ילדים זה שמחה? כן, אבל

"זה היה אחר צהריים מתיש. חבריהם של ילדיי מילאו את הבית במצהלות דרדקים הדוהרים זה אחרי זה ובשאריות כיבוד. ילדים זה שמחה, אבל אחרי שבע בערב את רוצה שיישארו רק השלושה שלך, ושהשמונה של האחרים ילכו הביתה. מי שהמציא את הפורמט שבכל שבוע חבר אחר מארח שמונה חברים מהגן - צריך לעמוד לדין.

למחרת הלכתי לחנות הספרים. אינני יודעת למה, אבל ידי נשלחה אל הספר 'חמש דקות שקט' של ג'יל מרפי. אולי בגלל ציורי הפילים המאלפים, אולי בגלל השם. פרויד בטח היה אומר על זה משהו.

עמדתי וקראתי. בהתחלה חייכתי ואחר כך פרצתי בצחוק. אמא צעירה הרימה אליי עיניים. קראתי באזניה את הספר. היא ביקשה לרכוש שישה עותקים.

מרת גודל היא פילה המטופלת בשלושה ילדים. היא צועדת עם מגש כיבוד ועיתון וחולמת על אמבטיה שקטה. הם שואלים 'לאן?' היא עונה. הם שואלים 'למה?' והיא אומרת  'ככה. כי אני רוצה חמש דקות שקט מכולכם'. הם שואלים אם הם יכולים להצטרף. היא אומרת שלא. היא משתרעת עם המגש והעיתון באמבטיית הקצף. הם נכנסים אחריה. אחד עם חליל כדי לנגן לה, אחת עם ספר כדי להקריא לה והקטן כי כולם כבר ממילא נכנסו. היא מסכימה לשמוע קצת. אחר כך הם מבקשים ביס מהעוגה, לראות את התמונות שבעיתון והקטן מבקש להיכנס למים. בסוף הוא נכנס. עם הבגדים. מרת גודל יוצאת החוצה וצועדת למטבח שהיה עכשיו ריק. הם הולכים אחריה.

את מה שלא אמרו המילים אמרו הציורים. הזדהיתי עם כל רגע. הצחוק הזה זכור לי למרות שכבר עברו מאז יותר מ-15 שנים".

ניר ברעם ממליץ על "בת המקום"

יונתן יבין ממליץ על "חלומותיהם החדשים"

סמדר שיר ממליצה על "המתיקות שבשכחה"

רוביק רוזנטל ממליץ על "אוקסנה"

אילן שיינפלד ממליץ על "תקווה (טרגדיה)"

אדיבה גפן ממליצה על "אוגוסטוס"

צרויה שלו ממליצה על "עצירה קצרה בדרך מאושוויץ"

מיכל שלו ממליצה על "הארנבת עם עיני הענבר"