לקח רק 20 שנה: מארון 5 כבשו את פארק הירקון בתל אביב

בשנת 2002 מארון 5 פרצו עם אלבום ראשון ומושלם ("Songs About Jane") ומאז הם ממלאים את מקומם במצעדי המכירות וההשמעות בכל העולם. אתמול (שני), 20 שנה אחרי הפריצה הגדולה ועשרות להיטי ענק, מארון 5, בהנהגתו של הסולן אדם לוין, הגשימו חלום ישן שלהם, לטענתם לפחות, והגיעו להופיע בישראל.

עוד במדור המוזיקה:

"תתרגלו לעובדה שישראל עולה לגמר!": העולם מגיב לחזרה של מיכאל בן דוד באירוויזיון

"אני גאה בעבודה שאני עושה". מיכאל בן דוד בריאיון מיוחד מאיטליה

סקר אהבה חדשה: במי אתם הייתם בוחרים?

הצד שלו

הערב התחיל עם שני מופעי חימום. אגם בוחבוט עלתה ראשונה לבמה וביצע את "דובשנייה" עם שחר סאול ונורוז וגם את "יהלום" ו-"באתי להציל אותך" עם חבורת רקדנים. היה ממש נחמד רק חבל שהמסכים לא עבדו. אפילו ממתחם הגולדן רינג, המקום בו העיתונאים שהו בזמן המופע, היה חבל לפספס פרטים קטנים שאולי קורים על הבמה. מרגי עלה לבמה לחימום הסופי שלפני המנה העיקרית והוכיח שלא צריך להיות זמר ענק כדי לנצח על 60 אלף איש. המסכים לא עבדו בשיר הראשן של מרגי ובאמצע השיר השני, כשהמסכים קמו לתחייה, שאגת הקהל היתה מחרישת אוזניים. במהלך המופע מרגי דיבר על אומנים שבוחרים לא להגיע לישראל וביקש מהקהל להרים למארון 5 ולהפיץ את האהבה. הביצוע שלו ל"אנג'ל", השיר האחרון שהוא שר, הרים את הקהל וזיכה את הזמר הצעיר בהמון אהבה. אם מארון 5 לא רואים את הפוטנציאל הגלום בו ולא ייקחו אותו תחת חסותם או יעזרו לו להצליח בחו"ל, הבעיה היא שלהם.

בשעה 21:15, בדיוק בזמן המיועד, עלו חברי להקת מארון 5 לבמה לקול תשואות הקהל. "Moves Like Jagger" פתח את ההופעה (מינוס כריסטינה אגילרה אחת), והשיר שהגיע אחריו, "This Love", החזיר את הצופים 20 שנה אחורה. לוין התענג על הקהל הישראלי שידע את כל המילים בעל פה ונראה שהוא מעמיד אותו למבחן, לראות מי עומד מולו ולאן הוא יכול לקחת אותם לאורך 100 הדקות הבאות. אחרי "Animels", השיר החמישי בסט, היתה תחושה שהלהקה באה לתת עבודה אבל לא ממש מתייחסת לקהל. לא "ערב טוב תל אביב", לא "שמחים שהגענו, שמישהו יסביר לנו מה זה ג'חנון", כלום. שיר אחרי שיר, להיט אחרי להיט, אבל היתה תחושה קלה של דז'ה וו מהמופע של סיה שנערך בתל אביב לפני חמש שנים.

רק בשיר השביעי, "What Lovers Do" לוין שאג למיקרופון "מה נשמע? אתם בסדר?" והקהל שמח להגיב בחזרה, סוף סוף. לוין נתן שואו טוב אבל נראה שהוא נמצא בעולם משלו. אני אשקר אם אגיד שלא היו געגועים קלים לכריזמה של מרגי לפרקים. שלא תטעו, מארון 5 נתנו הופעה מעולה שנשענה על קטלוג שירים מעולה ולא היתה צריכה להביא פירוטכניקה, רקדנים או במה מטורפת. הכל עבד טוב ועדיין, משהו היה טיפה לא במקום.  חצי הופעה עברה ולוין לא שיתף בסיפור או אנקדוטה עם הקהל.

