מארק אליהו הפעיל את כל הקסמים שלו במשך שעתיים. זו הייתה חוויה מרוממת נפש

אני מסוג האנשים שממעטים לצאת מהבית בערב יום האהבה. איזו סיבה יש לי לצאת כשכל מה שאני באמת אוהבת בחיים נמצא בבית? המסעדות מעלות מחירים בצורה בלתי סבירה, וכל מחווה שיכולה להיות מרגשת ביומיום מקבלת ניחוח של קיטש. אבל עדיין, כשיש הופעה טובה באמת, אני אצא לראות מה קורה שם בחוץ. הפעם, הגעתי למופע "ABOUT LOVE" של מארק אליהו, שפתח את פסטיבל ישראל ה-62 וביקשתי מחברה ירושלמית להצטרף.

מה אני אגיד לכם? קהל כזה מגוון לא ראיתי הרבה מאוד זמן: משפחות צעירות עם ילדים, זוגות מאוהבים בטווח גלאים רחב, חבורת בנות שהגיעה לחגוג יום הולדת ואפילו איש קשיש עם המטפלת שלו. היו שם דתיים, חילונים, כאלה שבוודאי יוצאים להפגנות כל מוצאי שבת, וכאלה שלא. מה שאיחד את כולם היה אהבה גדולה למוזיקה, ומארק אליהו אחד.

לכתבות נוספות בתרבות ובידור:

• 30 שנה אחרי שידור הפרק הראשון - קופיקו חוזר בעונה חדשה
• ההופעה של אוזונה הייתה חגיגה שהחזירה אותי לדרום אמריקה
• השחקן אנגוס קלאוד ("אופוריה") הלך לעולמו בגיל 25

צוות ההפקה של הפסטיבל הגדילו לעשות ויצרו אזורי ישיבה שונים ברחבת גן העצמאות עם ריהוט גן נוח, לצד עמדות של אוכל ושתייה. מכל מקום שישבתי יכולתי ליהנות מזווית טובה לבמה, ולמרות שהמקום היה מלא לא הרגשתי עומס שיש בדרך כלל באירועים כאלה. השמש ירדה על הרי ירושלים, האוויר הלך והצטנן, וברגע שהירח עלה - המופע התחיל.

זו לא הפעם הראשונה שאני צופה במארק אליהו מופיע על הבמה. ליתר דיוק זו הפעם החמישית, ונראה לי שמההופעה הבאה אני אפסיק לספור. החיבור בין אליהו לצוות הנגנים שלו מצליח להפתיע אותי בכל פעם מחדש: הוא ואביו, המוזיקולוג ונגן הטאר פרץ אליהו, מנגנים יחד מסע חיים מרגש עד דמעות. יחד עם חיים וייס, ינק'לה סגל, ורוני עברין המופלא הם מצליחים לנגן געגוע עמוק לתקופה אחרת. אליהו והנגנים הצליחו לרתק את הקהל מהצליל הראשון, ומהר מאוד יותר ויותר אנשים מצאו את עצמם מתקרבים לעבר הבמה.

וכיאה למופע פותח של פסטיבל שלם, אליהו לא היה לבד על הבמה: האורחת הראשונה שהצטרפה הייתה הזמרת ולארי חמאתי שביצעה את השיר "הללויה" בערבית, עברית, ואנגלית. מי שנכנס מיד אחריה היה הזמר שי צברי שהצטרף גם הוא לשיר והעשיר אותו, כשהחיבור בינו לבין אליהו הלך ונחשף לנגד עינינו בשניות. אליהו אירח את צברי על הבמה ממש כמו שמארחים משפחה לארוחת שישי. הרגשתי שעוד רגע ממש אליהו יחתוך אבטיח קר, יוציא ערק מהמזווה ויגיש פיצוחים.

שי ביצע את הלהיט "מעליי דממה", והקהל הצטרף אליו בהתרגשות כאילו מדובר בהמנון. ולארי ביצעה את הפזמון בערבית, ובכך נתנה עוד צבע לביצוע המרגש הזה. הדיאלוג בין שי לקהל היה נהדר, ומי שהשכיל להתבונן על הדינמיקה שהתרחשה על הבמה ראה איך אליהו מתמוגג אל מול התנהלותו של שי שנע על הציר שבין להקפיץ את הנוכחים עם השיר "מכור לאהבה", לבין לגרום לו לדמוע מהתרגשות עם הביצוע המחודש ל"Do You Remember" - שיר של אליהו שמוצע במקור בטורקית, ובוצע אמש בעברית.

אורח נוסף שהצטרף לחגיגה המוזיקלית הוא לא פחות ממאסטר הנשיפה הסופי מטורקיה עומר פארוק טקבילק. אני מודה שלא האזנתי ליצירותיו קודם, אבל התענגתי על הצלילים המופלאים שהפיק, ובעיקר על היכולת שלו לתפוס את קהל המאזינים באופן לא צפוי - כי ככה זה כשיש לך שנים של ניסיון על במה. המוזיקה שלו הייתה כמו תפילה לאוזניי, ולמרות שאני אינני דוברת טורקית יכולתי להרגיש שאני מבינה כל מילה שהוא שר.

ואז הגיעה ריטה. "אתם ראיתם את הירח היום?", שאלה את הקהל כשעלתה לבמה בשמלה אדומה ובכריזמה מטורפת, "הוא גם אוהב אותנו מאוד". ריטה פרגנה לאליהו על עבודתו במהלך השנים, ואמרה שהיא זכתה לעבוד איתו ושהיא מתרגשת להתארח אצלו. השניים חברו לביצוע השיר "מחכה" שסחף את הקהל - שמצידו התמסר ודקלם את כל המילים. החיבור בין השניים היה ממגנט וממש  הרגישו שהם עבדו יחד שנים ושזו לא הפעם הראשונה שהם נפגשים. בהמשך, ריטה ביצעה את "עטוף ברחמים" בעיבוד מפתיע וכמו שהיא ואליהו רקדו את הצלילים על הבמה - כך גם הקהל שרקד איתם באהבה.

במשך יותר משעתיים אליהו הפעיל את כל הקסמים שהוא מכיר בכדי לייצר אווירה: הוא רקד עם המוזיקה עד שנפתחו לו השרוכים (ואחד מאנשי הצוות שלו הגיע לקשור אותם), הוא נתן לאביו מקום לנגן את ליבו, לרוני עברין לבצע את הלהטוטים המוזיקליים שלו בעזרת תופים ומים (כן כן, קראתם נכון) ואף הגדיל לעשות והזמין לבמה את כל האורחים לבצע יחד שיר. אין מה להגיד, זו הייתה הופעה מרוממת נפש, כזו שמשאירה טעם של עוד, ואם ככה מתחיל הפסטיבל - מעניין איך הוא יימשך.