נפרדים מדבורה עומר

 עומר נולדה בשנת 1932 בקיבוץ מעוז חיים שבעמק בית שאן. כבר בהיותה בת 8 החלה בכתיבת יומן חיים בהשפעת ספרו של אדמונדו דה אמיציס, "הלב". יצירותיה הראשונות הודפסו בעיתון 'במעלה' של הנוער העובד, שאביה, משה מוסנזון (אחיו של הסופר יגאל מוסינזון, מחבר ספרי חסמב"ה), שימש כעורכו. כשהייתה בת 11 נהרגה אמה בתאונת אימוני ירי של ההגנה. כיוון שאסור היה לומר לבריטים את הסיבה האמיתית, הומצא סיפור כיסוי לפיו אמה התאבדה, וכך נאמר גם לה. את סיבת המוות האמיתית של אמה גילתה עומר רק בבגרותה והחליטה אף לתת לחוויה הזו ביטוי בספר ילדים שכתבה בשנת 1981 בשם "פגיעה ישירה".

אחרי שירותה הצבאי נשלחה על ידי הקיבוץ ללמוד הוראה בסמינר "אורנים" וכששבה אליו החלה לשמש כמורה. באותו זמן, בהשראת העבודה החינוכית, החלה לפרסם בעיתון "דבר לילדים" מדור בשם "דפי תמר" (1955), שנכתב כיומן של נערה בת קיבוץ. בשנת 1958 קובצו הסיפורים בספר שזכה להצלחה רבה. זו הייתה ההתחלה שבעקבותיה באו עשרות ספרים נוספים ועומר הפכה לאחת הסופרות האהובות על הילדים ובני הנוער בישראל.

עומר ובעלה שמואל (לשעבר מנכ"ל תיאטרון הבימה), החליטו לעזוב את הקיבוץ, וכעבור שנתיים יצאו לשליחות חינוכית בוויניפג שבקנדה, ושם לימדו שניהם בבית ספר יהודי. עם שובם לארץ, החליטה עומר לעזוב את ההוראה והחלה לכתוב בשבועון הילדים "הארץ שלנו" וכן כתבה תסכיתי רדיו וסיפורים בהמשכים. ערב אחד שמעה ריאיון עם אהוד בן יהודה, בנו של מחיה הלשון העברית, על ילדותו הקשה בצלו של האב המפורסם ובעקבות כך החליטה לכתוב את הספר "הבכור לביות אב"י" שיצא לאור בשנת 1967. בהמשך אותה שנה בחרה להתמקד גם בסיפורה שרה אהרונסון, חברת ארגון המחתרת ניל"י, והוציאה לאור את הספר "שרה גיבורת ניל"י". שני הספרים זכו להצלחה ונכנסו ללב הקאנון של ספרות הנוער העברית.

מאז ועד היום כתבה עומר כמעט 90 ספרים לבני נוער, לילדים ולפעוטות והפכה לאחת הסופרות הפופלריות והאהובות ביותר. רבים מספריה מגוללים את סיפור חייהם של חלוצים ולוחמים מראשית תקופת הציונות, שלא תמיד היו מוכרים וידועים לבני הנוער. גיבוריה הם בין השאר בנימין זאב הרצל, דוד בן גוריון, יצחק רבין, צביה לובטקין - מלוחמי מרד גטו ורשה, טוביה קושניר - מנופלי הל"ה במלחמת השחרור, זהבה לביטוב - הטייסת הראשונה בחיל האוויר, יעקב מרידור - מפקד האצ"ל, ומניה שוחט - מאנשי "השומר". היא גם כתבה רבות על פרקים בתולדות היישוב והמדינה, על מלחמות ישראל ועל השואה. על אף שרוב ספריה מעוגנים בהווי הארץ, הם בכל זאת דיברו אל לבותיהם של קוראים רבים ברחבי העולם ויצירותיה תורגמו לשפות רבות, ובהן אנגלית, גרמנית, רוסית, ספרדית, פינית, ערבית, הולנדית ויפנית.

