בזכות העיבודים, הפילהרמונית - והמנצח: הזמר המזרחי קיבל את הכבוד הראוי לו

זה לקח כמה שנים טובות, אבל סוף כל סוף חלוצי הזמר הים-תיכוני בישראל קיבלו את הכבוד הראוי להם במופע מיוחד וחד פעמי מאין כמוהו: "הפרח בגני", קונצרט שהיה אמור לפתוח בחודש אוקטובר האחרון את מופעי "צלילי חורף" לציון 66 שנים להקמת היכל התרבות תל אביב-יפו, אבל נדחה בשל אירועי השבעה באוקטובר והמלחמה שבאה בעקבותיהם.

הגעתי להיכל התרבות עם חברי הטוב מכיתה א', והפעם האחרונה שהיינו בקונצרט יחד הייתה בכיתה ג' בבית הספר היסודי, כשג'ני המורה למוזיקה לקחה את הכיתה שלנו לצפות בו.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• כולם דיברו על הסרט הזה. עכשיו אנחנו מבינים גם למה
• נחשפה עדות השחקן: "פקחתי את העיניים - והוא תקף אותי מינית"
• מאיה דדון לוהקה לתפקיד הראשי במחזמר משיריו של אייל גולן

עוד בקבלת הפנים בהיכל התרבות הייתה אווירה שונה וחגיגית מבדרך כלל, וניכר שההפקה השקיעה מחשבה על מנת לייצר אווירת פסטיבל חגיגית. זה, בשילוב הליינאפ שנשלח אליי עוד קודם, הגבירו את הסקרנות אצלי באשר לשילוב המיוחד בין המוזיקה הים-תיכונית לבין המוזיקה הקלאסית. עניין אותי לשמוע עיבודים מוזיקליים לשירים "מזרחיים" (אם אפשר לקרוא להם כך) מבוצעים על ידי תזמורת חיה.

הקונצרט התחיל ביצירה טורקית אינסטרומנטלית עם כלים אתניים, שדרכם הקהל הבין כי זה עומד להיות מסע מוזיקלי שונה ממה שרגילים לראות על במת ההיכל. תום כהן, המנצח של הערב, פתח עם נאום קצרצר שבו סיפר על היעדרותו של אבנר גדסי מהמופע בשל מחלה במיתרי הקול. מי שהגיע במקומו הוא לא אחר מאשר בנו, בן גדסי, שביצע שניים מהשירים האייקונים של אביו לאורך השנים: "הגברים בוכים בלילה" ו"נפרדנו כך".

אחרי שני הביצועים הללו, הפתעה: אבנר גדסי עלה לבמה והתנצל בפני הקהל על כך שלא יכל לבצע את שיריו, ובמקומו הוא בחר באדם הכי קרוב אליו לשיר את הקלאסיקות המופלאות שלו, או כפי שאמר למנצח על הבמה: "בן עושה גדסי יותר טוב ממני".

כחלק מהגיוון של הערב, אחרי גדסי עלתה לבמה הזמרת אסתר רדא. המנצח שיתף את הקהל בפנייה שלו אליה להשתתף במופע ואת תגובתה המופתעת, שכן לטענתה היא לא מתאימה לערב כזה - ומה היא קשורה בכלל למוזיקה הים-תיכונית?! אז, השיב לה כהן: "המוזיקה הים-תיכונית היא המוזיקה השחורה, המו-טאון של ישראל - ואת חייבת לקחת בערב הזה חלק". היא, כאמור, השתכנעה: ראדה ביצעה את "נכון להיום" יחד עם בן גדסי, ולאחר מכן את "ים של דמעות" בעיבוד מרגש.

המופע עובר בין התחנות של המוזיקה הים-תיכונית-מזרחית וגם בין התחנות של האנשים שמאחורי המוזיקה, הקולות הגדולים של הזמר שפתחו את הדלת והתוו את הדרך למוזיקה הפופולרית כיום בארץ. במהלך הערב הוקרנו סרטונים על מסכי ענק של גדולי הזמר שכבר לא איתנו, ובהם זהר ארגוב והאישה האייקונית עם כישרון העל - אהובה עוזרי ז"ל (עוד עליהם, בהמשך).

