לייט פייט • ביקורת ספרות: "מועדון קרב"

ממכר. הספר הזה ממכר. הוא שותה אותך כמו טמפו מנטה ואתה שותה אותו בחזרה. ועוד יותר, הוא גורם לך לכתוב במשפטים קצרים ולהכביר בנקודות. אולי אני נשמעת כמו שיר של משינה. האם אדוארד נורטון צץ מתוך קלטת שמע והקריא לי עכשיו את "מועדון קרב" בתרגום לעברית, או שפשוט הייתי ערה יותר מדי זמן? האם אדוארד נורטון ממצמץ אלי מתוך עטיפת הספר שלפני? "ככה זה עם נדודי שינה. הכול כל כך רחוק, העתק של העתק של העתק. נדודי שינה מעמידים מרחק מהכול, אתה לא יכול לגעת בכלום וכלום לא יכול לגעת בך" (עמ' 19).

צ'אק פלאניוק חיבר שלושה עשר ספרים מאז ספר הביכורים שלו, "מועדון קרב", אבל אף אחד לא זכה להד היסטרי כמו הראשון שבהם. מה הד - פינצ'ר מביים, מילצ'ן מפיק, בראד פיט ואדוארד נורטון נדבקים לקירות של דירות שכורות, בונהם-קרטר מדירה שינה מעינינו ומיליוני מעריצים בכל העולם מוכנים בכל רגע נתון לדקלם את חוקי המועדון. אין טעם להביא את תקציר העלילה. לפחות מכאב הרדוקציה נפטרתי. אין טעם שאכתוב כאן את החוקים. הרי כולם כבר יודעים. אני חושבת שכדאי לשאול משהו חדש: מה מידת הרלוונטיות של התרגום לספר הזה, ארבע עשרה שנה לאחר שנכתב (תכף חמש עשרה), אחת עשרה שנה לאחר צאתו לאקרנים של הסרט הבאמת מעולה הזה? ישו נולד מחדש בפעם המי-יודע-כמה ואני קוראת על "פרויקט גוג ומגוג" (תרגום משונה אבל עובר ל-Project Mayhem).

פנטזיית כוח ניינטיזית

התשובה מבאסת: טו ליטל, טו לייט. באמת תענוג לקרוא את הספר - הוא מהיר כמו אוטוסטרדה איטלקית, הוא מציע אלטרנטיבה מצוינת ליומיום והוא מענג בזכות העובדה העיקרית שהוא מזכיר לנו מי היינו לפני כל כך הרבה שנים ואיך הסרט כבש אותנו אז. איך ציטטנו אותו, איך ראינו בו ייצוג של דור. במילה אחת? ניינטיז.

אני לא אומרת לקבור אותו בהיכל הנשייה של הספרות, לא אומרת להעיף אותו לאיביי, לא אומרת לקרוא ולשרוף. פשוט אומרת, תודה, אבל כבר לא מתאים עכשיו. אז כן, באמת כל הכבוד על היוזמה לתרגם, וחשוב מאוד שיהיה תרגום לספר הזה (ובכלל לספרי צ'אק פלאניוק) - מה גם שהתרגום מאוד נאמן למקור ומצליח לתפוס גם בעברית את ההוויה המלחיצה, המתעתעת, חסרת הנשימה שבשפת המקור.

מקץ עשרים שנה

רק שאלה אחת: מה לקח לכם כל הרבה זמן? למה את ספרי הארי פוטר אנחנו יכולים לקבל בגרסה עברית חודשים מספר אחרי המקור - ושלא לדבר על פרויקטים של פרסום ספר מהסדרה המדוברת בכל השפות במקביל - וספרות טובה, עדכנית, לא? כי מה שהיה נחשב בזמנו לתרבות בועטת, כבר הרבה פחות משמעותי בעבורינו עכשיו. אני תופרת שוב לז'אקט את פאטץ' המבאסת הלאומית, ופשוט אומרת: ח ב ל.

"אנחנו ילדי הסנדוויץ' של ההיסטוריה, והטלוויזיה גידלה אותנו להאמין שיום אחד נהיה מיליונרים וכוכבי קולנוע וכוכבי רוק, אבל לא נהיה. ואנחנו עדיין מעכלים את העובדה הזאת," אמר טיילר. "אז אל תתעסק איתנו" (עמ' 169). ילדי הסנדוויץ' גדלו, דור הפייסבוק איז אין דה הוד. ואם יש משהו שהעידן הנוכחי עשה לנו, זה הדגשת הצורך להיות מעודכנים. לא לדחות סיפוקים, לא לשבת ולחכות עשר שנים לתרגום.

מועדון קרב / צ'אק פלאניוק. מאנגלית: אריאל ניצן ואלכס גורביץ'. זמורה ביתן, 222 עמודים.