אפקט הוויל: עתידו של מימון ההמונים לספרים

 אחרי ששוק המוסיקה התנפץ לכל עבר בתחילת האלף הנוכחי עם הקמתן של תוכנות שיתוף הקבצים, גם שוק הספרים עובר בשנים האחרונות מהפך בעקבות כניסתן של טכנולוגיות חדשות שמשנות את אופן הקריאה (ספרים אלקטרוניים), ההפצה (מכירה ישירה באינטרנט ללא צורך בתיווכן של חנויות הספרים) ולאחרונה גם את אופן המימון (מימון המונים). בעוד החידושים הטכנולגיים בתחומי הקריאה וההפצה רלוונטיים לספרים שכבר נכתבו והם בבחינת מוצר מוגמר, שיטת 'מימון ההמון' מציעה לקהל ספר עתידי שעוד לא קיים בפועל או קיים רק באופן חלקי. האם המגמה הזו תשנה את עתיד הספרות? ואם כן, האם זה טוב או רע?

בשנת1997  מעריצי להקת הרוק הבריטית "מריליון" כיסו סיבוב הופעות שלם של הלהקה כשהצליחו לגייס 60,000 דולר בעקבות קמפיין אינטרנט של מעריצי הלהקה. זהו המקרה הראשון הידוע של מימון המונים באינטרנט בתחומי התרבות. 14 שנים מאוחר יותר, בשנת 2011,  יצא הספר הראשון במימון המונים (בשם Evil Machines) והוא נכתב על ידי טרי ג'ונס, מי שהיה חלק מחבורת קומיקאים חלוצית בפני עצמה - מונטי פייטון. 

בישראל היו כמה נסיונות למימון המונים, אך המקרה המשמעותי הראשון אירע רק לפני כמה שבועות, כאשר הסופר והתסריטאי עוזי וייל ביקש לגייס כסף שיאפשר לו לסיים את ספרו החדש "חמישה חלומות". הפרוייקט של וייל הוא מקרה מבחן מעניין לשיטת מימון ההמונים משני טעמים: ראשית, הוא זכה להצלחה עצומה; תוך עשר שעות הוא גייס את סכום היעד שקבע מלואו (55 אלף שקלים) ובשבועות שעברו, תומכיו המשיכו לתרום, והסכום שנאסף עד כה עומד על כ-130 אלף שקלים, יותר מ-230% מהסכום שווייל קיווה לגייס. שנית, חלק מהתורמים של וייל הרגישו מרומים כשנוכחו לדעת שהספר יוצא בהוצאה גדולה (מודן) ולא כפי שציפו ממי שמבקש את עזרת הגולשים, ובנוסף- הספר הגיע לחנויות ונמכר בהן לפני שנשלח אל התורמים.

מפרוייקט וייל ניתן להסיק שפוטנציאל גיוס הכספים מקהל הקוראים קיים ואף משמעותי, ומן הצד השני - לגולשים הממנים יש ציפיה לקבל מוצר ייחודי שהם לא היו יכולים לקבל בדרך אחרת. בנוסף, המקרה של וייל גם מדגיש את הקושי המוכר של סופרים בישראל להתפרנס מיצירתם.מדובר בסופר מצליח באופן יחסי, עם קהל קוראים נאמן, שבוחר לפנות למימון המונים על אף שעומדת מאחוריו הוצאה גדולה. הוא עושה זאת כיוון שהוא לא מצליח להתפרנס כראוי מיצירתו.

עתיד הספרות נמצא במימון ההמונים?

על אף הנסיון השנוי במחלוקת של עוזי וייל, פרוייקטים של מימון המונים ממשיכים להתקיים, ובימים אלה מבקשים את מימון הגולשים הסופרת רוני גלבפיש, המשורר מואיז בן הראש וחוקר הננו-טכנולוגיה ד"ר רועי צזנה. הפרוייקטים האלה מציעים שני דברים עיקריים: ספר בהוצאה עצמית שאלמלא מימון ההמונים לא היה יוצא לאור כיוון שהוא לא מספיק מסחרי, ותגמול כספי הוגן לסופר על יצירתו.

