אחרי התפקיד ב"נורמלי", שירז לנציאנו משחררת שיר לרדיו ומגלה: "עוד לא קיימתי יחסים עם גבר"

התפקיד הראשון של שירז לנציאנו בטלוויזיה היה בסדרה "נורמלי" שיצר ליאור דיין עבור הוט. "ניסיתי להתקבל לסוכנות של זוהר יעקובסון לפני הצבא. הרמתי אליהם טלפון אבל הם ניתקו לי בפנים. כאילו באמת, מה חשבתי לעצמי? אל האודישנים מגיעים דרך הסוכנים ורק אחרי שהשתתפתי בריאליטי 'דה פור' קישרו אותי לזוהר. למרות שלא היה לי ניסיון במשחק היא קיבלה אותי, כנראה שהיא ראתה בי משהו. היום שהתקבלתי לסוכנות של זוהר היה היום המאושר בחיי ומהרגע הזה התחלתי לקבל הזמנה לאודישנים, וזה עוד לפני שלמדתי משחק. עשיתי המון אודישנים שלא התקבלתי אליהם, כל סדרת נוער שקיימת. האודישן ל'נורמלי' היה האודישן השלישי שלי בחיים ונראה לי שהתאמתי למראה שהם חיפשו. אני לא אומרת שאין לי כישרון ואני גם מאוד גאה בתפקיד שעשיתי אבל נראה לי שזה יותר עניין של מזל, אמונה ונחישות. תשאל את אסף קורמן, הבמאי של הסדרה, למה הוא בחר בי. אני לקחתי את התפקיד בשתי ידיים".
לנציאנו גילמה את דמותה של קארין מימון, נערה בעלת הפרעת אישיות גבולית המאושפזת במחלקה הפסיכיאטרית יחד עם דמותו של ליאור דיין. "קארין מאוד רחוקה ממני", מתוודה לנציאנו. "אם בא לה לאכול עכשיו פיצה היא תחתוך את עצמה כדי להגיע למיון ולהשיג פיצה. עם כמה שאני פסיכית בדברים מסוימים, בחיים לא הייתי עושה דבר כזה. גם בעניין האינטימיות אנחנו רחוקות. מבחינתה זה ברמת האהלן אהלן ואצלי פחות, הרבה פחות. היא דמות פורצת גבולות והיה כיף לגלם אותה".
איך מצאת את הדרך לגלם אותה?
"זה תהליך קשה, במיוחד לתפקיד ראשון בטלוויזיה. קיבלתי טקסט של דמות והייתי צריכה להחיות אותה. ניסיתי להבין כל מילה וכל משפט, להבין למה היא אומרת את זה. הבנתי שהמטרה שלה בחיים זה שיאהבו אותה ויראו אותה. ההורים שלה זרקו אותה בגיל 12 למחלקות פסיכיאטריות ולא היה להם כוח להתמודד איתה. היא רצתה תשומת לב ושיראו אותה כבן אדם. מן הסתם נעזרתי במורה פרטית ובשיעורי משחק".
המפגש עם צוות הסדרה, כשבראשו עמד דיין כיוצר, רק פתחו ללנציאנו את התיאבון להמשיך לשחק. "זו היתה חוויה מדהימה אבל גם היה המון פחד ומחשבות של מה יקרה אם לא אשחק טוב? מה יהיה אם אסף יתחרט על הליהוק שלי? בכל קאט פחדתי שזה בגללי, שעשיתי משהו לא בסדר. רק אחר כך הבנתי שלצלם סצנה לוקח המון שעות בלי קשר אלי. זה מלחיץ אבל עושים תרגילים בנשימה ולנסות לחשוב שאני טובה. ברגע שהפסקתי לנסות לרצות את כל העולם והתחלתי לרצות את עצמי היה לי הרבה יותר נוח. השתדלתי לדבוק במחשבה שאם בחרו בי סימן שיש סיבה. הם אנשי המקצוע. פשוט סמכתי עליהם וזרמתי".

עוד במדור המוזיקה

הראל סקעת: "אין מאושר ממני לדעת שאני חלק מהשינוי שקרה לקהילה הגאה בישראל"