ואז זה הגיע. "ערב טוב, תל אביב" לוין קרא לעבר פארק הירקון, וכל הפארק הגיב בענק. לוין סיפר, סוף סוף, כמה חברי הלהקה מתרגשים להופיע בישראל. "האלבום הראשון שלנו יצא בדיוק לפני 20 שנה", שיתף לוין את הקהל, "ואף אחד מכם לא נולד אז. אף פעם לא היינו פה וזה מקום מדהים", משפט שזיכה אותו בעוד כמה שריקות ומחיאות כפיים. "יש פה אוירה מעולה וקיבלנו חיבוק גדול מכם. לקח לנו הרבה זמן להגיע לפה. יש לנו הרבה שירים לשיר לכם ואנחנו מקווים שתשירו אותם. אנחנו אוהבים להקשיב לקהל שר בהופעות שלנו".

בשלב מסוים לוין פתח כפתור נוסף בחולצה ואמר לקהל "זה בשבילכם". כן, הוא יודע בדיוק מה הקהל רוצה בנוסף למוזיקה. יותר מחצי הופעה עברה והחולצה של לוין פתוחה אבל עדיין עליו. החפצה? יכול להיות אבל זה חלק מהאפיל שלוין משחק עליו במשך שנים ארוכות. לקראת השיר "Sunday Morning" לוין סיפר על היום הראשון שלו בתל אביב, על הנוף המושלם לים וכמה ישראל היא מקום נפלא. הוא בטח אומר את זה בכל מדינה שהוא נמצא בה, אבל למי אכפת. הוא המשיך לספר על בחורה צעירה ששרה עם גיטרה מחוץ לחלון של המלון שלו ושהוא שמע את הביצוע שלה ל"Sunday Morning" והחליט להזמין אותה להופיע איתם. הקהל קיבל בתשואות את קורל ביסמוט, זמרת צעירה שכבר כמה שנים מנסה לפרוץ ובעבר השתתפה באודישנים של "דה וייס ישראל". סביר להניח ששיר אחד מול 60 אלף איש יעזור לה לקבל את ההכרה שמגיעה לה. ההופעה של ביסמוט הזכירה מעט את הסרט "כוכב נולד", מינוס הקטע הרומנטי והמוות בסוף, ואולי היא תצליח למנף אותה לזכותה.

שירים באו והלכו והקהל היה בשיאו. אפילו "Girls Like You" סחט תשואות בכל פעם שגל גדות הפציעה בקליפ המקורי ששודר על המסכים מאחורי הלהקה. אם היה אפשר להשתמש בשיר הזה בקליפ עם הופעה של קארדי בי, היה אפשר להשתמש בקליפ זהה עם כריסטינה אגילרה, רק אומר. ההדרן הגיע אחרי 17 שירים וכלל ארבעה נוספים. "She Will Be Loved" גרר הסבר מצד לוין שהשיר מוקדש לנשים. "אתן הרבה יותר טובות מאיתנו. יש לי שתי בנות בבית והם הרבה יותר טובות ממני. יש בנים טובים בחוץ אבל נשים מנצחות ולכן השיר הזה מוקדש להן". ועדיין, לוין בחר לשיר את השיר עם ג'קט ג'ינס עליו. הרעיון שלוין ישיל את הבגדים מפלג גופו העליון עבר בראש של כולם אבל לקראת השיר האחרון היה תחושה של ויתור, אולי בגלל שהיה קריר בחוץ ולא כדאי שהוא יחטוף דלקת ריאות.

[brightcove_iframe video_id='entertainment-music-abroad-part-01-external' autoplay='0' credit='צילום: שיר אייל' desc='She will be loved' poster='' kid='1_0q1fo7gc' duration='38']

בשיר האחרון לערב, "Sugar", לוין הוריד את הג'קט לקול צווחות ההמונים ונשאר למשך שתי דקות בלי חולצה. פייר, היה שווה את זה. "תודה רבה תל אביב, זה חלום שהתגשם עבורנו להופיע פה", סיים לוין את ההופעה והלהקה ירדה מהבמה. 21 להיטים ענקיים בערב אחד זה הרבה לבקש והלהקה הצליחה לתת הופעה מכובדת לקהל הישראלי שחיכה להם בצמא. עשרות אלפי האנשים שיבואו להופעה השנייה היום הולכים ליהנות בענק לפי דעתי, אבל מיכל דאבי, עורכת תוכן בדיגיטל רשת 13 שישבה בדשא ולא בגולדן רינג, חושבת אחרת.

