בעקבות הזמן האבוד בתרגום • ספרות

פעמיים השבוע איבדתי את תחושת הזמן. לפחות באופן שרלוונטי למה שידובר עליו בשורות הבאות. פעם אחת נמתחה בעצם על פני כל הימים האחרונים. שנה שלמה הייתה צריכה להתקמט לתוך מספר מסודר של סיכומים, טבלאות, עשיריות. ומתוך זה רגע השיא היה בשבילי בעריכת סיכום ספרי השנה: עשרה ספרים ומתוכם, לצד יואל הופמן, אלי עמיר וטאו לין, שבאמת כתבו אותם ב-2010 - תומס ברנהרד, הנח על משכבו בשלום מזה עשרים וקצת שנים, או פרידריך ניטשה, שבכלל.

אני לא מתנער בכלל מהבחירות הראויות שעשו ניר ברעם, ניסן שור והאחרים. הם ענו בצורה הטובה ביותר על השאלה שנשאלו - מהו הספר הטוב ביותר שקראו שיצא השנה? ואכן, כל הספרים האלה אכן יצאו בעברית והשנה. הבעיה היא אחרת. הבעיה היא שזה קרה רק עכשיו. נכון, "מייסטרים דגולים", ספרו של ברנהרד שנבחר לרשימה, נכתב ב-1985, בגרמנית, וגם לו לקח קצת זמן להגיע לאנגלית: 1989. גם סדרות טלוויזיה מגיעות לארץ באיחור. זה בסדר. שנה, שנתיים. העובדה היא שהשבוע התפרסמה כאן ביקורת על ספר שיצא ממש עכשיו בעברית. מדובר ב"מועדון קרב". רגע עיוות הזמן השני. המצב הוא יותר כמו עם הופעות חו"ל שמגיעות לארץ. כן, מדי פעם אנחנו מקבלים איזה לסד סאונדסיסטם, וגם זה כבר אחרי האלבום השלישי, כשהם להיט בטוח - אבל בדרך כלל זה רוד סטיוארט או אלטון ג'ון. נכון שספרים מזדקנים בקצב אחר מבני אדם, אבל אנחנו רוצים לקבל אותם חדשים ונגיסים ולא משומרים היטב בחומץ אינטלקטואלי.

זה לא רטרו

אין כעס, כמובן, על ההוצאה. יש כעס על האי-הוצאה. זהו אולי לא רומן גדול וענק. אבל הוא בהחלט צייטגייסט ניהיליסטי, וגם אם פלאניוק הוא סופר קאלט למתבגרים נוירוטיים וכועסים (אחת הביקורות על "Diary", ספרו מ-2003, תיארה אותו כמשהו שמיועד לתיכוניסטים שהרגע גילו במקביל את ניטשה ואת ניין אינץ' ניילס) - אזי הועילו לתת אותו למי שהיה מתבגר כזה, כשהספר יצא וייצג משהו מיידי. או אפילו כשהסרט יצא, שלוש שנים לאחר מכן. אפילו שנה אחר כך. זה כמו שחוד החנית לשנה הבאה של יס או הוט תהיה פתאום "הסופרנוס". או "שושלת".

העניין פה הוא אפילו לא "מועדון קרב" עצמו. הוא פשוט דוגמא טובה. אני לא יודע מה לקח לו כל כך הרבה זמן בצינורות. אולי היו בעיות עם התרגום, בעיות כספיות, בעיות עם הזכויות וההפצה ומה לא. לא הייתי מתלונן אם היה מדובר במקרה יחידני. אבל המצב בפועל הוא כזה: מתרגמים לעברית כמויות עצומות של רומנים זניחים לחלוטין. רק לפני משהו כמו שנה-שנתיים נעצר השצף המרדים של אינספור ספרים שהדרישה היחידה לכדי שהמוציאים יתעניינו בהם, כך נראה, היה שהם ייכתבו בארץ "אקזוטית". שיבוא מפרו או מגאנה, זה לא משנה. והרי אין בזה גם באמת מהלך פוליטי. כמובן שנכתבים ספרים מעולים גם לא בארה"ב או באירופה, כן. אבל דווקא פס הייצור שלהם הוא מהלך קולוניאליסטי. בואו תקראו ספרות אקזוטית. בואו תהיו אקזוטיים יחד איתה.

זה גם לא וינטאג'

הבעיה היא כזאת: הספרים שמתורגמים ויוצאים היום בעברית לא משקפים את הלך הרוח בזירת הספרות העולמית, ולכן מנתקים ממנה את הקורא הישראלי, ולכן במקרים רבים גם את הכותבים הישראלים. ואחר כך מתפלאים שחלק גדול מהרומנים שיוצאים כאן מנותקים כל כך מההווה, או להיפך, הולכים לחפש את ההווה ומתחפרים באיזושהי ביצה שטותית בעוד רומן למשרתות שהספיק בינתיים לעטות על עצמו תחפושת של רומן לתקציבאיות במשרד פרסום.

למשל, ההזנחה המדכאת של ספרות אמריקאית מודרנית. אין דיוויד פוסטר וואלאס בעברית. יש רומן אחד בלבד של תומס פינצ'ון. המשוררת המדהימה מרילין הקר - לא תורגמה. כנ"ל אן ביטי. מי שכן מתורגם, נדמה כי מגיע למעמד זה כמעט בזכות גחמות פרטיות של מו"לים (כמו הוצאת אסטרולוג, שהתלבשה על כל הפרוזה של בוקובסקי בסדרה שלא ראתה עורך תרגום מימיה). או אם התמזל מזלך ואתה יהודי כמו סול בלו או פיליפ רות' או מייקל שייבון, אז אתה מסודר. אני מברך עליהם אבל זה לא מספיק לי. או אם אתה ריצ'רד ייטס ופתאום עושים מהספר שלך סרט ("חלון פנורמי", במקור "Revolutionary Road") אז זו הצדקה להוציא את הספר.

כן, אני מבין את השיקול הכלכלי ואני מכבד אותו. לגיטימי להוציא ספר כשיש הזדמנות לתשומת לב מחודשת אליו. לגיטימי להוציא ספרי טיסה ורבי מכר קלים. הוצאת ספרים לא חייבת להתנהל על פי שיקולים של קאנון. וגם איזה קאנון? קאנון מבקרים? קאנון אקדמי? ועדיין, אין תעוזה. לא מהמרים על סופרים שאולי-יהיו-גדולים, אלא הולכים על הבטוח, שהוא גם הצפוי ולכן המשעמם. דם חדש זורם לתודעה של הקורא הישראלי באיחור של עשרות שנים. בסוף אתה מוצא את עצמך עורך או כותב את סיכום שנת 2010, ובזמן שבעולם עסוקים ובצדק בג'ונתן פראנזן וב-"Freedom" שלו, אתה מתעסק ב"מועדון קרב". טוב "מועדון קרב", אבל טוב לשנות התשעים, ופראנזן טוב ל-2010, וספרות ענקית טובה תמיד אבל צריך להתחיל איפשהו ועדיף מאוחר מאשר ובכל זאת עדיף כמה שיותר מוקדם.