ג'ואיש ספלנדור • איך עיבוד הקומיקס לספר בראשית?

רוברט קראמב, מיוצרי הקומיקס החשובים שהיו ("פריץ החתול") מגיע אלינו עם עיבוד ויזואלי מרשים לספר בראשית. רואים כמה הוא נהנה לעשות את זה, כמה חדוות יצירה יש כאן. אמנם, הכינו אותנו ל"גרסה משתלחת במקורות", אבל צריך לציין דווקא את היצמדותו של קראמב לטקסט המקראי. כאשר על הכריכה כתוב "כל 50 הפרקים, ללא השמטות וקיצורים", יש מאחורי זה כוונה מלאה. ישנה תפיסה שחצי ספר מבראשית מורכב מאילנות יוחסין בסגנון "ויולד ההוא את ההוא, ויחי זה כך כך שנים, ויולד את ההוא" - למרבה הפלא, זה בכלל לא כך, ואפילו את את החלקים הללו קראמב מצליח לעשות טוב.

למען האמת, לא ראיתי השתלחות כלשהי. לעומת זאת, כן ראיתי דגשים מגדריים ומיניים ומשחקיות בדיאלוגים (למשל פרק כ"ט ול' המתארים את תחרות הלידות בין רחל ולאה). נכון, יש מקומות שקראמב לקח לעצמו את הזכות להכניס פרשנויות שלו לתוך הטקסט (למשל כאשר יוצר את הנחש טרום הפיתוי בתור כח העומד על שתיים) - אבל התחושה היא שקראמב הולך עם המילים ולא נגדן.

אני מניחה כי לעורכי ההוצאה העברית היתה עבודה קלה - אחרי הכל, קראמב השתמש בתרגום לאנגלית (מתוך שילוב של תרגומים שונים), ולנו אין את הבעיה הזו. אז במקום לתרגם פעם שניה, אפשר לחזור למקור, וזה עובד נהדר. אני יכולה רק להניח שסרקו את התמונות הפוך, על מנת לאפשר קריאה נוחה מימין לשמאל.

שאלה ראשונה: איך יצר קראמב את אלוהים?

תשובה: לא משהו להתעלף ממנו ובכל אופן לא מהפכני בשום צורה. תנ"כי ומרשים במובן המיושן שלו, גבר יפה חרוש קמטים ורעמת שיער לבנה בסגנון רוברט ואייט. הסגנון של קראמב ביחס לאלוהים מזכיר את התחריטים שיצר וויליאם בלייק לספר איוב. ובכל זאת, עובד. עובד, אבל גם מחזק את התמה של "קראמב לא בועט".

שאלה שניה: איך יצר קראמב את חוה?

או. עקב אכילס. את הנשים - ולא רק את חוה - קראמב עושה כמו בובה מתנפחת, עם מבט קפוא והמום על פניה, שפתיים עבות וחושניות ופה קצת פתוח באופן תמידי. על מה זה יושב אצלו, רגשית, נפשית, תפיסתית, לא ברור. בהתחלה זה מעורר תהיה, אחר כך זה פשוט מעצבן. לא משנה באיזה עמוד נהיה, האישה תשב על אחת משתי המשבצות - רוקחת מזימות או נאהבת. רוקחת המזימות תהיה באופן גורף מכוערת, והנאהבת, אשר חושקים בה, לכאורה מקבלת משמוע חדש וזוכה לפנים יפות ועדינות. הכי ברור, הכי פשטני. מעניין שקראמב בעצמו, באחרית הדבר, מתייחס לתפיסות פטריאכליות ומטריאכליות ולמלחמה סביבן, אבל לא פותר את הבעיה המגדרית שלו עצמו.

שאלה שלישית: אלוהים - צ'ק. נשים - צ'ק. וגברים?

את הגברים, לעומת זאת, קראמב עושה מצויין. כאן הוא מתגלה בשיא אונו, כאשר מראה את האדם (ולא רק הראשון), בעל תווי פנים מורכבים, אנושיים, מעוררי רגש, אמפתיה, אבל גם כשצריך רתיעה ותסכול. יש תחושה שקראמב הולך עד לשורשים. האנושיות אצלו היא יצריות, ראשוניות, כיעור ושיעור יתר. כאשר הוא מראה את ראשוני העברים כבני אדם יצריים ושעירים הוא אומר משהו על טבע האדם באופן כללי.

המעלה הראשונה של הספר הזה, בעיני, אחרי היצירתיות והעניין שהוא מעורר בקורא, היא ההפעלה הרגשית. דרך העבודה של קראמב היא לקחת אותנו לשיאים רגשיים, באותם סיפורים ששמענו כל כך הרבה פעמים ונשארנו אדישים אליהם. ניקח כדוגמה את עקידת יצחק. כמה פעמים ראינו פרשנויות ויזואליות נוצריות לאחת הסצנות הכי חזקות בפרוזה המקראית? אין ספור. והנה, בסדרת איורים, שחור על גבי לבן, מספיק לראו את יצחק מביט בעיני העגל שלו אל אביו והלב נכמר, וההבנה של עצמת המעמד מקבלת פתאום מימד מציאותי, מפחיד ומזעזע. תודה לאל על עיבודים כאלה.

ספר בראשית, מאויר על ידי ר. קראמב. חרגול הוצאה לאור, הוצאת עם עובד, ללא מספרי עמודים.