"אנחנו פחות סופרגרופ ויותר סופר גלו, אנחנו אוהבים זה את זה"
האחד תר את הארץ עם משינה כבר 4 עשורים; השני הוא אחד מאבות המייסדים של הרוק האלטרנטיבי בארץ והשלישי ניגן עם כל מי שנחשב במחוזותינו - מקורין אלאל ועד ברי סחרוף. כשהשלושה נפגשים - שלומי ברכה, ערן צור ודני מקוב - הם הופכים ללהקת טריפולי. רגע לפני שהם שבים לנגן בפסטיבל המגבר אחרי הפסקה של שנתיים, שוחחנו עם השלישייה על האהבה היוקדת למוזיקה, ההיכרות הראשונה ביניהם והביקוש לרוק בימינו
עולם הרוק נבנה על מיתוסים. כשהמונח "סופרגרופ" (להקה שמאחדת כמה טאלנטים בזכות עצמם - ד"ע) הגיח לעולם אי שם בשנות ה-60 עם להקות כמו קרים, הוא התאים כמו כפפה לתרבות שראתה מוזיקאים כקולם של דור. אבל לא כל הלהקות שזוכות לכינוי הנ"ל כל כך ששות להיות מכונות כך. כאלו הם שלומי ברכה, ערן צור ודני מקוב; לכל אחד מהם את הפרויקטים הידועים שלו כבר שנים (לדוגמה, לברכה יש את משינה, לצור את כרמלה גרוס ואגנר ולמקוב את נקמת הטרקטור), אך מ-2022 מרכיבה השלישייה את להקת טריפולי.
"כשאני שומע את המינוח הזה, 'סופרגרופ', אני חוטף עוויתות", אומר מקוב, "היצירה צריכה להיות הלהקה ולא האנשים שבה. אנחנו סופר אוהבים זה את זה, סופר אוהבים לשתות יחדיו, ליצור אנרגיה ואנחנו מקווים שהאנרגיה הזו מצליחה לעבור". "אנחנו יותר סופר גלו מסופרגרופ - יש לנו אמירה, והכי חשוב שהשירים שלנו יהיו אותנטיים", מוסיף ברכה, "במידה וזה יהיה מרתק ומעניין אז זה אינדיקציה ליצירה שלנו בהמשך".
כתבות נוספות ממדור תרבות ובידור:
ברכה לא סתם תוהה מה ילד יום. אחרי שנתיים שלא הופיעו יחדיו, תתאחד השלישייה להופעה חגיגית ב-13 בפברואר, במסגרת פסטיבל המגבר - שייערך במרכז ענב לתרבות בתל אביב בתאריכים 14-10 בפברואר. רגע לפני שהם שבים לבמה, ישבנו לריאיון עם ברכה, צור ומקוב על הימים הראשונים של הרוק האלטרנטיבי בארץ, האהבה ליצירה משותפת והפעם הראשונה שהרעיון לטריפולי עלה לראשם.
השקתם את הלהקה הזו ב-2022, אך בשנתיים האחרונות לא הופעתם. איך הפסק זמן הזה והמלחמה השפיעו על היצירה שלכם?
צור: "זה לא שלא התראינו - המלחמה הפריעה, נכון, אבל הצלחנו לעבוד יחד לא פעם. הזמנתי את שלומי ודני להופעת יום ההולדת שלי בקיץ האחרון, וזה היה כל כך טוב וזה יצר כל כך הרבה סאונד שאהבנו, שרצינו לעשות את זה שוב".
מקוב: "היה לי כיף ממש להתארח אצל ערן. פנו אליי לא מעט אנשים אחרי ההופעה ודיברו על הסאונד שיצא מאיתנו - זה כמו לעלות על אופניים בפעם הראשונה, זה סאונד מסוים שנותר בעצמות שלנו. בהקשר הזה, מה שיש בינינו מתאים כמו כפפה בעיניי לפסטיבל המגבר. לכל אחד הפרויקטים שלו, אבל יחדיו אנחנו לא מנסים לענות לשום צורך מבחוץ, אלא רק מה שטוב לנו. בחזרות, אני יושב ושומע את מה שיוצא מערן ושלומי ולפעמים נופל לרצפה מרוב צחוק ונהנה - כי אנחנו נותנים דרור למחשבות שלנו".
