושה לי את זה יותר מאשר לשמוע שיר מרגש ולהתחבר אליו. הפנטזיה שלנו כלהקה זה שאנשים יגידו לנו שהם התרגשו מהשירים שלנו".
מה הקשיים הכי גדולים שנתקלתם בהם בתעשייה עד היום?
"אני צופה בהרבה תוכניות ריאליטי מוזיקליות וזה לא יאמן כמה מוזיקאים מוכשרים יש במדינה. הקושי הכי גדול הוא לבלוט בתוך הדבר הזה. מה שעוזר להתמודד עם זה הוא תיאום ציפיות. אני לא מצפה שהשיר ייכנס לפלייליסט של גלגל"צ. אם זה יקרה אני אשמח מאוד אבל זה לא העניין. אני חושב שהרבה פעמים מוזיקאים באים עם הרבה ציפיות להפוך לכוכבים ואנחנו לא מחפשים את זה. הכוכבנות לא מעניינת אותנו, אנחנו רק רוצים שהמוזיקה שלנו תגיע לאנשים תיגע בהם".

ונטה
ונטה | צילום: אלאן זיילר

מאי מלר – "עוד נראה את השמש"

"אני בת 28 וגדלתי בהרצליה. שירתי בלהקה צבאית, להקת חיל חינוך. כשהשתחררתי התלבטתי אם להיכנס לתחום של מוזיקה או משחק וגם לא ידעתי אם לעשות את זה בארץ או בחו"ל. הלכתי לאודישנים לבית הספר למשחק של סמינר הקיבוצים ולמדתי שם שלוש שנים. בהפקת הסיום הגיעו אנשים מתיאטרון 'הבימה' לראות אותנו ומיד לקחו אותי. עברו ארבע שנים ואני עדיין ב'הבימה'. שיחקתי ב'אביב מתעורר', 'עושה כרצונו', 'מיקה שלי' ועכשיו קיבלתי  תפקיד ראשי במחזמר 'מצדה 1942'. המחזמר מדבר על תקופת השואה והוא נפלא בעיניי. בדיוק עכשיו אני נכנסת לחזרות ל'עוד חוזר הניגון', מחזמר שמבוסס על שיריו של נתן אלתרמן".
ספרי לנו על השיר "עוד נראה את השמש".
"אני שרה מאז שהייתי בת עשר. כשהייתי בשנה הראשונה ללימודי משחק הרמתי שתי הופעות בתיאטרון תמונה עם להקה. הרגשתי אחריהן שאני קצת משחקת בלהיות זמרת ושלא היה לי באמת מה לומר. בתקופת הקורונה חזרתי  ליצור שירים על הפסנתר ו'עוד נראה את השמש' זה השיר הראשון שאני משחררת לרדיו. הרגשתי שמתוך הכלום הזה שהיה בקורונה פתאום יש חיבור מחדש ויש אופטימיות באוויר. לא היה תיאטרון, מסעדות, אפשרות לבלות עם חברים ואפילו חוויתי פרידה מבן זוג באותה התקופה. אחרי כל זה פתאום המוזיקה הגיעה אלי. היתה תחושה שהכל מתפרק כדי להתחבר שוב מחדש. על זה השיר מדבר".

האזינו לשיר "עוד נראה את השמש" של מאי מלר
[brightcove_iframe video_id='entertainment-music-israeli-part-56-external' autoplay='0' credit='' desc='' poster='' kid='1_mklr4kgb' duration='215'']

את מי סגנון המוזיקה שלך יזכיר לנו?
"קשה לי לענות על השאלה הזו. אני יכולה להגיד שאני מושפעת מהזמרת HER וגם מג'ורג'ה סמית' ונורה ג'ונס. אני מגיעה מבית ששומעים בו אריק איינשטיין ושלום חנוך. בנוסף אני באה מהתיאטרון אז יש גם את הצד המוזיקלי הזה. אני מרגישה שאני שילוב של הרבה דברים שקשה להגדיר אותו בדיוק".
מה החלום הכי גדול שלך בקשר לקריירה?
"אני נורא רוצה להופיע עם המוזיקה שלי וההרכב החדש שלי. אני רוצה לשיר את המוזיקה שלי ושיגיע מי שצריך אותה. אני רוצה שהדבר הזה יימשך כדי שאוכל לפגוש עוד נגנים מדהימים שיעוררו בי השראה. אני בעיקר חולמת להמשיך ליהנות מהדרך. חשוב מאוד שיהיה כיף ולא כל כך מלמדים אותנו את זה בעולם התחרותי והמהיר הזה. הלוואי שיהיה לי המון קהל".
מה הקשיים הכי גדולים שנתקלת בהם בתעשייה?
"אני חושבת שהקושי הכי גדול הוא שאני הכי קשה עם עצמי. לאורך כל הדרך ניסו לשנות אותי כדי להתאים למה שהם חושבים שהקהל רוצה, גם כאמנית וגם כאישה. הקושי הוא בלנסות לרצות את כולם ולנטרל את רעשי הרקע. כל הזמן אמרו לי שאני צריכה לבחור בין תיאטרון למוזיקה ולקח לי הרבה זמן למצוא את המרכז שלי כדי להמשיך לעשות מה שאני רוצה. כל אחד צריך אומץ להיות הוא, מסתבר שזה לא קל. גם אל תקחו קשה מדי דברים שבסופו של דבר לא יוצאים לפועל ותמשיכו להאמין בעצמכם".

