נער פוסטר • איך הספר החדש של דיוויד פוסטר וואלאס?

"ילדה עם שיער מוזר" הינו לקט סיפורים ומסות מאת הסופר דיוויד פוסטר וואלאס. סיפורים ומסות, מפרידים לנו יודעי דבר. ואני לא הצלחתי לשים לב מי הוא מה - איזה הוא סיפור ואיזה הוא מסה. הרי מה שדיוויד פוסטר וואלאס עושה באופן כל כך בולט, הוא לערבב ולשבור. הוא שוזר בין אלמנטים: משל, רומן, זרם תודעה, יומן. כולם יחד מרכיבים את פלטת הצבעים הפסיכית הזו שקוראים לה הפואטיקה של וואלאס.

וואלאס, אם לתת טיפת ביוגרפיה שכנראה הכרחית, הוא סופר אמריקאי עטור שבחים ופרסים, שהלך מאיתנו רק לפני שנתיים - מדובר בהתאבדות בצילו של דיכאון עמוק ממנו סבל. "ילדה עם שיער מוזר" הוא צעד ראשון בחשיפת הקהל הישראלי לכתיבתו. מדובר בטקסט חשוב, חוליה חסרה באבולוציה של הספרות האמריקאית והעולמית.

לוּפ

הספר, במובן הפיזי של דפים וכריכה, כמו גם מבחינת האריזה של התכנים, הוא יצירה בפני עצמו. בדרך ההגשה שלו, בשפה העיצובית שלו. אם יהיה לי זמן פנוי לתזה שאף אחד לא יקרא, אני אבחר לנתח את הערות המתרגמים בספרות בת זמננו. ראו - ולא, לא המצאתי. "הערה לקוראים: וואלאס עושה שימוש בהערות שוליים ביצירותיו. על מנת ליצור הבחנה בין הערות השוליים של הסופר לבין אלה של המתרגמים, סומנו הערות השוליים של וואלאס בקו תחתון (1), בעוד הערות השוליים של המתרגמים מופיעות בגוף הטקסט בלי כל הדגשה (1)". מבחינתי, זהו רובד נוסף ביצירה וראוי לעיון ובדיקה. בעיה שעולה מכך היא העומס על הקורא; בין כה וכה וואלאס אינו פשוט לקריאה: הוא קופץ מנושא לנושא, מסתבך בתוך סליל מחשבות ונראה לעיתים כמשווע לחילוץ מהלוּפ התודעתי; הוא לא חש חיבה מיותרת לחלוקה לפסקאות אך לעומת זאת מאמץ פטיש לסוגריים בלתי נגמרים; אחת התוצאות הינה טקסט שאינו מקל עם הקורא. מה שכן - זה לא מקרי. וואלאס עירני לפעולת הכתיבה והדיאלוג עם הקורא - "אני מנסח את כל זה בדרך כל כך ארוכה, חפוזה ומגושמת בניסיון להעביר את מה שאני זוכר" (המשפטים של וואלאס לא באמת מסתיימים. הייתי חייבת לקטוע. עמוד 82) מצד שני, אף אחד לא הבטיח לנו שיהיה קל, וההגשה של הספר אפילו מחדדת את התמה הזו.

פוסט מורטם

הסיפור הפותח, "המראה מהבית של גברת תומפסון" היה פשוט בלתי קריא בעבורי. גייסתי את כל יכולת הריכוז שלי ועדיין הרמתי ידיים. בשביל לעדן את המפגש הראשון שלי עם וואלאס, עברתי ל"אוקטט", שני קטעים מיוחדים ומכאיבים שעושים סלטה על "צבותותי וכותותי הלכו לים. כותותי טבע. מי נשאר?", ומתחילים לחשוף אותנו לדרך הכתיבה והמחשבה של וואלאס. לאט לאט אתה מתחיל להבין עם מי יש לך עסק. "ניאון ותיק וטוב", היצירה הבאה, מהווה לדעתי את גולת הכותרת של הספר. המספר שוטח בפני השומע - אתה, את, וואלאס עצמו? -  את רצף הסיבות מדוע בחר להתאבד. במהלך המונולוג, המשכנע כל כך עד שאתה לא מבין אם מדובר בפוסט מורטם, ואיך לעזאזל הוא כאן כדי לספר לנו על זה.

וואלאס נותן תחושה של כתיבה מסובכת שבאה מאוד בקלות. הוא מביט בתרבות העכשווית ובוחן אותה - קצת כמו מה שהולדן קולפילד היה כותב אם היה מתבגר, מפסיק לקלל ולא נסגר באיזה סנטוריום. "ועם זאת רציתי עזרה ובאמת הייתי שם כדי לנסות ולקבל עזרה. אפילו לא סיפרתי לו כמה אני אומלל אלא רק אחרי חמישה או שישה חודשים של אנליזה, בעיקר כי לא רציתי להיראות כמו עוד איזה יאפּ יבבני, שקוע בעצמו, אף על פי שאני חושב שאפילו אז, באיזושהי רמה הייתי מודע לכך שבסף הכל אני באמת כזה, בתוך-תוכי"(עמוד 76). כאשר וואלאס מדבר על המודרניזציה, הוא מדבר על התחזות, ועל הניסיון לזקק מתוכה קיום בעל משמעות. הקושי בחיפוש הזה מייצר טקסט עצוב, לא מעודד, אבל חזק, מרשים, אנושי ומקסים.  

ילדה עם שיער מוזר >> דיוויד פוסטר וואלאס >> תרגום מסות: אלינוער ברגר, תרגום סיפורים: אסף גברון >> ספרית פועלים

לערוץ היוטיוב של ענבר ליבנת - פרויקט טייק אוף