מיד לאחר הסרטון של זהר ארגוב, בר צברי ביצע את השיר "אלינור" בביצוע שלא השאיר את הקהל רגוע, וכולם היו חייבים להצטרף בשירה. כשצברי סיים, שימי תבורי בכבודו ובעצמו עלה לבמה וזכה לתשואות מטורפות מהקהל. תבורי בן ה-71 הראה לכולם שהקול שלו הוא עדיין אותו קול גם אחרי כל השנים האלה. תבורי גנב את ההצגה מבחינתי, והביצועים שלו ל"אתמול היית שונה" (עם קטע בשפה הצרפתית), "כינור דוד" ו"עוד סיפור של אהבה" זכו לתגובות מפרגנות במקסימום מהקהל הנלהב.

אז, הוקרן הסרטון של עוזרי ז"ל, המספר את הסיפור האישי שלה ואת הדרך שלה למוזיקה בכרם התימנים. הסרטון הצליח להעביר את המציאות הקשה שעברה עליה לפני שהחליטה להיות זמרת, והציג את השילוב בין העבודה היומיומית שלה בתור עוזרת ניקיון וטבחית לעובדה שהיא צריכה לשיר בערב במועדונים. בתום הסרטון, נופר סלמאן עלתה לבמה לביצוע וואו וואו וואו.

סלמאן שרה את השיר האלמותי "צלצולי פעמונים" - וכמעט שלא נותרו עיניים יבשות בקהל - בדיוק כמו בשורה בשיר: "עיניי זלגו דמעות של אושר". השילוב הבא היה של נופר עם רדא בדואט לשיר "נערי שובה אליי" של מרגלית צנעני.

אחרי כל אלו, הגיע חתן פרס ישראל אביהו מדינה, מי שפתח את הדלת לאינספור זמרים מזרחיים, והתווה את פריצה הגבולות של הזמר הים-תיכוני לתוך המיינסטרים שאנחנו מכירים היום. מדינה, איש חכם ומרגש, ביצע את השירים שכתב והלחין כמו: "לבד יושבת", "רעיה" ו"כבר עברו השנים". חשבנו שהשיא מאחורינו, אבל לא: תבורי חזר לבמה, והשניים ביצעו יחד לראשונה מזה שנים רבות את "אל תשליכני לעת זקנה". מצמרר.

חשוב לי לשבח ולפאר את המנצח תום כהן שמבחינתי יצר את האווירה, ולפעמים גנב את הפוקוס על הבמה (לא אציין באיזה ביצוע). יש לו נוכחות בימיתית היסטרית, כזו שרואים בסרטים כשאומרים "מנצח". כהן אחראי על הניצוח, העיבודים והניהול המוזיקלי של המופע, ונעשתה פה עבודה מדויקת - ולא פחות מגאונית, החל מבניית הסט-ליסט, דרך העיבודים ועד קטעי הקישור שלו. לצד כהן, יש לציין גם את אתי אנטה-שגב שעבדה יחד איתו על הניהול האמנותי.

המופע נחתם בביצוע מרגש של התזמורת הפילהרמונית לשיר "הפרח בגני" בביצוע צברי וסלמאן. לא סתם, השיר קיבל את המעמד והכבוד הראוי לו על הבמה המכובדת של היכל התרבות ונבחר לסגור את המופע המיוחד הזה.

הזמרים הים-תיכוניים לא אכזבו ביכולותיהם הווקאליות, התזמורת נתנה מעטפת עוצמתית שהגיעה מהצלילים אשר בוצעו בלייב על הבמה - וכל אלו רק פיארו את העוצמה של השירים הגאוניים הללו. כרגע לא צפוי מופע נוסף, אבל בתקווה שכן - אמליץ לכם לקנות כרטיס. כמאמר השיר: "עיניי זלגו דמעות של אושר".