הקלקול • מה לא עובד בעיבוד הקומיקס לקפקא?

רק לפני חודש היללתי כאן את עיבוד הקומיקס של רוברט קראמב ל"בראשית". מה שבטוח - אני לא ריאקציונרית. נהנית מתרגומים, קל וחומר ויזואליים; חושבת שזו דרך נפלאה לעורר שיח ותמיד עדיף לעודד עשייה מאשר לפסול אותה. כאן, "הגלגול" בעיבודו הנוכחי ליצירת קומיקס, פרי ידיו של פיטר קופר, לא עובר את מוט הלימבו, אבל אני עדיין מברכת על המעשה עצמו.

אחד הדברים שקל לומר אודות "הגלגול", יצירתו של פרנץ קפקא שראתה אור בשנת 1915, ואולי גם הגדולה והמפורסמת שביצירותיו, הוא שזוהי יצירה דורשת. קל מאוד לרצות להמחיז אותה, להלחין אותה, לאייר אותה, להעניק לה פנים חדשות, לנסות למשמע אותה מחדש. אומרים שקפקא ביקש מפורשות (ותודה למקס ברוד) לא לאייר את היצירה. אם הייתי יכולה להוסיף משהו, הייתי מבקשת לא לקצר אותה.

אז מה יש בעיבוד הקומיקס הנוכחי שפשוט לא עובד? הפשטנות. 78 עמודים של איורים משובחים ומבעיתים ממחישים היטב את הטקסט הקפקאי. הצבעים (שחור לבן) החדים, עם רוב מוחלט לשחור, מוסרים הלך רוח מחריד. אני לא רוצה לדבר על "מצבו הכללי של האדם" - בשביל זה יש את הבגרות בספרות. אני רוצה לדבר על העוצמה שבמילים. כאן, משפטים נפלאים רודדו וקוצרו לבסיסם הרעיוני בלבד, לסיסמאות. ביצירה המקורית טמון כוח אדיר בשפה, בהשפעה שלה על הקורא - יציקת דאגה, טיפה אחר טיפה עד לכדי קלחת של ממש. כאן אין טיפין טיפין: יש הכל ובבת אחת, והתוצאה היא קוצר נשימה. כשרוברט קראמב החליט לעבד את "בראשית" (יומרני ככל שיהיה), הוא עשה זאת מילה במילה, יחד עם הטקסט המקורי ולא נגדו. פעולת הצמצום שבה נקט קופר חותכת בבשר החי, ומזכירה כמעט בכל עמוד את גודל הפספוס.

כשהקורא הופך לצופה

בגלגול הנוכחי, אין מקום לספק ואין מקום לגילוי - הקורא נוחת נחיתת אונס לתוך חדרו של גרגור סמסא והופך לצופה, לקהל. סקירה של החדר חושפת סימני חריקה של ספה על שטיח ומפתח בתוך חור מנעול. לסמסא אין איך להימלט מאיתנו, הקוראים, וכך אנו מלווים אותו, כשתחושה מעיקה שלנו כצלמי פפרצי עוכרת את שלוותינו. כבר מתחילת הקומיקס ברורה לנו משנתו של קופר אודות בני המשפחה של גרגור. הוא מאייר את בני המשפחה באופן בלתי מתפשר - עיניים גדולות וריקות (קורליין, מישהו?), נטייה למלודרמטיות, לסימני קריאה, פונט גדול ומושחר, בועות דיבור מחודדות. רק חסר ה-KABOOM.

קשה לחלץ מתוך הסטריפים אנקדוטות מעוררות רגשית. מערכת היחסים האוהבת והמורכבת בין גרגור לאחותו, גרטה, עוברת רידוד והשטחה; האב הרודן בפנים דמויות חזיר, מבהילות ושרופות, ועוזרת בית היא גלגול של מיק ג'אגר ביום רע במיוחד. האם לא מצליחה אפילו להיות נוכחת. כאשר כל החומרים משדרים רוע, קשה למצוא נקודות הקלה בטקסט שלפנינו.

קופר לא הולך על הדרגתיות. ואולי זו הסיבה: הוא משתמש בריאליזם צעקני. ככל שהדמויות שטוחות יותר, חד מימדיות יותר, קשה להפיח בהן חיים. מעניין שקופר שם את כל מטען האנושיות על גרגור. כאשר גרגור חושק שפתיים, מתלבט, נעלב - אני שם איתו. כאשר הוא מתמלא אבק בימיו האחרונים, זה בול פגיעה. את כל מה שקופר לא הצליח לעשות עם בני המשפחה הוא מצליח לעשות בגדול עם גרגור. הבעיה היא שזה לא מספיק. נראה שקופר עובד על פול גז, כל הזמן. קופר אומר לנו שאין רגע דל, אין רגע למנוחה ושלווה. אני חוויתי לילה של חלומות טרופים.

"הגלגול", מאת פרנץ קפקא. עיבוד קומיקס: פיטר קופר. מאנגלית: אסף גברון, הוצאת זמורה-ביתן