שוק הספרים הישראלי סובל בשנים האחרונות מכשלים רבים ובראשם - הדואופול של צומת ספרים וסטימצקי שיוצא במבצעי ענק על חשבונם של העוסקים במלאכת הספרות. כיום, חנויות הספרים משאירות בכיסן כ-80 אחוז ממחיר הספר, כשה-20 אחוז הנותרים צריכים להתחלק בין כל העוסקים במלאכת הספרות (סופרים, עורכים, מגיהים, מתרגמים, מוציאים לאור וכו'). כשספר יורד למחיר של 25 שקלים (ע"ע 4 במאה), הסכום שמגיע בסופו של דבר לסופרים הוא זעום במיוחד (כשקל לספר).

המצב העגום הזה הביא לכמה יוזמות חדשות שפועלות בשוק הספרים בשנים האחרונות החל מהוצאות קטנות ועצמאיות (דוגמת זיקית) שמוכרות את הספרים שלהן בחנויות הפרטיות ובאינטרנט במחיר אחיד של 50 ש"ח, עבור בפרוייקטים כמו אינדיבוק שמוכרים ספרים ברשת תוך הבטחת מתן תקבולים גבוה לסופרים, וכלה ביוזמה של הוצאת הספריה החדשה שהחליטה להדפיס על גבי הספרים את התקבול המינמלי אותו היא דורשת עבור כל ספר כך שתוכל להבטיח תשלום הוגן לעובדיה ולסופריה. מעל כל אלה נמשך בשנתיים האחרונות הליך החקיקה בכנסת של "חוק הסופרים" שאמור לתת גם הוא מענה מסוים לבעיות שתוארו לעיל.

מימון ההמונים, מהווה דרך נוספת להתמודדות עם הכשלים בשוק הספרים. הוא מאפשר לקוראים לעשות מעשה מוסרי ולתרום כסף לסופר אהוב עליהם וכך, מעבר לרכישת ספר פרי עטו, גם להביע את הערכתם כלפיו ולאפשר לו להתפרנס בכבוד. אך אם לעת עתה מדובר באמצעי שמאפשר לסופרים יחידים לעקוף את רשתות הספרים הגדולות ובנוסף מאפשר להוציא לאור ספרים בעלי פוטנציאל מסחרי נמוך תוך קבלת תשלום הוגן בעבור הכתיבה, האם הוא ישמש לאותן מטרות גם בעתיד?סביר להניח שלא.

ראשית, נראה כי במקודם ובמאוחר מימון ההמונים יעבור לידיים של סופרים מוכרים יותר ובכך יקבור את המימד החתרני שקיים בו כיום. ככל שהתופעה תגבר, נקבל מצב דומה למצב ברשתות הספרים - הסופרים המוכרים נמכרים בכמויות גדולות ולסופרים הנישתיים והפחות מוכרים כמעט ואין סיכוי להתמודד. למעשה, דווקא הסופרים הצעירים והלא מוכרים הם אלה שצריכים הוצאות ספרותיות גדולות שיעמדו מאחוריהם וידחפו אותם, בעוד שהסופרים המוכרים יותר יכולים לפנות לאופציות של מכירה ישירה לקהל הקוראים ואין להם צורך ממשי במתווכים.

מעבר לכך, קהל הקוראים (וצרכני תרבות בכלל), זקוק לאנשי מקצוע שיסננו ויבחרו בשבילו את החומרים הראויים יותר. אם מימון ההמונים יהפוך לתופעה שכיחה, יכנסו לזירה אותם גורמים מתווכים שקיימים היום בשוק הספרים וייצרו הירארכיות בין הסופרים והספרים השונים. כך נקבל, שוב, שוק ספרים הדומה לזה שקיים היום.

 נראה כי מימון ההמונים הוא עוד שלב אבולוציוני בהיסטוריה ההתפתחותית של שוק הספרים. לעת עתה, לפחות בשוק הישראלי של ימינו, יש לו תפקיד חשוב בנסיון לתקן עוולות קיימות, אך בראייה עתידית, לא נראה כי הוא טומן בחובו בשורה גדולה שתשנה באופן משמעותי את גורלו של שוק הספרים. לכל היותר הוא יחזק את מגמות הפופולריזציה הקיימות כבר היום.