רגע לפני שהמציאות שלנו השתנתה, משינה כבשה את קיסריה בערב בלתי נשכח

שעות בודדות לפני שכולנו התעוררנו מהתרעות פיקוד העורף ונכנסנו למרחב המוגן בעקבות ההחמרה במצב הביטחוני עם איראן, משינה, הלהקה שהפכה כבר מזמן לפסקול של דור שלם, ציינה באמפי קיסריה 40 שנה לצאת אלבומה הראשון (שנושא את שמה) בערב שכולו חגיגה גדולה, שהרגישה לא כמו עוד הופעה, אלא משהו אחר לגמרי. הקהל זרם לאמפי הוותיק בערב חמישי האחרון בתחושת ציפייה והתרגשות שיא, ובמשך שעתיים משינה עשתה את מה שהיא יודעת הכי טוב – לכבוש את הלבבות של כולנו עם מוזיקת רוקנ'רול במיטבה ואווירה של שנות ה-80.

כשהאורות כבו והצלילים הראשונים של "עתיד מתוק" בקעו מהרמקולים, האמפי פשוט התפוצץ, ואלפי אנשים קפצו על הרגליים. יובל בנאי עמד במרכז הבמה, לבוש חגיגי בחליפה מחויטת, עם מלא כריזמה, נוכחות ועם תנועות הגוף המוכרות שלו, שהשתלבו בצורה מושלמת בשיר.

כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:

• "כולם רוצים להילחם ולהפציץ": כוכבת "האנטומיה של גריי" יוצאת נגד טראמפ
• 50 שנה אחרי צאתו, אין סרט שמתאר את אמריקה הנוכחית יותר טוב
• כוכב "כולם אוהבים את ריימונד" מסביר: זו הסיבה שלא יהיה חידוש לסדרה האהובה

הלהיטים התגלגלו בזה אחר זה. "את לא כמו כולם", "אנה" ו"שלח לי מלאך", כל אחד מהם קיבל מחיאות כפיים של שיר סיום, והפך לקרנבל קטן של קפיצות וחיוכים שהאירו את כל קיסריה. הקהל הבין שכדאי להישאר ולעמוד, כי מפה זה רק יכול לעלות, ואכן כך היה.

השיא של הערב הגיע בהפתעה מוחלטת כששלום חנוך עלה לבמה. הקהל קם כאיש אחד, הריע לאגדה המהלכת הזו, ולא סתם מחיאות הכפיים היו בשיאן באות רגע שבו וכל המבטים הופנו לבמה, ובצדק. שלום נכנס לבמה באלגנטיות שקטה היישר ללב ההופעה. הביצועים המשותפים עם משינה היו לא פחות מעוצמתיים. "מחכים למשיח", "בגלגול הזה" ו"קח לך אישה" הצליחו להרים את הרף, שגם כך כבר היה בשמיים. המפגש בין האמנים האייקונים האלו על במה אחת הפך את אמפי קיסריה למקדש של ממש ולרגע שכולו רוקנ'רול אחד גדול.

[brightcove_iframe video_id='entertainment-music-israeli-part-345-external' autoplay='0' credit='בר יקואל' desc='שתי אגדות על במה אחת. משינה ושלום חנוך בקיסריה' poster='' kid='1_5fdyi5wm' duration='33']

הרגע שבו ההופעה יצאה מגבולות הבידור ונגעה בלב של כולנו היה כאשר שהלהקה ביצעה את השיר "תחזור תחזור", והקדישה אותו לעשרות החטופים שנותרו בשבי חמאס בעזה. האמפי השתתק, הלבבות התכווצו. זה היה רגע פשוט, אבל טעון ברגש עמוק. בנאי עמד על הבמה עם גיטרה, הקהל האיר את האמפי עם פנסי הטלפון ושר את המילים שכל כך רלוונטיות מתמיד. בחלק האחרון של השיר, חברי הלהקה עצרו את הנגינה ונתנו לקולות הקהל למלא את קיסריה בשירה מרגשת.  מחיאות הכפיים בסיום השיר לא היו רק על הביצוע הנפלא, אלא היוו מחווה של הזדהות, של אחדות ושל תפילה שקטה, דבר שיצר רגע מרגש ומצמרר במיוחד.

בהמשך, משינה הדליקה מחדש את האנרגיות של קהל עם השירים "בדרך אל הים" ו"היא התווכחה איתו שעות", שהרעידו את המקום. לאחר מכן הגיע רצף שירים עוצמתי שכלל את "בלדה לסוכן כפול" ו"אחכה לך בשדות", שחתם את החלק הרשמי של המופע, זה שלפני ההדרן.

בשלב זה, כל החבר'ה ירדו מהבמה, נתנו לקהל זמן להריע ולקרוא להם לחזור, ואז שבו לבמה בדרכם הייחודית לעוד חמישה שירים אחרונים. את ההדרן הם פתחו עם "משהו קטן וטוב", אליו התלוו קטעי וידאו נוסטלגיים ומרגשים של חברי הלהקה בצעירותם מארכיון העבר, שכללו גם את משפחתו של בנאי, בהם אביו יוסי ז"ל. זו הייתה עוד תזכורת לכך שהם הרבה יותר מלהקה, אלא משפחה אחת גדולה.

אחרי כמעט שעה וחצי של מוזיקה ללא מנוחה, המשינות המשיכו עם הלהיטים הכי גדולים שלהם, אליהם חיכה הקהל בקוצר רוח. הם ביצעו את "הכוכבים דולקים על אש קטנה", "אהובתי" ו"רכבת לילה לקהיר", שהרים את קיסריה על הרגליים וגרם לקהל לשאוג את המילים המוכרות.

את הערב חתמו בשיר "אין מקום אחר", שהיה כמו חיבוק אחרון מהלהקה לקהל שנשאר לעמוד ומסרב לעזוב. אחריו נשארה באוויר התחושה שמשינה אולי חוגגת 40, אבל בפועל היא עדיין חיה ובועטת. עם קהל נאמן, אנרגיות של הופעה ראשונה ורוח נעורים שלא נגמרת, הם הוכיחו שוב למה הם אחת הלהקות הכי אהובות ברוק הישראלי.

ההופעה של משינה שתוכננה להתקיים במוצאי שבת (14 ביוני) נדחתה ל-27 בספטמבר.