הזרקור: האמנים החדשים שאתם חייבים להכיר

בכל יום עוד ועוד זמרים מתחילים משחררים שירים לרדיו ומנסים להגיע לקהל הרחב. לכבוד הדור החדש של המוזיקאים בישראל פתחנו את מדור "הזרקור", לתת להם את החשיפה הראשונה והקריטית. והפעם: אלה לוי, רן שפירא ודניאל עמית מבקשים את תשומת הלב שלכם למוזיקה שלהם

הזרקור
הזרקור | צילום: אוהד רומנו, ניר סלקמן, אריאל שלג

 

אלה לוי - "אולי"

"אני אמא לשני ילדים מקסימים ואני גרה בקיבוץ תל קציר. אני כותבת שירים ומנגנת בגיטרה מאז שהייתי בת 12, אבל תמיד זה היה בחדרי חדרים. אף פעם לא עשיתי עם זה משהו מכל מיני סיבות. איכשהו מסלול חיי הוביל אותי להגשמת החלום הזה לקראת גיל 40, והכל פרץ החוצה. הגורל הפגיש אותי עם אלון אוחנה, מפיק מוזיקלי מהתעשייה שגם גר בקיבוץ תל קציר. קצת לפני הקורונה עליתי בפעם הראשונה על במה בפאב של הקיבוץ, במסגרת ערבי קריוקי וערבי במה פתוחה כי "דחפו" אותי לשם בכוח. גילו שיש לי חומרים משלי ואמרו לי שחבל שאני לא עושה עם זה משהו. המון שירים מאלבום הבכורה שאני עובדת עליו מבוססים על פרידה מבן זוג, מערכות יחסים, געגוע וכאב לצד אמונה ותקווה. אפשר לומר שאני בן אדם מאוד מאמין. קרו לי דברים בחיים שחיזקו אצלי את התחושה שיש השגחה עליונה ושום דבר לא קורה סתם".
ספרי לנו על השיר "אולי".
"השיר מדבר על לקום ולעזוב זוגיות שלא טוב לך בה. היו לי המון התלבטויות אם להישאר בחיי הנישואים והשיר מדבר על אישה שמחליטה לקום ולהגשים את עצמה. אני באה להגיד בשיר הזה שאם יש לך חלומות, לכי ותגשימי אותם. זה מסר שאני אשמח להעביר לכל מי שנמצא במקום לא שלם. הוא נכתב בשנת הקורונה בתקופה לא פשוטה. אפילו צילמתי וערכתי את הקליפ לבד. אגב, השיר הגיע השבוע למקום השני במצעד השבועי של 'רדיו זה רוק'. אולי הוא יכבוש את הפסגה בשבוע הבא".

הקשיבו לשיר "אולי" של אלה לוי
[brightcove_iframe video_id='entertainment-music-israeli-part-67-external' autoplay='0' credit='' desc='' poster='' kid='1_kvc6i4r4' duration='219']

את מי סגנון המוזיקה שלך יזכיר לנו?
"בשתי מילים – אביב גפן. אני ילדת אור הירח, הערצתי את אביב מגיל 12. הוא היה המשפיע הכי גדול על המוזיקה שלי, אבל כמובן שהקשבתי לעוד הרבה אמנים מעולים כמו היהודים, אסף אמדורסקי, פינק פלויד וכנסיית השכל. אני גם מאוד אוהבת את נינט. יש לי שירים שהם יותר רוק שקט וגם שירים שהם רוק פופי אבל אפשר להגיד שהמוזיקה שלי שייכת לרוק".
מה החלום הכי גדול שלך בקשר לקריירה?
"עצם ההתעסקות במוזיקה היא כבר הגשמת חלום מבחינתי. אני רוצה להגיע לקיסריה בעוד שנתיים או שלוש. אני אגיד לך משהו – אני אמן בתחילת דרכו. אני כן רואה את עצמי על הבמות הכי גדולות כי אני מאמינה בדרך שלי. הרכבתי להקה בכלום זמן, אני מקליטה שירים, כותבת ומלחינה, עושה חזרות ומופיעה, וכל זה לצד עבודה רגילה וגידול שני ילדים. אני מגשימה כרגע את החלומות שלי ומקווה להגיע רחוק".
מה הקשיים הכי גדולים שנתקלת בהם בתעשייה עד היום?
"אני חושבת שהשיווק זה קטע לא פשוט, למרות שאני טובה גם בזה. את תמיד חייבת להיות בתודעה אם את באמת רוצה להתקדם ולהצליח. בדיוק אתמול אמרתי לאלון שהיה לי יותר כיף לנגן שירים בחדר הפרטי שלי ולהתעסק ביצירה עצמה. כאמן שיוצא החוצה יש לך מיליון דברים להתעסק איתם. הלכתי בתמימות להקליט שירים ולא ידעתי לאיזה עולם אני נכנסת – צילומים, גרפיקה, שיווק, קליפים... המון התעסקויות מעבר ליצירה עצמה. אני ממש נהנית מהדרך אז הכל בסדר".

