"הפוקוס שלי היה להפוך להכי טובה שאני יכולה להיות, לא משנה מה המגדר שלי"
קל לראות ביוצרת רוני כספי "עילוי מוזיקלי" - זו שעובדת באופן רצוף מגיל 16, שהרשימה כוכבים כמו ווילו סמית' ושון מנדס, והופיעה בטלוויזיה האמריקאית לעיני מיליוני צופים. אך מתחת לכל הסופרלטיבים, מסתתרת בת 25 שפשוט ממש אוהבת מוזיקה, ורואה בה דרך אמיתית לחיים ולהגשמה עצמית. לרגל הגעתה ארצה בחודש הבא להופעה מיוחדת במועדון "המרץ 2" בתל אביב, שוחחנו עימה על המעבר בין ז'אנרים מוזיקליים, הניווט כאישה צעירה בתעשייה גברית למדי - והיכן תהיה עוד שנה מעכשיו: "אני מאוד מתרגשת לקראת זה"
מרבית המוזיקאים הגדולים בהיסטוריה גילו את המוזיקה בגיל צעיר, מפול מקרטני ועד מוצרט, וזו שימשה להם כמגדלור - מקור השראה והבנה שזה מה שנועדו לעשות בחייהם. אבל האם ההיכרות עם מקצוע תובעני שכזה מגיל צעיר יכולה להיות מעמסה (נפשית ופיזית) יותר מאשר הגשמת חלום?
בעיניה של המוזיקאית והמתופפת בת ה-25 רוני כספי, שעובדת באופן רצוף מגיל 16 ונעה בין פופ אלטרנטיבי וג'אז, ההפך הוא הנכון. "אני לא מרגישה אבודה בעבודה", היא אומרת, "המוזיקה והנגינה החיה הם כל החיים שלי, התשוקה שלי, מה שמשאיר אותי שפויה, וזה אף פעם לא מרגיש לי כמו 'עבודה', זה יותר כמו חלק בלתי נפרד ממני ומהחיים שלי. כמובן שנהייה עמוס ולפעמים מבולגן וזה יכול להשפיע על הגוף ועל הנפש, אבל בסופו של דבר אין הרגשה יותר מתגמלת מלעסוק במוזיקה, לכתוב ולהופיע. זה תמיד מלהיב ואני רוצה עוד. אני גם תמיד משתדלת למצוא זמן לתת לגוף שלי מנוחה, לבלות זמן עם המשפחה וכו'".
כתבות נוספות מהמסך:
גם אם שמה של כספי לא נשמע לכם כה מוכר, היא לא ממש צריכה להוכיח את עצמה. הנה רק חלק קצר מקורות חייה: בוגרת מכללת ברקלי בבוסטון - מבתי הספר החשובים בעולם למוזיקה; חניכה של הבסיסט הבין-לאומי אבישי כהן (מנגני הג'אז הישראלים הבולטים בתעשייה העולמית), שנחשף אליה דרך האינסטגרם והחליט לשלבה בטריו הנודע שלו ובאלבומו עטור השבחים "Shifting Sands"; שיתפה פעולה עם אמני ג'אז כמו חסוס מולינה ומוהיני דיי; חיממה את הזמר הפופולרי שון מנדס; והשתלבה בלהקתה של אחת ושמה ווילו סמית' - בתו של וויל ומוזיקאית מבטיחה משל עצמה, שהופיעה לאחרונה בתוכנית הלייט-נייט של ג'ימי קימל. כספי כמובן ליוותה אותה על התופים, לעיני מיליוני צופים.
דווקא כעת, החליטה המוזיקאית הצעירה לבקר בארץ - כאן כבר פיתחה עדת מעריצים נלהבת - ולהגיע להופעה מיוחדת במועדון "המרץ 2" בתל אביב ב-22 באוקטובר. לרגל הופעתה המתקרבת, שוחחה הכוכבת העולה עם רשת 13 על המעבר הטבעי שלה בין ז'אנרים מוזיקליים, הרגע בו הבינה שהמוזיקה היא דרכה בחיים ועל הניווט כאישה צעירה בתעשייה גברית למדי.
את משלבת תכופות בין ז'אנרים מוזיקליים – יש בכל זאת אחד שקרוב יותר לליבך?
"שאלה מעניינת. גדלתי בתור ילדת פופ ורוק, ולא הקשבתי לג'אז עד שהייתי בת 14, אבל אז, כשנכנסתי לעולם הזה, נהייתי הרבה יותר רצינית והמוזיקה נהייתה כל עולמי. השקעתי המון שנים בללמוד את המוזיקה הזו ולהתעסק בה, אז אני חושבת שלג'אז יש בעצם מקום יותר קרוב לליבי, אבל לצידו יש גם שירי פופ מתחילת שנות ה-2000 שלעולם לא יאבדו את הקסם שלהם בעיניי".