מאי מלר
מאי מלר | צילום: טל עבודי

שני טוריאל – "יותר רע מטוב"

"אני בת 31 ונמצאת בתחום הזה מגיל מאוד צעיר. גדלתי בהרצליה והייתי במקהלות שונות. תמיד אהבתי לשיר אבל הייתי צריכה לחכות למורה למוזיקה בבית הספר כדי שיתפנה למצוא את ההרמוניה על הפסנתר. בגיל 11 למדתי לנגן על גיטרה ומאז אני מסתובבת איתה על הכתף. התחלתי לנגן את השירים שלי, בעיקר למשפחה וחברים, בעיקר כדי לפרוק שמחה וכאב, דרך להתמודד עם החיים האלה. טיילתי בדרום אמריקה, ניהלתי תחנות דלק הרבה שנים וגם סניפים של סופר ופקס ואז עשיתי תואר בתקשורת עם התמחות בפרסום ושיווק. עבדתי שנתיים וקצת במשרדי פרסום והגעתי למקום ממש טוב אבל משהו אצלי השתנה בתקופה האחרונה ועזבתי את התחום הזה".
ספרי לנו על השיר "יותר רע מטוב".
"זה שיר שמדבר על הדיסוננס בין מה שקורה בתוך מערכת יחסים. רוב הפעמים אנחנו מתמקדים בטוב ולא ברע ואם מזניחים או שמים בצד את הדברים הרעים הם יכולים להתפתח למקומות לא טובים. אני מדברת גם על אלימות רגשית. זה משהו שאני חוויתי בחיים שלי, זה שבן אדם יכול להוריד אותי, באמת להכאיב לי ברמה הנפשית. זה משהו שצריך לשים אליו לב כי לא מדברים על זה מספיק. יש הרבה שיחות על אלימות פיזית אבל פחות על הרגש. אני יודעת שזו מילה קשה ולא יכולה להגיד שעברתי התעללות רגשית אבל היו במערכת היחסים ההיא דברים מאוד קשים מבחינה רגשית. השיר מדבר על הדיסוננס בין הטוב והרע, על זה שאנחנו יודעים שאנחנו חווים משהו רע אבל עושים הכל כדי להיאחז בטוב ולא לשחרר את מערכת היחסים. חשוב לי להגיד שזה שיר שמדבר על מערכת יחסים בין שתי נשים. לדעתי צריכים להיות במיינסטרים הרבה יותר שירים שקשורים לקהילת הלהט"ב, הזוי שאין הרבה שירים כאלה בחוץ וזו המטרה שלי".

הקשיבו לשיר "יותר רע מטוב" של שני טוריאל
[brightcove_iframe video_id='entertainment-music-israeli-part-55-external' autoplay='0' credit='' desc='' poster='' kid='1_o90m8oit' duration='236'']

מה החלום הכי גדול שלך בקשר לקריירה?
"החלום הכי גדול שלי זה לעמוד עם הרכב ברמזור ולשמוע את השיר שלי בוקע מרכב אחר. לאורך החיים של כל אחד מאיתנו יש פסקול שמלווה אותנו. מוזיקה זה מקום של ביטוי לרגש ואם מישהו יצליח לבטא את עצמו באמצעות המוזיקה שלי, אני את שלי עשיתי".
מה הקשיים הכי גדולים שנתקלת בהם בתעשייה?
"רק התחלתי אבל אני יכולה להגיד שהקושי הכי גדול של אמן חדש הוא לקבל חשיפה מהתקשורת. זה קצת כמו הסיפור על הביצה והתרנגולת. איך מגיעים לקהל בלי התקשורת? ואיך מגיעים לתקשורת אם אין לך כבר קהל? אי אפשר לדעת איך להגיע לתקשורת, אני עושה את המיטב. יכול להיות שתיפול על מישהו שנמצא במצב רוח טוב או ששמע עליך במקרה, לא יודעת. יש לי יחסי ציבור ופרסום בדיגיטל, וזה עולה הרבה מאוד כסף, וזה הקושי השני. אני מממנת הכל לבדי, עובדת קשה ומשקיעה הכל במוזיקה, כל שקל".

שני טוריאל
שני טוריאל | צילום: אבי חיימוביץ'

 

רוצים להכיר אמנים חדשים נוספים?

"הזרקור" עם אסף אור, ספיר נהון ודניאל ג'מל
"הזרקור" עם עידן טמלר, מור ואור הדס
"הזרקור" עם הגר יפת, נועם צוריאלי ותום להב