אלה לוי
אלה לוי | צילום: ניר סלקמן

 

רן שפירא – "כמה שורות"

"אני בן 42 ונמצא בתעשיית המוזיקה משנת 2004. הוצאתי עד היום ארבעה אלבומים, כשהאחרון יצא לפני חודשיים ונקרא 'כמה שורות'. כתבתי שירים לאריק סיני ולדנה עדיני. מאז ומתמיד המוזיקה זה משהו שמחזיק אותי מבחינה רוחנית. ביומיום אני עורך דין שמתמחה ברשלנות רפואית אבל המוזיקה היא חלק בלתי נפרד ממני, אני לא רואה סתירה כזאת גדולה. בפועל, תחום העבודה שלי דורש הרבה יצירתיות. זה סוג של מוזיקה רק בלי גיטרה ולחנים. בחרתי מקצוע יציב אבל כזה ששומר על הפן היצירתי שבי ומאפשר לי להיות מאה אחוז במוזיקה, בלי שיקולים זרים. אסור שהפן הכלכלי יהיה שיקול כי אז מאבדים את הטוהר של המוזיקה. אני לא יודע איך אנשים יגיבו לאלבום שלי, אני מציג את השירים בלי פילטרים. אני מוציא החוצה את מה שאני רואה לנכון. אין לי שליטה אם זה ירגש מישהו אחר אבל זה מרגש אותי וככה בחרתי להוציא את זה החוצה".
ספר לנו על השיר "כמה שורות".
השיר מדבר על בן אדם שנמצא במשבר קיצוני והוא חושש לאבד את עצמו לחלוטין ולהגיע למצב של שגעון. הגעתי למצב הזה בעקבות עניינים אישים משפחתיים שעברתי. השיר נכתב בבית מלון ליד בית החולים 'שיבא תל השומר'. כתבתי כל מיני שורות שיזכירו לי מי אני ומכל מה שכתבתי הצלחתי ליצור מזה סוג של שיר. הוא מייצג את מה שעבר עלי בתקופה הזו ודי מייצג אותי. זה השיר שקיבלתי עליו הכי הרבה תגובות טובות. זכיתי להכיר תחנת רדיו שנקראת 'רדיו זה רוק', שמשדרת רק מוזיקת רוק בארץ. השיר הגיע למקום הראשון במצעד הרוק של התחנה ושהה שם חמישה שבועות. קיבלתי המון ביקורות טובות עליו וזה כיף".

הקשיבו לשיר "כמה שורות" של רן שפירא
[brightcove_iframe video_id='entertainment-music-israeli-part-68-external' autoplay='0' credit='במאי: אינדי חיאט' desc='' poster='' kid='1_ampctxkw' duration='222']

את מי סגנון המוזיקה שלך יזכיר לנו?
"זו שאלה ממש קשה. אני לא חושב שאני יכול להגדיר למי אני דומה או את מי אני מזכיר, ואני לא חושב שאני יכול לקשר את ההשפעות המוזיקליות שלי למה שיוצא ממני. אני חולה על רוברט ואייט, רדיוהד וכריס קורנל. בשיר 'כמה שורות' שומעים את הצעקה שיש בי, היא לאו דווקא דומה למשהו אחר. באמת שקשה לי להגיד למה זה דומה".
מה החלום הכי גדול שלך בקשר לקריירה?
"שכל בן אדם בעולם ימצא שעה לשים פליי ולהקשיב לכל האלבומים שלי, בעיקר לאחרון. שיקראו את הטקסטים, יקשיבו למילים ויעברו חוויה שתיכנס אליהם ותשפיע, לשם אני רוצה להגיע. כשאני יוצר מוזיקה אני רוצה שמישהו אחר יתרגש מהשירים שלי כמו שאני מתרגש כשאני מקשיב להם".
מה הקשיים הכי גדולים שנתקלת בהם בתעשייה עד היום?
"תעשיית המוזיקה שונה מאוד מיצירת מוזיקה. תעשיית המוזיקה היא המקום שבו אתה נלחם כדי שהמוזיקה שלך תקבל ביטוי. כיוצר אין לך שליטה לאן החומרים שלך יגיעו. מי שאחראי על החשיפה וכמה קהל יקשיב לשיר הם אנשים אחרים שאמורים להיות בעלי מקצוע שיודעים מה הם עושים, ולכן כל מה שנשאר לך כיוצר זה לסמוך שהאמת תנצח ושיר טוב בסוף יקבל את החשיפה שמגיעה לו. זה הקושי המרכזי בתעשייה. אני יכול להבין שעורך מוזיקלי מקבל 200 שירים חדשים בשבוע ומה הסיכוי שהוא יכול לתת תשומת לב דווקא לשיר שלי? קשה לדרוש את זה ממנו. אני רוצה להאמין שבסוף זה יקרה. אין פה עניין של כעס אלא אמונה בדרך שלי. כל עוד אני מאה אחוז שם, מישהו יצטרך לתת לזה ביטוי ואפשרות להגיע לקהל".