מה היה הרגע הראשון בו הבנת שאת רוצה להמשיך לקריירה מוזיקלית?
"אני חושבת שזה קרה כשהייתי בת 16. התקבלתי לתוכנית קיץ של לימודי ג'אז בברקלי בבוסטון, ונבחנתי שם למלגה ללימודי תואר ראשון, שם קיבלתי מלגה מלאה. אני זוכרת את התקופה של השבועות לאחר מכן, כשפשוט נפלה עליי ההבנה שזהו זה, זה אמיתי - זה היה מאוד טבעי והגיוני לי. באותו הזמן גם למדתי פיזיקה ולמדתי ל-5 יחידות לימוד במתמטיקה, ואחרי הקיץ הזה, כשהבנתי שאני הולכת לעסוק במוזיקה כל חיי ואני לא צריכה את הדברים האלה, פרשתי מפיזיקה, וירדתי ל-4 יח"ל. בואו נגיד שגם שחררתי קצת מהרצון לקבל ציונים טובים בכל המקצועות שלא היו קשורים במוזיקה. הבנתי שזה לא רלוונטי עבורי, אז ניתבתי את האנרגיה והפוקוס שלי בצורה אחרת בלימודים".
אז איך מתמודדים עם להיות טינאייג'רית (ואז אישה צעירה) באחת מהתעשיות הנוצצות בעולם? האם זה מאיים ומלחיץ לעבוד עם ענקי מוזיקה בגיל כה צעיר, ואיך מתגברים על כך? "אני לא חושבת שאני חווה פיק ברכיים", אמרה בנושא, "לפעמים אני מתרגשת אם מדובר באמן שאני ממש מעריצה או כאלו שאני חושבת שהם מגניבים, אבל אני לא 'מאבדת את זה'. כשאני פוגשת אנשים שאני מעריצה - בסופו של דבר זה עוד בן אדם כמו כולנו, ואני רוצה לכבד את ה'ספייס' והזמן שלהם, ולא להידחף. אם זה מישהו שאני ממש מעריצה, כנראה שאהיה מביכה - או שאהיה מאוד שקטה ואחייך בטירוף או שאנסה להצחיק".
הצד האחר בלהיות אמנית צעירה בעולם המוזיקה יכול להיות זוהר הרבה פחות, וקשור לעובדה שברובה ככולה - מדובר בתעשייה גברית למדי. "אני מרגישה שבמסע שלי עם המוזיקה, הפוקוס שלי תמיד היה להפוך להכי טובה שאני יכולה להיות, לא משנה מה המגדר שלי", אומרת כספי כשהיא נשאלת אם קשה היה לה יותר לפלס את דרכה בענף שכזה כאישה, "אף פעם לא נתתי למגדר שלי להוות המכשול בדרך למטרה שלי, לפחות לא בתוך הראש שלי".
"הייתי צריכה להתאמן, ללמוד, לנגן עם אנשים, כמו כל מוזיקאי/ת שרוצים להצליח", היא מוסיפה, "למרות כל זאת, כשאני מסתכלת אחורה, ללא ספק לא הייתה לי דרך חלקה כמו שיכולה להיות לגברים. קיבלתי הרבה מבטים עקומים, זלזול, דעות קדומות (שהשתנו ברגע שעליתי על התופים והתחלתי לנגן) - במיוחד לפני שאנשים שמעו עליי ושנוצר לי סוג של 'שם' בסצנה. לפעמים היו דברים מעליבים ומעצבנים שקרו, אבל אף פעם לא באמת נתקעתי על זה ליותר מדי זמן - כי הייתי כל כך מפוקסת בדרך שלי, עשיתי את מה שאהבתי ודחפתי את עצמי להיות הכי טובה שיש. באופן הזה, כל השאר נהייה כמו רעשי רקע. יש הרבה סקסיזם בתעשיית המוזיקה, גם היום, אבל בסופו של דבר, כל עוד את בדרך שלך ועובדת קשה בלי קשר למי שאת ומה שאת, אין סיבה שהמגדר שלך ימנע ממך להגיע למטרות שלך".
היכן את רואה את עצמך בעוד שנה מהיום?
"עוד שנה האלבום הראשון שלי יהיה בחוץ, ואני אהיה בזמן הזה בסיבוב הופעות בעולם עם הלהקה שלי. הכול כבר בתכנונים, אז אני מאוד מתרגשת לקראת זה. עברו כמעט שנתיים מאז שהייתי בסיבוב הופעות רצוף של הלהקה שלי, אז אני מחכה ממש לחזור לבמה עם המוזיקה שלי ולטייל בעולם".