איך נולדה טריפולי, בעצם? ואיך הכרתם בכלל לראשונה?
ברכה: "זה סיפור שסופר הרבה פעמים - דני ואני ניגנו באלבום של ערן, 'תכלית בתחתית', וכך למעשה הכרנו. לגבי טריפולי - היה איזה רגע שדני התקשר אליי ואמר לי, 'בוא ננגן ואולי נקרא גם לערן'. ניגנו בחדר וזה באמת היה נשמע טוב, אז צלצלתי לערן להזמין אותו, והוא אמר - 'יופי, שלישי ב-11?'. נפגשנו ומשם הכול היסטוריה".
"תראה, אנחנו שלושה 'מאדרפאקרס' מבוגרים שנמצאים כאן מאז תחילת הרוק האלטרנטיבי בארץ, ממועדון הפינגווין, כשאנשים בפעם הראשונה הרשו לעצמם כאן לעלות לבמה ולתת פרפורמנס. הושפענו כולנו מהסאונד שהגיע מאנגליה, מלהקות מבלגיה, אבל כל אחד מאיתנו עשה את הדרך שלו - ערן עשה את האלקטרוני, אני ודני כמובן בדרכנו שלנו. אני חושב שמבחינת הלהקה, שלושתנו 'מבושלים' טוב והסאונד הזה שנוצר בינינו מגיע בצורה הכי אורגנית שיש".
דרכם של כל אחד מחברי הלהקה כללה מספר עשורים באור הזרקורים, כחלק מלהקות ופרויקטים מוזיקליים אחרים שנמצאים שנים בלב הציבוריות הישראלית. אז איך מתמודדים עם אגו כשהמטרה היא "פשוט לנגן"? "משאירים את שמות המשפחה בבית, זו הסיסמה שלנו", אומר צור בנושא, "אנחנו מנסים לבוא 'טאבולה ראסה', להיות רעננים; העבודה שלנו בחוץ לא זהה למה שנעשה בטריפולי - הפרויקט הזה מבטא את שלושתנו יחדיו".
הפופולריות של ז'אנר הרוק אינה מה שהייתה כשהתחלתם את דרככם המקצועית. אתם רואים עדיין צמא וביקוש ליצירה כזו?
ברכה: "ה-AI יעצים את זה יותר בעיניי, הרוק יחזור בקונסטלציה אחרת. אני מרגיש שתמיד יהיה געגוע לשמוע משהו חי, חזק; רוקנ'רול טוב לעולם לא ימות - יהיו לו גלים, עליות וירידות. בכל מקרה - לעשות את זה זה כיף גדול, להיפגש וליצור ביחד. כמו שערן אמר, זה מוליד משהו אחר לגמרי מלפעול לבד - זה כיף לראות ראייה של אדם אחר, יוצר אחר, מוזיקאי אחר. אנחנו פועלים רק כשאנחנו נהנים, ואם אנחנו נהנים, אז מי שרואה אותנו נהנה גם".
מקוב: "ברור שאנחנו מודעים לכל מה שקורה בעולם - גם בתקליט האחרון של ערן ('סימנים מקדימים', מהשנה שעברה - ד"ע) יש אלקטרוניקה וגם אני הייתי בעולם הזה. אבל כל הכיף שלי בטריפולי הוא נטו העובדה שזה גיטרה, בס, שירה ותופים - זהו. לא להתחיל לחפש דברים בחוץ, אלא קודם מגיעים מהמקום של הטקסטים. להיות לצד שני הענקים האלו זה כבר כבוד גדול, ואז מלבישים על זה עוד גיטרה, בס ותופים".