בשנת 2006 קיבלה עומר את פרס ישראל. "אני כותבת מיום שלמדתי לכתוב," אמרה אז. "לפני כן הייתי מספרת לעצמי סיפורים בעל פה. כתבתי יומני חיים מגיל 7 עד גיל 17, אבל אף פעם לא חשבתי להיות סופרת. גדלתי בקיבוץ, וראיתי את עתידי במפעל הקיבוצי. חשבתי שאולי אהיה נהגת טרקטור". בנימוקי בחירתה לפרס ישראל נכתב כי "עומר הצליחה להפוך את העבר הישראלי-ציוני למסכת חיה של דמויות מופת ואירועים מסעירים, שיחד בנו את המפעל הציוני האדיר."

במהלך השנים זכתה עומר בשלל פרסים ובהם פרס משרד החינוך, פרס הדס למפעל חיים, פרס זאב לספרות ילדים, מדליית יאנוש קורצ'ק, פרס הנס כריסטיאן אנדרסן ופרס ראש הממשלה.

לפני מספר חודשים קיבלה את פרס אקו"ם למפעל חיים. ועדת הפרס סיפרה כי החליטה להעניק לעומר את הפרס "בשל תרומתה הגדולה לספרות הילדים והנוער לאורך למעלה מחמישים שנות יצירה. בזכות ספריה העוסקים בפרשיות היסטוריות ובדמויות מתולדות הציונות ומן הישוב העברי, נחשפו דורות של בני נוער לדמויות המופת שקמו לעם היהודי בדורות הקודמים." עוד נאמר כי "יצירתה של דבורה עומר עשירה ומגוונת - רומנים היסטוריים, סיפורי התבגרות, ספרי נוער שבמרכזם החריג בחברה וסיפורים לפעוטות. בכל ספריה אלה של דבורה עומר ניכרים אהבת האדם שבה, רגישותה, הבנתה את נפשו של הילד והכבוד שרחשה לו. ספריה וסיפוריה, הפכו לקלאסיקה, תורגמו לשפות רבות, עובדו להצגות תיאטרון ואף נלמדים במסגרת תכניות הלימודים בבתי הספר. ספריה הינם מאבני הדרך של ספרות הילדים העברית".

מספריה: "דפי תמר", "הבכור לבית אב"י", "שרה גיבורת ניל"י", "הרפתקאות מעשה בלולי ה", "צוללים קדימה" , "לאן נעלם קפטין קוק" , "מעבר לכביש או חבורת עלומים", "פגישה על ענן", "אמא עשרה ואמא עשרה פלוס", "אני אתגבר", "הגבול שבלב" , "הכלב נו נו נו", "הכלב נו נו נו יוצא למלחמה" , "על הגובה", "מגדל של קוביות בניתי" ," הבריחה אל החופש", "כל מה שהיה (אולי) וכל מה שקרה (כמעט) לקרשינדו ולי", "הנשיקה שהלכה לאיבוד", "קוף אחרי בן אדם", "במזל אשה", "קבצים שונים של סיפורים ואגדות" , "השד בכד, האוצר במערה, הסוד בבאר", "קול קרא בחשכה" , "אל ראש ההר", "לאהוב עד מוות" , "פגיעה ישירה" , "לא מתחשק לי" , "סיפורי התורה" , "דמעות של אש", "פתאום באמצע החיים", "מי מבין כלבית", "עוד ועוד אגדות" , "בעקבות הלהבות",  "סערה באביב" , "התחנה טהרן", "בדהרה" , "כבר לא משעמם לי", "השבוע הארוך ביותר בחיי מורן" , "הכי הכי בעולם", "ככה זו כן תשובה" , "ריקוד באור אדום" , "הספר הגדול של דבורה עומר", "מי מפחד מפיצי", "עד השמים" , "דבורה עומר מספרת על: הרצל, בן גוריון, בגין", "המקק שנכנס לו ג'וק" , "תפוח ועץ" , "אהבת איתמר".