לילה לבן של מוזיקה אלקטרונית באילת: גם הברקים והרעמים הצטרפו לחגיגה

תקראו לי בומרית, דאונרית או משביתת שמחות - אבל מוזיקה אלקטרונית ואני זה לא. מצטערת, לא מתחברת לסגנון ורחוקה ממנו שנות אור, כך שהסיכוי שאטוס לאילת בשביל פסטיבל אלקטרוני היה נראה קטן עד מאוד. כמה קטן? בואו נאמר שיש סיכוי יותר גדול שהרכבת הקלה תצא לדרך לפני 2030, שמפלגת הפיראטים תעבור את אחוז החסימה ושיום אחד אחזור הביתה מרמת החייל ולא יהיו פקקים באיילון.

לכתבות נוספות:

• "אנחנו מייצרים את עולם האשליות. יש פה משהו קצת רוחני"
• ההופעה של נועה קירל בפארק הירקון - מושלמת; אירופה, תתכונני
• שלחנו מעריצה של מרגי לראיין אותו ולכתוב ביקורת הופעה; איך יצא? לא אובייקטיבי במיוחד

אבל כעיתונאית רצינית, אתם יודעים, לפעמים גם אני נדרשת למשימות חשובות - וכך פתאום מצאתי את עצמי יורדת לדרום בשביל לסקר את פסטיבל Lifetime שכלל יומיים של חגיגות עם כמה מהדיג'ייז המובילים בתחום. הליינאפ הכיל שמות כמו תומר מייזנר, אסטרקירס, נורה אן פיור ואת גולת הכותרת: דיג'יי טייסטו.

הוא בן 53, וגם אם אתם לא בסצנה האלקטרונית ודאי יצא לכם לשמוע את The Business או Don't Be Shy עליהם הוא חתום. טייסטו, מהדיג'ייז המובילים בעולם, עלה לבמה ב-2:30 ונתן סט באורך כשעתיים, במה שהיו שטענו כי היה הסט הטוב ביותר שלו מכל הסטים שנתן בישראל בכל 8 הפעמים הקודמות שהופיע כאן.

"טייסטו מאוד התגעגע לארץ", סיפרו לי בהמשך שניים מהמפיקים, אריאל וארז בכר. "זו הייתה סגירת מעגל עבורו משום שההופעה הראשונה שלו בישראל, בשנת 1999, הייתה בחוות הגמלים. הוא ממש התרגש. בכלל, הוא אוהב את הקהל הישראלי ומאוד נהנה פה, ואין ספק שנביא אותו שוב".

קצת יותר מ-7,000 איש הדרימו לפארק הגמלים וחגגו לאורך כל הלילה. הקהל היה מגוון, אולי הכי מגוון שראיתי עד כה במקום אחד: בני נוער שאפילו עדיין לא נולדו כשטייסטו פרץ אי-אז בשנות ה-90; בני דור ה-y שהתאהבו במוזיקה שלו כשכבר הפך לשם דבר; ובני 50+ שמכירים אותו עוד מימיו הראשונים מאחורי העמדה. בקהל הסתובבו גם חובשי כיפות, צעירות עם תלבושות זוהרות ושוטרים שבדיוק סיימו את המשמרת והצטרפו למסיבה. 

במקביל לסט של טייסטו, על במה צדדית, אמן גרפיטי צייר את דיוקנו של הדיג'יי המצליח. השילוב בין האמנים שעל הבמות יצר מצג מעניין עבור הקהל: מצד אחד נושאים עיניים לבמה המרכזית, מתמסרים למוזיקה, ומהצד השני מהופנטים ושקועים בעבודתו של הצייר ומחכים לראות את התוצאה הסופית.

מזג האוויר הסגרירי אומנם החסיר פעימה מליבם של המארגנים - שברגע האחרון הזעיקו מהנדס חשמל שיאשר את קיום האירוע חרף הממטרים - אבל בדיעבד ולשמחת כולם, הסתיו שהגיע מוקדם מהצפוי תרם לאווירה והשתלב בטבעיות עם הפירוטכניקה והתאורה שעל הבמה. הגשם שירד לא הרתיע את המבלים (אבל אותי כן. נו מה, לא רציתי שהמחליק ייהרס) והברקים המרהיבים על רקע הרי אילת גררו קריאות התפעלות המוניות ברמת גול של מסי בגמר המונדיאל.

ומילא הגשם שאיים לבטל את הפסטיבל שעות לפני קיומו - היו עוד כמה בלת"מים שההפקה נאלצה להתמודד איתם ברגע האחרון, ובראשם: העברת האירוע מפארק תמנע לחוות הגמלים, לבקשת המשטרה, פחות משבועיים לפני פתיחת השערים. "הדרישות של המשטרה היו מחמירות על גבול הלא-הגיוניות", סיפר המפיק איתן סלימי לדיגיטל 13. "זה היה אירוע יוצא דופן וקשה מאוד עם המון לחצים, אבל בסוף גם בחווה עשינו עבודה נפלאה".

במבחן התוצאה, כאמור, הכול עבר חלק והדרמות שפקדו את המפיקים בשעות האחרונות לא נראו על פני השטח. אפילו אני, שכפי שהזכרתי קודם לא בדיוק קהל היעד של הפסטיבל, נהנתי (כן, למרות העייפות לאורך הלילה הלבן; כן, למרות המיגרנה; וכן - למרות שלרגעים הרגשתי שהמוזיקה מעט קודחת לי במוח; ותודה לאקמול).