אסף אמדורסקי חגג יום הולדת במופע מיוחד שבו הזכיר למה שיריו לא מתיישנים
עם אורחים נוצצים כמו רמי פורטיס והילה רוח, ועם אינספור רגעים של נוסטלגיה, חשמל ובגרות מוזיקלית שאין כמותה, המוזיקאי המוערך ניצל את המאורע החגיגי כדי לציין גם 25 שנה לאלבומו האלמותי "מנועים שקטים". גם אחרי כל השנים האלו, אמדורסקי הראה שהאנרגיה שלו ממשיכה לבעוט ולהדהד למרחקים, מסרבת להיעלם – אבל שגם תמיד יש בו משהו שנע קדימה
אסף אמדורסקי חגג ביום שישי האחרון את יום הולדתו ה-55, וכדרכו של המוזיקאי הוותיק, איזו דרך טובה יכולה להיות לעשות זאת מאשר לציין זאת בהופעה, ועוד בצמד הופעות שמוקדש לאלבומו המצליח "מנועים שקטים"? (אז מה אם זה הגיע באיחור של כשנה, שכן האלבום יצא בשנת 1999 – אבל אתם יודעים, הייתה מלחמה ש"קצת" הפריעה לחיים פה)
מועדון הבארבי בנמל יפו התמלא שלשום (שישי) באווירה חגיגית במיוחד, באירוע שהפך במהרה למסיבה מוזיקלית אינטימית מרגשת, שמחברת בין תחנות הקריירה הארוכה שלו ובין האנרגיה החיה של המועדון. הוא לא חגג לבד, ואליו הצטרפו לבמה רמי פורטיס והילה רוח, שילוב שיצר ערב שהוא הרבה יותר מעבר לעוד הופעה, אלא מפגש דורות של רוק ישראלי, עם ניחוח תל אביבי מוכר של חיפוש, רוך וחספוס שלא נעלם (אגב, דבר דומה אפשר לומר על הופעה דומה שאמדורסקי קיים ערב קודם לכן, כשאירח את ערן צור ורונה קינן).
כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:
הוא עלה לבמה בביטחון מלא, ופתח את המופע עם "אהבה..." מאלבומו המופתי שלשמו הקהל התכנס. עבורי, זה היה רגע שמיד הציף חזרה את שנות ה-20 המאוחרות שלי: תקופה של חיפוש וחספוס תל אביבי, לילות ארוכים, ורגעים שבהם מוזיקה הייתה הדרך היחידה להבין משהו על עצמך.
רצף שירי האלבום – בהם "15 דקות" ו"שיטפון נקי" – הביא איתו את אותו שילוב אלמותי של עדינות וקושי, כזה שלא משאיר אף אחד אדיש. הקהל, מצידו, ממש ערסל את אמדורסקי, בשירת "יום הולדת שמח" ספונטנית, באהבה גדולה, ובעיקר בשירה משותפת של המילים, שכבר הפכו לחלק מהביוגרפיה של כולנו.
הילה רוח עלתה לבמה לביצוע משותף של "כוכב", בגרסה האלקטרונית שיצא באלבום ההופעה החיה שלו מ-2001. היה בזה משהו כמעט קסום, רגע כל כך אינטימי, שהרגיש כאילו הקהל כמעט מפריע לשניהם להיות בתוך הרגע. אחר כך רוח ביצעה את שירה החדש, "טבע", ובהמשך הם ביצעו במשותף את "עדן", תרגום לשיר של להקת טוקינג הדז, שעל פי מה שהם סיפרו לקהל – נולד באחת מפגישותיהם על כוסית או שתיים.
ואז הגיע רמי פורטיס, שכל סופרלטיב רק יקטין אותו. הוא עלה לבמה כמו שרק הוא יודע, וכשהחליף את קולה המצמרר של ענבל פרלמוטר ב"חלום כהה", משהו בי התעורר. ואז הוא באמת התפרץ לבמה במלוא העוצמה, והקהל כולו התעורר איתו. זה היה שיא המופע. בהמשך, פורטיס ביצע את " Inner Station" של מינימל קומפקט ואת שירו "תלוי על צלב". הוא אמנם כבר לא ילד, אבל האנרגיה שלו ממשיכה להדהד למרחקים, חיה, בועטת ומסרבת להיעלם. יש משהו מרגש בלראות אמן שלא מוותר על עצמו גם אחרי כל כך הרבה שנים.
אמדורסקי ביצע גם את שירו החדש "עד שירדו דמעות", שעבור כותבת שורות אלו הרגיש עדיין זר באוזן, בעיקר מכיוון שהטקסט שלו לא הביא איתו רגש חדש. ולמרות זאת, זה חלק מהיופי במופע כזה: גם בתוך נוסטלגיה, תמיד יש תנועה קדימה.
אי אפשר להיות בהופעה של אסף אמדורסקי שלא כוללת את "יקירתי" ואת "אהבה חדשה", שירים שמעירים אותך וגורמים לך לרצות עוד. וזו בדיוק הייתה התחושה באוויר: פורטיס, שבהחלט כבר איננו רק "פורטיס המשוגע", חזר לבצע שיר נוסף, הפעם את "חתול מפלצת", לשמחת ההמון.
המופע הזה נתן לקהל בדיוק את מה שהוא היה צריך: זו הייתה חגיגה מוזיקלית חכמה, נוסטלגית ומלאת חיים. יום הולדת על הבמה, עם קהל שמחזיר אהבה ותזכורת לכך שהשירים האלה, גם אחרי יותר משני עשורים, עדיין יודעים לגעת בדיוק במקום.
אסף אמדורסקי יקיים שתי הופעות נוספות שיוקדשו ל"מנועים שקטים": הראשון יתקיים ב-12 במרץ ויתארח בו אלון עדר, והשני יתקיים באולם המופעים גבעת ברנר ב-19 במרץ, ובו יתארח מאור כהן.