חן אהרוני החזיר את הקהל 20 שנה אחורה בזמן עם מופע בספרדית. ביקורת הופעה

הזרקור: האמנים החדשים שאתם חייבים להכיר

אישיות ולא מגדר

לאורך הראיון לנציאנו מדגישה לא מעט את השוני בינה ובין דמותה בסדרה. "אני בת 23. מעולם לא היתה לי זוגיות רצינית עם גבר. יש לי הרבה מחשבות על מה דפוק בי בנושא הזה. בנות בגילי נמצאות כבר אחרי שתי מערכות יחסים לפחות ואני מעולם אפילו לא נגעתי בזה. כל אחד והזמן שלו, אבל יש ימים שאני מתוסכלת מהזמן שזה לוקח. זה נובע מפחד פיזי שקשור ליחסי מין עם גבר. לא שכבתי עם גבר מהפחד שזה יכאב. הלכתי לפסיכולוגית כדי שתעזור לי להתמודד עם זה. עוד לא הגיע הבן אדם שאני סומכת עליו במאה אחוז או שאני אוהבת במאה אחוז".
אמרת שלא שכבת עם גבר, אבל עם אישה כן?
"בגיל 17 היתה לי התאהבות ראשונה באישה. היתה משיכה מאה אחוז רגשית וממש לא מאה אחוז מבחינה מינית. היא היתה מבוגרת ממני בשש שנים. זה היה לי מוזר והכחשתי את זה אפילו עבור עצמי. זה לאהוב אישיות ופחות מגדר. פגשתי אותה בגיל שאתה מפתח את עצמך. הייתי מוקפת באנשים בני 17 בתיכון, ופתאום מגיעה מישהי בת 23. היא השפיעה עלי מאוד והרבה מאיך שאני מתלבשת, מדברת, מתנהגת ורואה את החיים שלי זה היא. זה נגמר כי היתה בגידה גדולה מהצד שלה אבל אני אומרת תודה על הזמן הזה. היום אנחנו חברות טובות. היא לימדה אותי מה זאת אהבה וגם שאני לא יכולה להיות בזוגיות עם בנות, אני פחות מתחברת לזה".
איך ההורים קיבלו את זה?
"אני בת להורים מזרחיים, זה לא היה פשוט. גיליתי להם על זה שנתיים אחרי שזה נגמר, כשכבר הייתי חיילת ושירתי בבסיס סגור. אני זוכרת איך אמא שלי בכתה, כאילו סיפרו לה שיש לי מחלה סופנית. כל התקופה הזו היתה קשה. כשהייתי איתה ביחד נפגשנו בחניונים ובמקומות שאף אחד לא יראה, וזה עצוב. גם היום נערות נפגשות עם בנות הזוג שלהן במקומות מסתור כי הן מתביישות ומפחדות. כנ"ל לגבי גברים. זה לא צריך להיות ככה ואני חוויתי את זה. כל התקופה הזו חישלה אותי, אני לא מצטערת עליה".

תמיד בראש שלה

לנציאנו נולדה וגדלה בחולון עד גיל שש, אז עברה המשפחה למערב ראשון לציון. מגיל צעיר היא אהב לשיר ולמדה פיתוח קול. לפני שנתיים וחצי היא השתתפה בתוכנית הריאליטי המוזיקלי "דה פור". "היה לי קצת מוזר כי אף פעם לא עברתי אודישנים לתוכניות ריאליטי, וניסיתי את כולן", מספרת לנציאנו. "זו היתה חוויה סוריאליסטית. אני זוכרת שבתוכנית הראשונה, לפני שעליתי לבמה, היו כמה זמרים מעולים שלא עברו את שלב השופטים. עליתי לבמה עם השיר 'סחרחורת' של טונה וחשבתי שהולכים לרדת על החיים שלי ושיהיו בושות. עברתי גם את השלב הזה, והיה דו קרב מול יהונתן אבידני וניצחתי. לא האמנתי כשזה קרה. אחרי התוכנית חזרתי לחיים רגילים אבל הבנתי שהמוזיקה פחות בשבילי. גם בתחום המשחק יש תחרות אבל משהו שם הרגיש לי פחות נכון".
ועדיין, לפני חודשיים שחררת את השיר "תמיד בראש שלי".
"נכון, אבל האמת שזה סינגל שלא היה אמור להגיע לסדר גודל כזה. פניתי לאמיר ובן שיפיקו את השיר וצילמנו קליפ. אני זוכרת שבכיתי בסוף הצילומים בגלל נפילת המתח. כאילו, מה עכשיו? צריך ליצור את הדבר הבא ולא ידעתי מה אני עושה. השיר 'תמיד בראש שלי' מדבר על אהבה בלתי אפשרית, מישהי שאוהבת מישהו והיא יודעת שהם לא יכולים להיות ביחד כי כל אחד נמצא במקום אחר בחיים. זה גם קורה לי במציאות, שאני נמשכת באנשים בלתי אפשריים. בחברים של האחים שלי, אנשים עם סמכות ואנשים עם מדים. השיר לא התפוצץ כמו שחשבתי וזה ממש בסדר. אני לא שואפת שהוא יגיע למיליוני צפיות כי אני עושה את זה בסופו של דבר עבור עצמי. אני גם יודעת שאם אתה לא מוכר הסיכוי שמישהו מעבר למשפחה ולחברים ייכנס לצפות בו הוא נמוך. זה בסדר, זה עניין של דרך וזמן ואני נמצאת בדרך שלי".

הקשיבו לשיר "תמיד בראש שלי" של שירז לנציאנו
[brightcove_iframe video_id='entertainment-music-israeli-part-58-external' autoplay='0' credit='' desc='' poster='' kid='1_4lam4g9a' duration='']