פסקול מלחמה: כך השפיעה "חרבות ברזל" על המוזיקה הישראלית

בחודשיים האחרונים מדינת ישראל עברה טלטלה עמוקה בעקבות מלחמת "חרבות ברזל". רעידת אדמה שהשפיעה על מדינה שלמה כמעט בכל היבט: חברתית, ביטחונית וכלכלית  - וכך גם תרבותית. מבט חטוף על הסינגלים החדשים ששוחררו מאז השבעה באוקטובר חושף מגמות ודפוסים שמעידים על השינוי העמוק שהחברה הישראלית עוברת אל מול האירועים הדרמטיים. כדי לגלות עד כמה השפיעו המאורעות על תעשיית המוזיקה, שוחחנו עם כמה אנשי תעשייה, ויחד איתם ניסינו גם להבין לאן פניה של המוזיקה הישראלית מכאן והלאה.

"עשרות ריליסים שתוזמנו לצאת מיד לאחר תקופת חגי תשרי בעצם קפאו על מקומם ברגע אחד", מעיד ויקטור חיון, סמנכ"ל השיווק של "לינקטון", פלטפורמה להפצת סינגלים חדשים. "באופן טבעי, ההלם והאבל - יחד עם רצועות שידור של חדשות מסביב לשעון - לא השאירו מקום להוצאת מוזיקה חדשה. ההתעוררות המוזיקלית החלה רק עם תחילת המערכה הקרקעית". לדבריו של חיון, פסקול המדינה מתחלק כעת בין שירי הרמת המורל לשירי הנצחה. "לא מעט אנשים שיש להם זיקה לעולם המוזיקה, אבל לא בהכרח זמרים במקצועם, הפיקו והקליטו שירים על קרובים ומכרים שנספו", הוא אומר.

גם בפלטפורמות הפצה מקבילות כמו "פטיפון" מרגישים את השינוי הגדול. "כל השירים שהכינו לפני חודשיים לא אקטואליים כרגע ואף אמן לא מרגיש רצון להוציא מוזיקה חדשה שלא מותאמת למצב הרגשי של כולנו", אומרת חן לי, מייסדת "פטיפון". "אין הופעות באולמות, כל האמנים מגויסים בצו 8 לחיילים, בתי חולים, הלוויות. זו תקופה קשה והמוזיקה היא השתקפות של התקופה".

לכתבות נוספות:

• פסקול התקופה: כך השפיעה האינתיפאדה השנייה על הפלייליסטים

"הרדיו מאתגר. אין ישיבות פלייליסטים, חלק מהעורכים יצאו לחל"ת, תוכניות השתנו והרבה שעות משמיעות הקדשות של משפחות הנופלים או החטופים, כך שהפלטפורמה להשמעת מוזיקה חדשה הצטמצמה עוד יותר"

לאורך השבועות האחרונים ראינו התגייסות מכמירת לב בקרב האמנים, אשר הופיעו יום אחרי יום, לפעמים גם פעמיים ביום, מול מפונים, לוחמים ופצועים. הם הגיעו לבתי חולים, להלוויות ואזכרות ולהבדיל גם לחתונות. ולא רק הם נרתמו והופיעו בהתנדבות, אלא גם אנשי ההפקה מאחורי הקלעים.

הדר שכטר ותהל קליין, מנהלות קהילת "יחצינו לאן" בפייסבוק שמונה עשרת אלפים מוזיקאים ואנשי תעשייה, מתארות כיצד נרתמו במהירות למצב: "הרבה מאוד מוזיקאים שהיו לפני שחרור סינגלים נאלצו לעשות חישוב מסלול מחדש", מספרת תהל. "בתחילת המלחמה הרגשנו קיפאון יצירתי מוחלט בקרב חברות וחברי הקהילה. בעקבות כך, יזמנו מספר פעולות, ביניהן פתיחת קבוצת כתיבה למוזיקאים בוואטסאפ כדי להניע אותם לפעולה. מלבד זאת, צירפנו מטפלת במוזיקה שנתנה טיפים להתמודדות, בעוד שאנחנו - יחד עם שני מאיו מהקהילה - שיגרנו משימות כתיבה שמטרתן לשחרר את היוצרים והיוצרות מהקיפאון. זה עזר לא רק להם אלא גם לנו כיוצרות. לאחר מכן, קיימנו מפגש זום עם שישה מטפלים במוזיקה כדי לאפשר למוזיקאים לחלוק את שעל ליבם ולנסות למצוא טכניקות להתמודדות רגשית".