[brightcove_iframe video_id='entertainment-music-abroad-part-02-external' autoplay='0' credit='צילום: שיר אייל' desc='Sugar' poster='' kid='1_6gjmbynf' duration='52']

הצד שלה

תודה גלעד, אקח את זה מכאן וחבל שאני מסכימה איתך רק חלקית. אין ספק שמארון 5 נתנו שואו וקרעו את הבמה בלי עזרה של פירוטכניקה או להקת רקדנים שבאמת לא היו נחוצים, אבל אני ממש לא שותפה לתחושת ההייפ. הפעם, לצערי, אני בצד של המאוכזבים. העומס שהורגש אתמול בקרב האנשים שקנו את הכרטיסים הזולים יותר היה מוגזם באופן מחריד.

זו לא הפעם הראשונה שאני בהופעה בירקון, ואני וה-163 סנטימטרים שלי הצלחנו בעבר לראות את ג'סטין ביבר, ג'ניפר לופז ובריטני ספירס בגודל של גרגר אורז. אמש, מלבד גבם של האנשים שעמדו מלפניי, לא ראיתי כלום ואומרת את זה מישהי שהגיעה בשעה חמש אחרי הצהריים, עם פתיחת השערים, כדי לעמוד כמה שיותר קרוב לבמה במגבלת הכרטיסים הזולים.

"אז יש מסכים", יגידו המסנגרים. אבל הם הגיעו רק בהמשך. כשאגם בוחבוט עלתה עם יהלום ודובשנייה, המסכים הראשיים שבשני צדי הבמה לא עבדו משום מה, כך שאת אגם, נורוז ושחר סאול יכולתי רק לשמוע. גם כשהגיע החלק של מרגי נרשמה תקלה במסכים, שנדלקו – תודה לאל – רק באמצע השיר השני.

אז בעיית המסכים נפתרה, אבל אז צצה בעיה אחרת – אנשים גבוהים, שחלקם אפילו הרימו את החברים הגבוהים שלהם על הכתפיים. מעט אחרי הביצוע הראשון של מארון 5 מצאתי את עצמי עומדת על קצות האצבעות כדי לראות את המסך. אחרי שהתעייפתי וניסיתי לזוז למקום אחר, הבנתי שזו תהיה משימה קשה מדי לפלס דרך בין 60 אלף מבלים – אז ויתרתי ונשארתי במקום. אני מניחה שאם לא היה כל כך עמוס ולא היו נצמדים אליי, הראות הייתה מעט אחרת – שזו לפי דעתי הסיבה שבהופעות אחרות הצלחתי לראות דמות קטנה מפזזת על הבמה.

בשלב מסוים פשוט החלטתי רק ליהנות מהמוזיקה שבאמת הייתה נהדרת. אבל הדוחק, הצפיפות והעובדה שכפי שאמרתי – ליטרלי לא ראיתי כלום - הותירו אותי עם תחושת חמיצות קלה. אגב, איתי הגיעו גם חברים גבוהים ממני, שהתלוננו גם כן כי הם מתקשים לראות משהו.

נכון, פארק הירקון זה לא הלייב פארק בראשל"צ ולא ציפיתי להסתכל לאדם לוין בלבן של העיניים, אבל כן קיוויתי שאם אני מגיעה להופעה ארבע שעות לפני שהיא אמורה להתחיל אצליח לכל הפחות לראות את הקוביות שלו. אפילו זה לא קרה. נו מילא, מזל שבסטורי ראיתי קצת יותר כי את ההופעה רק שמעתי.

מארון 5 תופיע הערב (שלישי) בהופעה נוספת בפארק הירקון בתל אביב.