רן שפירא
רן שפירא | צילום: אוהד רומנו

 

דניאל עמית – "איפה את"

"אני בן 24. זמר יותר, מוזיקאי, קומיקסאי שהוציא שלושה ספרי קומיקס, צלם חובב ואוטיסט גאה. אני שר מאז שאני זוכר את עצמי ואני חושב שרובכם זוכרים אותי מהעונה הראשונה של ה'אקס פקטור' לפני שמונה שנים. זו היתה חוויה נחמדה. אני בעיקר זוכר שרמי פורטיס, אחד השופטים מאותה עונה התרגש מזה ששרתי. כששרתי את 'הנסיך הקטן' לא הייתי לגמרי במודעות איך השופטים מגיבים בזמן שאני שר. ראיתי שפורטיס דופק על השולחן וחשבתי שהוא מתעצבן וקרה משהו לא בסדר או ששרתי לא טוב. אחרי שסיימתי לשיר ראיתי שפורטיס כולו מתרגש. הוא דפק על השולחן מהתרגשות ומבכי. לא הגעתי למקום גבוה בעונה אבל האודישן הזה פתח צוהר לכל כך הרבה אוטיסטים מיוחדים להראות מי הם".
ספר לנו על השיר איפה את".
"זה שיר שכתבתי בתקופה שרציתי קשר עם בחורה בלתי מושגת. היא היתה החלום, משהו מושלם ורחוק. היא היתה בחורה רגילה ואני האוטיסט ולא דיברנו באותה השפה. במרחק הפיזי היינו קרובים אבל בתקשורת היה בינינו מרחק עצום. אמנם כתבתי את השיר על עצמי אבל הוא מתאים לכל כך הרבה אנשים כי הוא מדבר על הרצון של רובנו לבן או בת זוג מושלמים ולא מושגים לבין המציאות שלא פעם טופחת בפנים ומייצרת חוויה של תסכול. מה שמושג אצלנו זה המובן מאליו. בסוף לא היינו ביחד אבל למדתי להבין שהיא לא היתה ראויה לי גם ככה. אני חושב ש'איפה את' נמצא עם הקשת בין רוק לפופ".

הקשיבו לשיר "איפה את" של דניאל עמית
[brightcove_iframe video_id='entertainment-music-israeli-part-69-external' autoplay='0' credit='' desc='' poster='' kid='1_w6uo8s7d' duration='234']

את מי סגנון המוזיקה שלך יזכיר לנו?
"קשה לומר. אני בעיקר נמשך לתחום הרוק אבל אני לא מרגיש שאני דומה לאיזשהו אמן ישראלי מוכר. אני מקשיב בעיקר למלא להקות מטאל ורוק, אפילו קצת קאנטרי. אני מקשיב הרבה ל- Avenged sevenfold, דיסטרבד, Art of dying ועוד הרבה להקות שגדלתי עליהן ואני לוקח מהן המון השראה. אני הולך לכיוון הזה אבל יש בי הרבה צדדים ולא רוצה לחשוף את כולי בבת אחת. אני רוצה להראות צדדים אחרים ולא רוצה לחשוף את כולי בבת אחת".
מה החלום הכי גדול שלך בקשר לקריירה?
"יש לי חלום ליצור אלבום ובשביל זה פתחתי בקמפיין מימון המונים (תוכלו למצוא אותו כאן). אני חושב שיש לי קול שחשוב שאנשים ישמעו, לא רק מבחינת האוטיזם אלא מבחינת המסרים של המוזיקה שאני מעביר. בינתיים הצלחתי לגייס 70 אחוז מהכסף. בסופו של דבר הרצון הגדול הוא להיות שמח ממה שיש לך. צריך לחלום אבל גם להיות מאושר ממה שיש ולא לשאוף ליותר מדי שלמות".
מה הקשיים הכי גדולים שנתקלת בהם בתעשיית המוזיקה?
"אולי יש קשיים שקשורים לחוסר ודאות, ככה זה בתעשייה ואי אפשר לשנות את זה. כל מוזיקאי מכיר את התחושה שהשיר שלך מגיע לדיון בפלייליסט של גלגל"צ ואתה במתח לראות מה יגידו. אגב, שיר אחד שלי באמת נכנס לפלייליסט לילה של גלגל"צ, הוא נקרא 'האור'. אני מכיר את התחושה של לחכות ולחכות ולחכות. מעבר לזה לא נתקלתי בקשיים מיוחדים. אנשים חושבים שבגלל האוטיזם אני נתקל בקשיים אבל זה לא ממש נכון. דווקא המוזיקאים המקצועיים שעבדתי איתם התלהבו מאוד מהשירים שלי. אני עובד על אלבום בכורה עם המפיק פטריק סבג. לפי מה שאני יודע הוא לא עובד עם כל אחד ולי יש את הזכות הגדולה לעבוד איתו".

דניאל עמית
דניאל עמית | צילום: אריאל שלג