מה בנוגע להופעות פיזיות? 
"זיהינו שרוב המוזיקאים מאוד רצו להופיע מול מפונים וניצולים, ולאור הדרישה הגוברת והרצון להתנדב, הוקמה קבוצה שמרכזת את כל הבקשות שהגיעו אלינו", משיבה הדר. "כמובן שהאתגר הפרנסתי במוזיקה בשעה זו הוא עצום. בתחילת המלחמה שיעורים פרטיים רבים התבטלו, והופעות עדיין לא ממש חזרו. עכשיו, חודשיים לאחר המלחמה, אנחנו מזהות שמוזיקאים כותבים ומוציאים שירים שרלוונטים למצב. חלקם מלחינים טקסטים של חיילים שנפלו, חלקם כותבים על חבריהם ובני משפחותיהם. כמעט כולנו מכירים מישהו שנפגע כך שהרגשות מאוד אותנטיים. הרדיו לעומת זאת מאתגר. אין ישיבות פלייליסטים, חלק מהעורכים יצאו לחל"ת, תוכניות השתנו והרבה שעות משמיעות הקדשות של משפחות הנופלים או החטופים כך שהפלטפורמה להשמעת מוזיקה חדשה הצטמצמה עוד יותר".

"בתחילת המלחמה הרגשנו קיפאון יצירתי מוחלט. פתחנו קבוצת כתיבה למוזיקאים בוואטסאפ כדי להניע אותם לפעולה וקיימנו מפגש זום עם מטפלים כדי לאפשר למוזיקאים לחלוק את שעל ליבם ולמצוא טכניקות להתמודדות רגשית"

רדיו רגוע

אז כן, בדיוק כפי שתיארה הדר, גם תחנות הרדיו שינו פנים והתאימו באופן מיידי את לוחות השידורים למצב. אפילו ישיבת הפלייליסט המפורסמת של גלגלצ לא התקיימה מאז פרצה המלחמה. "אכן לא התקיימו ישיבות פלייליסט בגלגלצ, מתוך שינוי והתאמת התוכן למצב", הסבירו לנו ברדיו. "אנו חוזרים בקרוב לישיבות מערכת מותאמות בימים אלו, אשר שמות פחות דגש על שירים חדשים שיושמעו שלוש פעמים ביום, אלא מתן ביטוי לשירים רלוונטים וחשובים הקשורים למצב - לא פעם גם פרי יצירתם של אמנים לא מוכרים, שכתבו על קרוביהם שנחטפו, נפלו או נרצחו, שבשגרה כנראה היו מקבלים פחות מקום וקשב ציבורי".

שינוי נוסף שחל בתחנה הצבאית קשור גם לשדרנים והמגישים עצמם, אשר עם תחילת הלחימה עזבו את האולפן החם - וכבר שבועות שרבים מהם משדרים בעיקר מהשטח, בין אם עם חיילים בשטחי כינוס ופצועים בבתי החולים או עם משפחות החטופים ובבתי מלון של מפונים. מלבד זאת, אל רשימת המגישים התווסף הקומיקאי שחר חסון, שמדי יום מגיש תוכנית בקו קצר אחר, קליל ומשוחרר יותר, בניסיון להעלות את המורל הלאומי.

"מתחילת הלחימה אנחנו דואגים להגביר את ההשמעות של מוזיקה ישראלית מכל הזמנים כדי לתמוך בתעשייה המקומית שנפגעה גם היא. הגברנו את ההשמעות האמנים ישראלים בעשרות אחוזים"

ב-Eco99fm יזמו שיתוף פעולה עם גלגלצ בפרויקט בשם "בואו הביתה", במסגרתו בכל יום בשעה 17:00 אחרי החדשות משדרים בכל תחנות הרדיו את השיר "בוא הביתה" של שולה חן, וזאת עד שכל החטופים והשבויים יחזרו הביתה.

"כל שעה נפתחת אצלנו עם שיר מתוך פלייליסט של אחד או אחת מהחטופים שלנו ובהקדשה קולית של בן או בת משפחתו", סיפרה אידית אבשלומי, עורכת מוזיקה ראשית ב-eco99fm. גם בתחנה הזו ישיבות הפלייליסט שינו פאזה מאז מאורעות השבת השחורה: "הישיבות לא מתנהלות כסדרן, אבל אנחנו מעדכנים את רשימות ההשמעה עם שירים חדשים ובולטים שיצאו בתקופה המלחמה, למשל הדואט של עידן רייכל ורוני דלומי, 'לצאת מדיכאון' של יגל אושרי וכו', שמשודרים ברוטציה גבוהה יחסית. מתחילת הלחימה אנחנו דואגים להגביר את ההשמעות של מוזיקה ישראלית מכל הזמנים, זאת כדי לתמוך בתעשייה המקומית שנפגעה גם היא. הגברנו את ההשמעות האמנים ישראלים בעשרות אחוזים".

