"אלה שירים שצריך להתגעגע אליהם" – חמש תחנות בזמן עם נתן כהן מהנשמות הטהורות

"אחרי שסיימתי לעבוד על האלבום 'פנים ושמות' של דני רובס, נסעתי לאנגליה. ארזתי את האישה וקצת ציוד שהיה לי. למזלנו היה לאישתי דרכון אירופאי כך שיכולנו לשהות שם בצורה חוקית. נסעתי לאנגליה בעיקר ללמוד ולהתפתח מבחינת סאונד והפקה מוזיקלית. פחות ראיתי את עצמי כמלחין שם מכיוון שהמוזיקה שלי פחות מדברת למנטליות במערב אירופה. העניינים התגלגלו והתחלתי לעבוד באולפן הקלטות ובתוך שנה הקמתי אולפן הקלטות משלי. האולפן קיבל תאוצה והפך להיות מבוקש בתחום החצי מקצועי. לקוחות שהגיעו נשארו איתי שנים וככה העברתי שבע שנים באנגליה. בשלב מסוים הרגשתי שהמוזיקה שלי חסרה לי, רציתי להלחין לחנים שלי שמחוברים לישראליות שלי. אספתי טקסטים ממאיר גולדברג וגם של יהונתן גפן שהיה בלונדון באותה התקופה. אחד השירים שהלחנתי היה 'רוח מתוקה'. באותה התקופה הגיע אלי חיים שמש מחברת התקליטים 'הד ארצי' ואמר שהם רוצים להוציא אוסף שירים של הנשמות הטהורות ושלי ושהם צריכים שיר חדש. השמעתי לו את 'רוח מתוקה' והם לקחו אותו לאוסף, מה שאילץ אותי להוריד אותו מהאלבום שלי שעבדתי עליו ולכתוב שיר אחר במקומו. עם העבודה על האלבום החדש התחילו הגעגועים לארץ, לחברים ולמוזיקה הישראלית, ולקראת 1994 חזרתי לארץ וגם הוצאתי את האלבום השני שלי".

"בשנת 2003 ישב בן אדם בגלגל"צ שלא אהב מוזיקה עברית ולא היה לו רגש למוזיקה הישראלית. מה שהיה חשוב זה הרייטינג ולשדר להיטים והיתה התעלמות מהעובדה שמדובר בתחנה ציבורית שלא אמורה להיות מושפעת מרייטינג. הרגשתי שהאיכות לא משחקת תפקיד אצלם, היתה הרגשה שמחקים את מה שקורה בחו"ל ועם הרבה פחות התייחסות למוזיקה מקורית מהארץ. שידרו בעיקר את הלהיטים של האמנים הוותיקים ופחות התייחסו לשירים חדשים יותר. החלטתי שאני נוקט פעולת מחאה ואמרתי לאקו"ם שיוציאו מכתב לגלגל"צ שאני לא מאשר לשדר את השירים שלי ואת שירי הנשמות הטהורות ללא אישור מסודר ממני. אחרי שמונה שנים, כאשר דלית עופר ניהלה את גלגל"צ, היתה פנייה מצידה והגעתי לפגישה. הם ביקשו לחזור לשדר את שירי הנשמות הטהורות ועניתי שאני מוכן שישדרו אותם, אבל ביקשתי לא לטחון את השירים ברדיו. אלה שירים שצריך להתגעגע אליהם ולא להמאיס אותם על המאזינים".