גם בתחנות הרדיו של כאן כבר חזרו לקיים ישיבות פלייליסט, ושם במקביל גם יצאו לדרך עם פרויקט מיוחד בשם "שיר פרידה", אשר הביא את סיפוריהם של הנרצחים והנופלים. שיאו של הפרויקט היה משדר הנצחה מיוחד במלאת 30 ימים למלחמה.

עם של אריות

ולא רק המילים והמנגינות של השירים הפכו לאחרים, אלא גם עטיפות הסינגלים עצמן, שמאז השבעה באוקטובר קיבלו צבע אחר. "האבל הלאומי, הירידה בתחושת הביטחון האישי וערעור המציאות הובילו ליצירת גרפיקות שממוקדות בהבלטת ההנצחה והזיכרון", מסביר אביתר אדרי, מנהל קהילת המעצבים הגרפיים בישראל. "לרוב, לצד תמונת האדם שנפל או נרצח, יופיעו דימויים ויזואליים שמשדרים אווירה מרגיעה, 'מלאכית' ונקייה. לדוגמה: עננים, שמיים כחולים, קשת, כנפי מלאך וכדומה. שפה גרפית זו נפוצה גם בניתוק מאלמנט ההנצחה, שם היא מגויסת להעברת מסרים של אופטימיות ברוח ה'יהיה בסדר' ו'אנחנו נצא מזה'.

"הרצון להתאחד תחת סמלי הלאום הרשמיים (דגל ישראל או מגן דוד -ר.ב), או תחת סמלים עם מכנה משותף רחב כמו צה"ל, מובילים לגרפיקות המאופיינות בפטריוטיזם, הבלטת סממנים לאומיים ושימוש בדימויים מהעולם הצבאי", מוסיף אדרי. "שפה גרפית זו תשתלב עם אלמנטים גרפיים מעולם הזיכרון, ההנצחה והאבל. כמו כן, בתוך מגמה עיצובית זו ניתן למצוא את גישת 'הרמת המורל': שימוש בדימויים שמקרינים עוצמה כמו אריות, לביאות, מגני דוד, נופים רחבים ודרמטיים, שימוש בצבעי הלאום כחול ולבן - כשלעיתים יתווספו לזה גוונים אדומים שמסמלים דם ואובדן".

"הרצון להתאחד תחת סמלי הלאום הרשמיים או תחת סמלים עם מכנה משותף רחב כמו צה"ל, מובילים לגרפיקות המאופיינות בפטריוטיזם, הבלטת סממנים לאומיים ושימוש בדימויים מהעולם הצבאי"

אמני ישראל למודי ניסיון מתקופת הקורונה שבה נכפה עליהם בידוד חברתי ומקצועי, אשר הוביל בעקיפין לקיפאון בהוצאת מוזיקה חדשה. כעת זאת תקופה קשוחה יותר של אבל לאומי המחייבת את היוצרים לעמוד בסטנדרט של העלאת מורל, הנצחה וייצוגיות. לא נראו כאן, נכון לעת עתה, קריאות ללקיחת אחריות או אצבע מאשימה בשירים, ואני מניח שגם זה יגיע עם שוך הקרבות.

חודשיים חלפו מאז השבת השחורה וכמות השירים האדירה היא רק טעימה קטנה לתקופה ארוכה של פסקול המלחמה. במציאות רגילה, בתקופה הזאת של השנה היינו אמורים להיות מותקפים על ידי להיטי פסטיגל חנוכה ולא על ידי טילים. קרוב לוודאי שפסטיגל 2024 יראה אחרת נוכח מה שנעבור עד אז.

לא ברור מתי הופעות יחזרו לסדרן או מתי ייצאו כאן שירים שמחים, אבל מה שבטוח זה שהמוזיקה תהיה שם בשביל לחזק, לרומם, להנציח. יחד נשיר וננצח!

ואלו חמשת השירים המואזנים ביותר בנובמבר בקרב אנשי המדיה בתעשיה על פי לינקטון:

עומר אדם ושרק - השמחה / מדברים על שלום

שיר יעקב קרן פלס ושירי מימון - לחזור הביתה

משה פרץ - לנצח תישאר

דויד ברוזה ואברהם טל - שמע ישראל

נועה קירל - Unicorn hope

רפי ברבירו מנהל את קהילת מנהלי הקהילות Community Leadership Israel ומייעץ לגופים וארגונים בתחום בניית קהילות ככלי פנים ארגוני ושיווקי